סוף הארוחה: 10 דברים שנמאס לנו מהם ב"בואו לאכול איתי"

כבר עשר עונות (שנמתחו לאורך 14 שנים) שחמישה בשלנים חובבים שאוהבים לארח יאדה יאדה… אתם מכירים את ההמשך. ריאליטי האוכל הביתי המצליח של כאן 11, שמבוסס על הפורמט הבריטי Come Dine with Me ונרכש עוד בימי ערוץ 1 העתיקים, הפך לאחד מעוגני השידור של התאגיד דרך גישה קצת שונה למדיום – פחות ריבים על תקציב, יותר צחוקים על ארוחות שמכינים. לאורך עשרת העונות היו תקופות טובות יותר (אח, עונת הזוגות עם רועי עידן) ועונות טובות פחות (זוכרים שניסו בכל פרק ליצור קונפליקט עדתי?), אבל אנחנו בסך הכל אוהבים את התוכנית. עם זאת, אחרי מספיק זמן, יש כמה הרגלים שאולי הגיע הזמן להיפטר מהם. אלו הדברים שנמאס לנו לראות ב"בואו לאכול איתי".
>> שחור באוזן: פלייליסט משלים לפרק החמישי של סדרת הדוקו "זהב שחור"

1. הפתיח

חלאס, כמה שנים אנחנו אמורים לראות את אותה צלחת צלעות מכוערת וממש לא מעוררת תיאבון? אנחנו מבינים שריאליטי בתאגיד גם אומר פתיח צנוע, זה אפילו חיובי, אבל אחרי עשר עונות אפשר להחליף את הקשקוש הערוך בעצלות הזה שמרגיש יותר כמו פתיח לתוכנית בישול סטייל "שום, פלפל ושמן זית". אספתם כל כך הרבה צילומי אוכל טובים ורעים לאורך השנים, אולי הגיע הזמן שתשתמשו בהם במקום תערובת השוטים הגנרית הזו?

2. עריכה סותרת

ריאליטי זה קונפליקט ובקונפליקט מפגישים אנשים שונים. לפעמים זה מעצבן, לפעמים זה מצחיק, אנחנו מבינים אך זה. אבל הגאג הקבוע הזה, שמגיע כמעט בכל פרק ראשון בשבוע חדש, כבר מיצה את עצמו: אדם אחד מציג את עצמו בתור דבר אחד, ומיד העריכה חותכת לאדם שני שסותר אותו. ההוא טבעוני היפי? בואו נסתור אותו עם קרניבר קפיטליסט. יש לנו סבתא מסעודה משדרות? זה הזמן לסתור אותה עם יאפי אשכנזי חנעבץ. יאללה גם כן, כמה פעמים אתם חושבים שזה יכול לעבוד? הבנו את הקטע, נקסט (קאט לאדם שאומר "לא הבנתי את הקטע, אפשר שוב?").

3. מסתחבקים עם החנוונים

מסיבה לא ברורה, אחד השלבים שכל פרק עובר דרכם זה לצאת עם המבשל התורן החוצה לאיזה סופר/שוק/קצב/ירקן/חלבן שהוא לא מביא ממנו אוכל. באווירת "ביפו אני מרגיש בבית", כל אחד הופך לקזבלן ומברך את המוכר, מחליף אותו רשמים ומעמיד פנים כאילו שזה הרגל יומיומי. מערכת היחסים שלכם עם מוכר הקיוסק שממול לא מעניינת אף אחד, ולא ברור למה זה על המסך שלנו.

4. "שמזמז"

תראו, אהבתי להערותיו השנונות של שי אביבי (בכתיבתה המושחזת של דיקלה קידר) לא יודעת סוף, גם כשלפעמים הרפרנסים איזוטריים או הפאנץ' לא ברור, וגם את העובדה שלסדרה נוצרה שפה משלה אנחנו די מחבבים – אבל המילה החלקלה, הנכלולית והקצת דוחה הזו לא מזמנת אותנו לבוא לאכול איתכם. עם "תפחה" לתפוחי אדמה אני עוד יכולים לחיות, אבל פשוט פאקינג תגיד שמן זית! זה לא כזה קשה! הנה תראה – שמן זית, שמן זית, שמן זין. אה סעמק, נראה לי שהבנתי את הבעיה.

