"אולפן שישי" גאה להציג: ניצחון הטוקבקיסטים על העיתונות

את הכתבה של אילן לוקאץ' על הרופאים היה צריך ללוות דיון עיתונאי נוקב באולפן, אבל במקומו קיבלנו את המונולוג העילג והמתלהם של אלמוג בוקר שהצליח לרדד, להשטיח ולמעשה לבטל את הכתבה החשובה. אנטי-עיתונות. ככה זה כשמלהקים פרשנים לפאנל כאילו זו תוכנית ריאליטי
אלמוג בוקר סופרסטאר. מי שהיה במשך שנים הכתב החרוץ בדרום של רשת 13 (ולפני כן ערוץ 10), נרכש כטאלנט על ידי חדשות קשת 12 והוצב ב"אולפן שישי" על תקן פרשן לענייני הכל בפאנל של המדינה, חליפה-עניבה-והכל. שמחנו בשבילו. תמיד נחמד לראות עיתונאים מהשורות האחוריות עובדים קשה ומתקדמים. כלומר, זה אמור להיות קידום, מקום של כבוד בשולחן השבת של מדורת השבט, המקום שבו מתכנסים בכירי הפרשנים לדון בענייני השבוע הבוערים. הבעיה מתחילה כשמגיע הרגע ובו צריך להצדיק את המקום שאתה תופס בפאנל הזה ולומר משהו. ביום שישי שעבר אפשר היה להיווכח כמה הבעיה הזו גדולה.
>> 29 רגעי תרבות שאנחנו רוצים לזכור מ-2024, פחות או יותר
>> תקשיבו טוב: 13 הפודקאסטים הישראלים שהכי אהבנו ב-2024
זה היה רגע אנטי-עיתונאי לתפארת: בדיוק הסתיים שידורה של כתבת מגזין מצוינת שערך אילן לוקאץ', ועוסקת ברופאים שנמצאים בהתמחות בחו"ל ושוקלים שלא לחזור לישראל לנוכח הפקרת השבויים, יוקר המחיה המזנק וההפיכה המשטרית המאיימת. אולפן של עיתונאים רציניים היה מנצל את הכתבה כפלטפורמה לדיון על בריחת המוחות מישראל שנמשכת מאז תחילת ההפיכה המשטרית וגברה מאז שבעה באוקטובר, מביאים נתונים על מספר הרופאים המומחים שחסרים לנו, אולי גוררים לאולפן את מנכ"ל משרד הבריאות שיסביר איך הוא מתכוון לשכנע אותם לחזור. ב"אולפן שישי" פשוט נתנו לאלמוג בוקר, כולל רוטט ושוצף מעלבון, לשאת את אחד הנאומים העילגים ביותר שנשמעו מעל במה מכובדת-לשעבר זו.
והנה זה מילה במילה: "לפי הרופאים האלה, אנחנו עוד רגע סוגרים ת'מדינה. האיומים האלה הם לא חוצפה, הם שיא החוצפה. לא רוצים לחזור? שלא יחזרו, שישארו שם. אנחנו נמצאים כאן כבר שנה ושלושה חודשים בתוך מלחמה שלא נגמרת, חיים תחת אש בלי הפסקה, ודווקא עכשיו, ברגעים האלה, מהרופאים האלה הייתי מצפה שהם יעזבו הכל ויבואו לפה. יש פה רופאים שממלאים חצי מהיום שלהם בשטח בתי חולים וחצי מהיום שלהם בתוך שטח רצועת עזה, ובמקום דווקא ברגעים האלה להיות כאן הם מהלכים עלינו אימים שאם דברים לא ישתנו פה והמדינה תהיה– הכל יהיה ורוד, אז הם– גם לא יהיה לנו מי שיטפל בילדים שלנו. דווקא עכשיו הם צריכים להיות פה, אם המדינה חשובה להם, ולהילחם למען המדינה ולא להפחיד אותנו".
לא רק שהמונולוג המביך הזה חותר תחת הכתבה ש"אולפן שישי" שידר וקולגה של בוקר עמל עליה במשך שבועות – הוא ממש מבטל אותה. לפי אלמוג בוקר, הרופאים המבועתים בכתבה פשוט צריכים לסתום את הפה ולחזור ארצה בצייתנות, כלומר, מוטב שהכתבה כלל לא הייתה משודרת וקולם לא היה נשמע. יותר מכך, למרות שאף רופא בכתבה לא מאיים, לא אומר "תחזיקו אותי" ולא דורש ש"הכל יהיה ורוד", בוקר מדביק לרופאים ניסיון סחיטה באיומים שבני הערובה שלו הם, כמובן, "הילדים שלנו". וכך, במקום שנדבר על אוזלת ידה של הממשלה ועל ההרס הנרחב שהיא ממיטה על החברה הישראלית, יש לנו שורה תחתונה: האזרחים המודאגים אשמים! הם מאיימים על הילדים שלנו! מפחידים אותנו! שיא החוצפה!
