ההשוואה בין נאם לבית תאילנדי עושה עוול לשני הצדדים
דניאל שק מבקש שנפסיק להשוות בין מסעדת נאם החדשה לבין בית תאילנדי. אך האם בקשה כזאת בכלל אפשרית?
"האם קמה לבית תאילנדי מתחרה?!", זועקות הכותרות בשלולית הקולינרית שלנו ואחריהן משתרך שובל של טוקבקים. אז בואו נסגור את הפינה הזאת: 1. לא. 2. זו לא הכוונה. 3. כל השוואה בין נאם לבית תאילנדי מיותרת ועושה עוול לשני הצדדים. מדוע מיותרת? בראש ובראשונה משום שלכל מסעדה יש הזכות (והחובה) להיבחן באופן עצמאי על בסיס מעלותיה וחסרונותיה, הברקותיה ופשלותיה ובלי שיציבו אותה על סרגל השוואתי שעליו תמיד יימצאו מסעדות גרועות וטובות ממנה.
עם כל הכבוד לבית תאילנדי, ויש המון, יש הרבה מסעדות תאילנדיות טובות יותר, גם אם הן לא בישראל, ואין טעם או צדק לבחון אותה בראי השוואתי מולן. מדובר במסעדות שונות בתכלית זו מזו בסגנון, באופי התפריט, בחוויה, בכוונת המשורר ובמחיר, אז עדיף שנניח לזה. נאם, שמגדירה עצמה כמסעדה של "אוכל רחוב תאילנדי", שוכנת באזור הסואן ביותר של צפון דיזנגוף, שעם קצת דמיון ההמולה שלו יכולה להזכיר את בנגקוק, כולל המשימה המייאשת של חיפוש חניה.
החלל הפנימי מעוצב באיפוק ובטעם טוב ובחוץ מסודרות שתי שורות של שולחנות שאל אחד מהם הוזמנו להסב על ידי מארחת מסבירת פנים. יצוין שגם בעת ההזמנה בטלפון נשבה מן האפרכסת רוח ידידותית, דבר שלמרבה הצער הפך ראוי לציון במקומותינו. התפריט הקצר כולל את מיטב המנות התאיות הקלאסיות על פי שמן בשפת המקור ועם הסברים פשוטים ובהירים על תכולתן. במקרים רבים אפשר לבחור אם הכנתן תתבסס על בשר בקר, חזיר, עוף, שרימפס או טופו ויש גם דירוג של חריפות שהתברר כאמין במהלך הארוחה.
סום טאם, סלט הפפאיה הירוקה שהפך – לטוב ולרע – למעין כרטיס ביקור של המטבח התאי, עבר כאן היטב את המבחן. הסלט הגיע רענן, חריף ומתוק במידה ועם טעמים מאוזנים של לימון ורוטב דגים. לצדו הזמנו מו טוט קאתיים, מנה נדיבה מאוד של נתחי חזה חזיר שמנמנים ומטוגנים עם פרוסות שום דקות לכדי פריכות מעט קשיחה שבתחילה מעיקה על הלסתות, אך עם הזמן מתגלה המנה כחטיף טעים. השיפור הנדרש במנה הזאת הוא בלי ספק הרוטב החמוץ־מתוק־חריף, שאו שיצא מבקבוק או שיצא לטבח כמו מבקבוק. בשני המקרים זה לא ראוי. המשכנו עם טום יאם של פירות ים (בגלל החרוז כמובן). הרעיון לאכול מרק חם וחריף בערב תל אביבי מהביל יכול להישמע אווילי, אבל מה לא עושים כדי לשחזר את חוויית בנגקוק? המרק התגלה כטעים מאוד, וחריפותו אכן גרמה לבלוטות הזיעה לאבד רסן. תכולתו בירקות ועלי תבלין הייתה עשירה, אבל הבעיה הייתה עם השרימפס והקלמרי שאיבדו כל מרקם סביר בבישול וממש התפוררו בפה.
נאמנים לקלאסיקות הזמנו אפילו פאד תאי שהיה לא יותר מבסדר. למיטב זיכרוני, כשמסיימים מנת פאד תאי לא אמורים להישאר עם שלולית של רוטב בצלחת וגם כאן, בשר הבקר סבל מבעיית מרקם. פאק בונג היא מנה המבוססת על תרד תאילנדי ברוטב צדפות, שהפעם הוספנו להם טופו. לזכותה ייזקף הבישול המדויק של הירק שנותר פריך ולחובתה מליחות מוגזמת ברוטב. כוכבת הערב הייתה מנת Pla Ta Pa, נתחי דג מטוגנים בבלילה עם ירקות, אגוזי קשיו ורוטב לימוני חריף. זו המנה שגם זכתה לביצוע המוצלח ביותר, כאשר נתחי הדג נותרו עסיסיים בפנים ופריכים בחוץ למרות הסביבה הרטובה והשתלבו למופת עם הירקות. המנה הוצעה כספיישל, ללא ציון מחיר, ורק בדיעבד התברר שמחירה חורג בכ־20 ש"ח מהמנות היקרות ביותר בתפריט.
קינחנו בטפיוקה עם פירות וערמוני מים ומלבי חלב קוקוס עם קרם מנגו שהיה מצוין. גל המסעדות האסייתיות ששטף אותנו בשנים האחרונות כולל מצד אחד מסעדות יומרניות, ראוותניות ויקרות עד חוצפה ומצד אחר כאלה שחושבות שדי בהרבה סוכר, סויה וצ'ילי כדי לייצר "חוויה אסייתית אותנטית". האוכל ברוב חלקי יבשת אסיה הוא אוכל שמח, ובתאילנד זה בולט במיוחד. נאם היא מסעדה שמחה, נדיבה ובלי יומרות לא סבירות. עם עוד כמה שיפורים וליטושים בביצוע היא ללא ספק תבטיח את מקומה כיעד לארוחה טעימה בסגנון תאילנדי, משביעה וכיפית, בפחות מ־100 ש"ח.
אוכל – 7
שירות – 8
אווירה ועיצוב – 7
תמורה לכסף – 8
ציון כולל – 7
חשבון בבקשה
סום טאם – 31 ש"ח
מו טוט קתאיים – 46 ש"ח
טום יאם – 52 ש"ח
פאד תאי – 49 ש"ח
פאק בונג – 49 ש"ח
פלא טה פה – 87 ש"ח
טפיוקה – 33 ש"ח
מלבי – OTH
משקה קל – 12 ש"ח
היינקן חבית – 21 ש"ח
בירת סינגה גדולה – 37 ש"ח