אמיר שדה הפסיק לשמוע מוזיקה שהוא לא אוהב, ונולד לו מזה אלבום

כל בוקר בבית שלי מתקיים אותו ויכוח: תמר זוגתי, חובבת מוזיקה מוגזמת ביותר, רוצה לשים מוזיקה ברקע ואני מבקש ממנה שתשמע באוזניות. ואז היא כועסת עליי, ״אתה מוזיקאי שלא אוהב מוזיקה!״. אז אני מנסה להסביר לה שאני כל כך אוהב מוזיקה, עד שאני לא מצליח לעשות עוד דברים כשהיא ברקע, כי אני לא מצליח לא להקשיב למילים, ללחנים, להפקה. לפני 3 שנים לקחתי החלטה ששיפרה את חיי מאוד – החלטתי להפסיק לשמוע מוזיקה שאני לא אוהב. לא כדי לדעת מה הולך, לא כדי להשאר מעודכן בסאונד החדש, לא כדי להבין על מה כולם מדברים. חזרתי לשמוע מוזיקה כמו שנער שומע. כשניקיתי את כל הרעש מסביב הצלחתי להיזכר מה מרגש אותי, ואיזה שירים גרמו לי להיות האדם שאני והכותב שאני. אלה 7 מהשירים שהשפיעו עליי ביצירת האלבום החדש שלי.

>> הם יהודים. הם ערבים. הם שרים פופ ביחד. וזאת סדרה מרתיחה

1. אריק ברמן – שמות

השיר שפותח את האלבום השני של אריק ברמן, והשיר הראשון אחרי הפריצה שלו. יש לי פטיש מוזר לשירים ראשונים באלבומים. הם תמיד האהובים עליי. אצל האומנים הטובים זה מעין הצהרת כוונות וסיכום החיים שלהם מאז האלבום הקודם. את האלבום שלי התחלתי לכתוב בתקופה ש"תל אביב זה אני ואת" והאלבום הקודם הצליחו, וזה הפך לי את החיים כמו שאני מרגיש שהחיים של אריק ברמן התהפכו. הכתיבה שלו בעיני היא מהאיכותיות שיש – איך שהוא עובר באמצע השיר מגוף שני לראשון, איך שהוא מעביר את הפזמון מאמא, לדמות אישה לא ידועה לאלוהים. משפטים כמו ״כשעוד יכולת להסתכל לאילן בעיניים״ – מי זה אילן? לא יודע. אבל אני כן יודע.

2. יהודה פוליקר – שלושה ימים

הייתי שנה שעברה פעמיים בניו יורק, בהקרנות של הסרט של תמר ושלי ״הומבויז״. פעם אחת במאי, ובפעם השנייה בסוף אוקטובר – שבועיים וחצי אחרי ה-7.10. בפעם השניה, באחד הימים עשיתי הליכה של כמה שעות במנהטן, כשעוד היו פוסטרים של חטופים בכל פינה, וכל סאונד שני נשמע היה לי כמו אזעקה, ושמעתי את ״שלושה ימים״. תמיד יהיה מי שינסה לגנוב לנו את החופש, הרגשתי שם. הם יכולים להגיע על טנדרים והם יכולים לבוא בחליפה. בניו יורק אתה מרגיש שייך כי אף אחד לא שייך. אתה מוקף באנשים שהתקבצו יחד על בסיס החלומות שלהם ולא על בסיס המוצא שלהם. יהודה פוליקר שר על שלושה ימים שהעיר הזאת נתנה לו להיות מי שהוא באמת, ואני ידעתי שנשארו לי כמה ימים להיות מוקף בחופש וחלומות לפני שאני חוזר למקום של אלימות ופילוג. אחרי שסיימתי כמה לופים על ׳שלושה ימים׳ התחלתי לכתוב את השיר שלי ״ישראלי בניו יורק״.

3. שי המבר – כל החלומות 

הגיע הזמן שכולנו נתחיל להתעורר על שי המבר, כי היא אחת הכותבות והיוצרות האיכותיות שיש לנו. "כל החלומות" זה טקסט חזק מלווה בהפקה מדהימה על החוויה של שי בעולם הריאליטי. ״בפריים טיים כוכבים דולקים על אש גדולה״. תחרויות הכשרונות האלה כבר יותר מ-20 שנה מסרבות לעזוב את חיינו, והזמרים ממשיכים להגיע כדי לקבל את הפריצה שהם בטוחים שמגיעה להם. ואני מסתכל על אמנית גדולה כמו שי המבר, שאין לי ספק שהייתה מצליחה בלי הריאליטי, מקשיב ל׳כל החלומות׳, ונראה לי שמה שהיא מנסה לומר זה שבשביל אמן אמיתי הריאליטי הוא לא מקפצה. הוא עוד מכשול בדרך.