5. ריבים על להט"ב

מבין כל הנושאים המאוסים לריבים על שולחן האוכל – ואוהו אנחנו חיים בישראל, לא חסר – כנראה שהמאוס מכולם זה ריבים על לגיטימיות לחיות כלהט"ב. אנחנו ב-2026, ולמרות שברור לנו שיש אזורים ו/או שכבות גיל בארץ שלא מבינים ו/או מקבלים גייז ולסביות ושות', אפשר לצמצם את החשיפה הטלוויזיונית שהבורות הזו מקבלת. ייצוג זה נחמד, והיו כמה שיחות כאלו שבאמת שימחו אותנו, אבל בשלב הזה ממש מיצינו את אותו הדיון בפעם המיליון.

6. בדיחות על אוכל אשכנזי

ספיקינג אוף דברים שכבר היו צריכים לעוף מהעולם – נו באמת, בכל פעם שיש איזה מאכל אשכנזי, פתאום כל הגזענות מותרת שוב, והלעג מתחיל. גם הומור עצמי שנועד להשתלב, אבל גם הבעת לעג, בוז וגועל שלא היתה מתקבלת בשום תרחיש הפוך. יש אוכל אשכנזי מגעיל, יש אוכל מזרחי מגעיל, יש אוכל מגעיל – נקודה. צחקו על האוכל, לא על המקור שלו.

7. הניקוד 7

אה כן, שלב הניקוד – החלק שבו (כמעט) כולם מנסים לצאת בסדר עם (כמעט) כולם. ואין ציון יותר "בסדר" מאשר 7. לא נמוך מדי, לא גבוה מדי, ממוצע כזה. עזבו שציונים נמוכים באמת כמעט ולא מגיעים, הבחירה האוטומטית ב-7 כאיזה מספר טיפולוגי שמגדיר ארוכה כסבירה צריך להיחקר בתוכנית. זה בטח יהיה מחקר לא מעניין. סתמי כזה. אמצע הדרך. אתם יודעים, כמו ציון 7.

8. המדרג האסטרטג

ואם כבר ניקוד, אין דבר שנוא יותר מאשר מתמודד שנותן לאורך כל השבוע ציונים נמוכים במכוון, כדי לתת לעצמו סיכוי יותר טוב לנצח. זו אסטרטגיה שפלה שרק אנשים מרירים ותחרותיים מדי נוקטים בה, אבל ראינו אותה לא פעם. למרבה השמחה לרוב המדרג האסטרטג הוא בלשן לא מדהים, ולכן יסיים באכזבה ניכרת במקום השני, ויתמרמר עם עצמו על ציונים שאחרים נתנו לו.

9. מלהקים לעתיד

התופעה הזו אמנם קצת פחתה בעונה האחרונה, אבל במשך כמה עונות היה זה סוד גלוי שהליהוק ב"בואו לאכול איתי" עושה חייל, ומביא דמויות ציבעוניות, צעקניות ומתאימות מאוד לריאליטי. לא סתם היו מספר בוגרי "בואו לאכול" שהמשיכו משם ל"אח הגדול" ודומיה, ולמשך איזה עונה או שתיים זה ממש הרס באופן אקטיבי את הכיף של התוכנית, כי פתאום קיבלנו שבוע שבו כל אחד רוצה להיות כוכב ריאליטי. אנחנו שמחים שזה כבר פחות קורה, למרות שמדי פעם יש פלאשבקים להרגל.

10. "עופו מפה כבר"

בסיום כל פרק, המארח מבקש לסלק את האורחים ולא פעם – במיוחד אלו שאין להם זין – עושה זאת בטריקת דלת ובמלמול של איזה משפט עייף ומיואש מתחת לשפם. בחייכם, אם לא בא לכם להשתתף למה נרשמתם? יאללה, עופו מפה כבר, לפחות עד העונה הבאה.