זו אינה תגובה עיתונאית לכתבה של לוקאץ'. זו תגובה של טוקבקיסט. זו תגובה שלא עוברת אפילו כציוץ נמהר בטוויטר. ולמרות שכל הופעה כזאת פוגעת קשות בתדמיתו המקצועית של בוקר כעיתונאי, הבעיה אינה התגובה שלו, אלא הקונספט של "אולפן שישי" כולו: פאנל הפרשנים הבכירים הפך לשולחן טוקבקיסטים, מעטים בו מדברים מתוך מומחיות עמוקה הנשענת על מקורות ולא מהמהומי ליבם או מדפי המסרים שהושמו בידיהם, והדיון בו מושטח ומרודד עד לרמתו של המשתתף הכי חלש בפאנל. פעם היו אלה בועז ביסמוט ודניאל רוט שהוצבו באולפנים מטעם נתניהו והתקשו לחלץ מעצמם משפט קוהרנטי בדרכם להחריב כל סיכוי לדיון, עכשיו בקשת 12 החליטו להכניס את התפקיד הזה אין-האוס והפילו אותו על בוקר. קידום אמרנו?
הביקורת שהוטחה בבוקר וב"אולפן שישי" לא נבעה מכך שהוא הציג עמדה סדורה, רהוטה ומנומקת כמו שפרשן לענייני הכל ב"אולפן שישי" אמור לעשות, אלא כי בשביל תגובות כאלה יש לנו את הדוד ששתה יותר מדי בארוחת שישי ועכשיו מקלל את המסך. עורך טוב לא היה מאפשר לפרשן שלו להתבזות מקצועית בצורה כזאת. אלא שבוקר לא הוצב בפאנל בשביל הפרשנויות שלו. הוא לוהק אליו על תקן העממיקו הפריפריאלי שמדבר חופשי מהלב ויש לו דעה על כל דבר למרות שהוא לא מבין בשום דבר. כי בפאנלים שהשתלטו על אולפני האקטואליה מזמן לא עוסקים בעיתונות ובפרשנות מקצועית, אלא בליהוקי ריאליטי שיפעילו את הצופים בבית רגשית.
אולפני האקטואליה לקו במחלת הפאנליזם כבר מזמן, זו הדרך הזולה ביותר למלא דקות מסך ולייצר אקשן כלשהו באולפן, אבל נקודות התורפה של הפורמט מתגלות רק בעיתות משבר עמוקות כמו זו שמדינת ישראל נמצאת בה, כשכבר מאוחר מדי לתקן וממילא מעטים בכלל מזהים שיש כאן בעיה. תפקיד העיתונות המשודרת בעת הזאת היה להוביל את הדיון הציבורי במחדלי הממשלה המתמשכים, ביוקר המחיה הרצחני, בהפקרה של החטופים והמפונים והפצועים והפוסט-טראומטיים, אבל היא איננה. חוסלה. הוכנעה. במקומה נשארה רק קליפה ריקה שמתוכה צועק אלמוג בוקר "שלא יחזרו! שיישארו שם!".
אין מה לבוא בטענות לאלמוג בוקר. הוא בסך הכל משתלב יפה בקמפיין הנרמול של קשת 12 למציאות החיים הנוראה בארץ הזאת. הפרשן הבכיר של הערוץ אפילו כתב בטור שלו ב"ידיעות" כמה נהדר שהכל שוב נורמלי וממש בסדר. הם משדרים מציאות חלופית שבה עסקת חטופים היא לא משהו להתלהב ממנו, לממשלה אף פעם אין אחריות לשום כשל או מחדל, ואין שום בעיה עם ראש ממשלה חולה שמנהל מלחמת נצח ממניעים פוליטיים תוך כדי שהוא צריך להתייצב שלוש פעמים בשבוע בבית משפט כדי להיחקר באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים בשלושה ניסיונות שונים להטות את שוק התקשורת בישראל למרותו. הכל מנורמל. הפרשן צועק על האזרחים שלא יפחידו אותו. אתם אשמים. שתו קוקה קולה.