4. מאור אשכנזי – תקופות

מאור צעיר ממני בעשור אבל זה לא מפריע לי להיות מעריץ שלו על מלא. ׳תקופות׳ שלו זה השיר האהוב עליי. זה שיר עם בית אחד שהוא מדבר בו בצורה הכי מיוחדת על געגוע למישהי. כשאני חושב על שירים שהשפיעו על המוזיקה שלי אני קודם חושב על שירים שהשפיעו על החיים שלי עצמם. מאור כתב את השורות: "אני לא מוצא את עצמי בתוך כל העולם של הפלאפונים/ כנראה שלא נולדתי לדור מתאים/ כי אני לא מוצא עניין בלעלות תמונות לסטורי/ את הסיפור שלי אני כותב על הדפים״. כמו כל מי שמתעסק במוזיקה בארץ גם אני התבלבלתי בין תשומת לב לאהבה וניסיתי לנווט בין החיים שלי לבין האינסטגרם-טיקטוק-פייסבוק. כששמעתי את ׳תקופות׳ אמרתי לעצמי שאם ה-Gen Z הזה מרגיש ככה, אולי עדיף שאני אנתב את כל הסיפור שלי לתוך המוזיקה, ולא את כל האושר שלי לתוך הטלפון. ומאז שהתחלתי לעבוד על האלבום הזה, האפליקציות האלה נפתחות רק כשיש לי משהו חשוב לומר. ולא מתוך רפלקס של שעמום או רצון בתשומת לב.

 5. רביד פלוטניק – עולם ומלואו

כל כמה שנים בני האדם מצליחים להעמיד מישהו שישבור את השיא הקודם בריצת 100 מטר, ואז נהיה רף חדש לשבור. כשאני שמעתי פעם ראשונה את השורות: "לא היה לי כוח לחכות שתגיע מחר/ ובתאכלס מאוחר/ אז הבאתי ביד פעמיים היום״ אמרתי לעצמי, ׳אוקיי, העלינו את המשחק רמה'. כשאמנים מתייעצים איתי אם לעשות אלבום או לנסות את מזלם סינגל אחרי סינגל, אני תמיד מתאר להם שבשבילי לאהוב סינגל של מישהו זה כמו לחבב אותו אחרי שנפגשתם באיזה מסיבה ודיברתם 3 דקות. לאהוב אלבום של מישהו זה להרוויח חבר לכל החיים. כששמעתי את ׳עולם ומלואו׳ של רביד הבנתי שיש כאן אמן חד פעמי שאני תמיד אוהב. 6 דקות שיר, 88 תיבות של ראפ (חצי מזה נחשב מוגזם היום) ואמן אחד שבמקום לעשות מה שהוא חושב שיעבוד, הוא עושה מה שהוא רוצה שיעבוד.

 6. הדג נחש וברי סחרוף – בלה בליסימה

בשבילי, מוזיקת מחאה בינונית מייצגת דעה, ומוזיקת מחאה חזקה מייצגת פרספקטיבה. זה שיר שמספר את הסיפור של בלה פריינד, אישה חרדית מירושלים שבשנת 92׳ נקלעה לפיגוע, בו מחבל דקר שני ילדים ונתפס על ידי המון ירושלמי זועם שניסה לעשות בו לינץ׳. בלה פריינד נשכבה על המחבל במטרה להציל את חייו, וספגה מכות במקומו. לא שאנן סטריט ולא אני מתעכבים על הצד הפוליטי של הסיפור הזה, אלא על המוסר והגבורה שהיא הפגינה בשביל הערך של חיי אדם, גם אם הוא האויב הכי אכזרי שיש. הייתי בן 12 כשהשיר הזה יצא, והוא עיצב את מי שאני יותר מאלף מורות שלא היו שוות את ההקשבה שלי. הגדולה של הדג נחש היא לא להטיף לי ״תהיה בלה פריינד״, אלא לספר לי עליה ולתת לי לבחור מי אני רוצה להיות כשאהיה גדול. השורות האהובות עליי הן ״ישראל עוד בשלה ולא בשלה לאמץ לחיקה גיבור/ שגבורתו לא מלחמתית, גיבור/ שגבורתו היא לא צבאית, גיבור/ שגבורתו היא מוסרית/ גיבור אישה/ ועוד חרדית״. וזה שיר שנכתב לפני 22 שנה כן? לא אתמול בבוקר

7. אביתר בנאי – מכור

נכון יש תחושה שאביתר בנאי טוב מידי כדי להיות בנאדם אמיתי? מי שעוסק במוזיקה וקורא את זה עכשיו – אתה מכיר שאתה נמנע מלשמוע אביתר רק כי לא בא לך את הרצון לפרוש כי בחיים לא תהיה הוא? האם יכולתי לשים פה 7 שירים רק של אביתר? התשובה היא כן. אבל בחרתי ב׳מכור׳ כי הוא מתאר בדיוק את המצב שהייתי בו ב-3 השנים שכתבתי את האלבום שלי: ״מכור למה אומרים עליי, לזרים, לאוכל, כאב/ כבוד, סיגריות, משקה חריף, איי איי, מכור אליי״. והוא גם מסביר לי למה הוא ואני מכורים לכל זה – ״תן לשכוח שאני ריק, שמתים שזקנים, חולים משוגעים/ תן לשכוח שמפחיד שבודד, שחולף הכל חולף״. עוד לא בית שני והוא תיאר את ה-3 שנים האחרונות שלי בדיוק אביתרי שמזכיר שאתה יכול להיות ירושלמי דתי בן 51 או תל אביבי אתאיסט בן 33 – אדם הוא אדם הוא אדם. אינעל אבוק.

אמיר שדה ישיק את אלבום הסולו הראשון שלו, לאחר שינוי הפורמט מאמיר ובן, ב-30.01 באוזןבר. לקניית כרטיסים ופרטים נוספים