למה אנחנו אוהבים את גינת אלוף בצלות? כי זה מה שיש לנו

אולי לפני שנתחיל, רצוי להסתכל למציאות בעיניים – פארק זה לא. גם גינה קשה מאוד לקרוא לה. סמטה זה אולי נכון, אבל לא מרגיש מדויק. וזה עוד מבלי לדבר על כמה "אלוף הבצלות" מרגיש מוזר. כך או כך, איך שלא תקראו לה, הפינה הקטנה הזו שבין לוינסקי לפלורנטין היא לא באמת פארק (כמו שכונתה בראשית הדרך), ואפילו מתקשה להצדיק את הכינוי "פינה ירוקה". אבל עבור תושבי השכונות הצפופות שמסביבה – זה מה יש, ועם זה ננצח.

>>

כתושב האזור שבין נווה שאנן לפלורנטין, אני זוכר את האכזבה שהתפשטה בשכונה ברגע שגילינו שלאחר הייפ ארוך שנים של תוכניות פיתוח ושאיפות ליצירת פארק קטן של ממש שיתחבר עם גינת אליפלט, בסוף נשארנו עם אספלט צבוע בסגול ורצועת דשא קטנה. לא צריך להיות מוותיקי השכונה כדי לזכור את החניון הפתוח והמכוער שעמד שם במשך 40 שנה, אבל ברגע שראינו איך נראית הגינה – קצת הרגשנו שמדובר בבזבוז של חניה טובה.

ב-11 בינואר 1927, בימים בהם לא היתה מצוקת חניה באזור, פורסם בעיתון דבר מודעה: "שוק חדש בתל אביב: היום ב-4 אחה”צ ייפתח השוק החדש לצרכי אוכל בפסז’ הרצליה, רחוב הרצל ורחוב השוק". השוק החדש נפתח באזור שכונת מרכז מסחר (היום שוק לוינסקי), וקיבל את השם "פסאז' הרצליה" כדי לתת לו אפיל ארופאי (למרות שטכנית הוא לא היה פסאז') – אבל ברחוב קראו לו שוק הרצל. לאורך השנים הוא הפך לשוק עירוני עבור פועלי הסביבה, שחטפו איזה פלאפל קדמוני באחד הדוכנים בדרך לכפתורייה שלהם או מה שהם לא עשו שם בשנות השלושים. 50 שנה פעל השוק, שהפך משוק אוכל לשוק של כל דבר, עד שהפך בשנות השמונים לאותה חנייה מדכאת.

אבל אם יש משהו שחסר בתל אביב יותר מאשר חניה, זה גינה טובה. ובהיעדר גינה טובה, גינת אלוף בצלות תספיק. לתושבי פלורנטין והסביבה אין הרבה אופציות נעימות לספוג בהן שמש – אפשר להצפין לפארק המסילה, לנוע מערבה לעבר גינת אליפלט או להמר על חייכם בגינת לוינסקי ממזרח. אבל בלב השכונה, הרחובות העמוסים לא מספקים נקודה לעצור בה. וכך – למרות כל האכזבה והתלונות וגינת התבלינים שהקימו שאני די בטוח שהפכה לפינת השתנה לכל כלבי השכונה – גינת אלוף בצלות הפכה לפינה ירוקה נהדרת לשבת בה, גם מבלי להיות ירוקה.

המתמטיקאי איאן מלקולם אמר פעם ש"החיים מוצאים דרך" (זה היה ג'ף גולדבלום ב"פארק היורה", אבל נכון שזה נשמע יותר חכם ככה?). ואיכשהו, החיים התמיד מפעפעים של פלורנטין מצאו דרך להפוך את אלוף בצלות לנקודה עירונית שכיף לעצור בה בצהרי יום שישי עמוס, לרדת מרחוב הרצל ולשתות איזה קפה או כוס יין מבית הקפה החמוד שקרוי על שם הגינה, ולתפוס מקום על כיסאות הבטון-עץ המוזרים שתקעו פה, בתקווה שתמצאו נקודה עם צל מהשמשיות שפיזרו פה, ולא להיתקע על כיסא פלסטיק על הדשא, כי הרוח נכנסת מהרצל ומריחים את השתן של הכלבים. אולי בכל זאת היה נחמד אם היו שמים פה איזה עץ, או לפחות דוכן פלאפל קדמוני.