המנה העיקרית: זאת תהיה העונה הטובה ביותר של "בואו לאכול איתי"
השטיקים של "בואו לאכול איתי" בדיוק עמדו להמאיס את עצמם עלינו, אבל העונה החדשה מציגה שיפור משמעותי בבחירת המשתתפים, ירידה מבורכת ברמות הקרינג' ובעיקר אפס ניסיונות להרחיב את השסעים שבחברה הישראלית ובלי לאבד צלם אנוש. לתדהמתנו יש לנו אפילו פייבוריטית
לפני קצת פחות משנה כתבנו כאן על העונה השביעית של "בואו לאכול איתי", ריאליטי-אוכל בו אנשים רגילים לחלוטין ללא רקע קולינרי מפואר הם גם המתחרים וגם השופטים. הקטע של השנה הקודמת היה להביא אנשים בלתי נסבלים ולהושיב אותם מסביב לשולחן, ולמרות שזה היה מאד מבדר, לא נמצאו שם אנשים שאפשר להתחבר אליהם. נדמה שבעונה השמינית של הסדרה החליטו ללכת על דמויות הרבה יותר נסבלות ותכלס? זה עובד ומתאים לתקופה שבה החברה הישראלית ממש לא צריכה עוד שסעים. "בואו לאכול איתי" מסרבת לספק את הסחורה הזאת.
>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות מומלצות שהחזיקו אותנו השבוע
>> מאסטר בטלוויזיה: 20 הסדרות הכי טובות על המסך עכשיו
אל דאגה, עדיין יש פה ושם התנגשויות חזיתיות, ומה יותר ישראלי מהתנגשות חזיתית טובה? לפתוח שולחן כמובן. מי כמונו הישראלים יודעים שלא כל ארוחה משפחתית היא כיפית ומהנה? להפך, כל ארוחת שישי היא פוטנציאל לפיצוץ, וכמו בכל ארוחה גם כאן נמצא כל מיני התנגשויות. החביבה עליי מתרחשת בפרק השני של השבוע הראשון (שישודר הערב) כשדנה, המכשפה ממגדל, נכנסת לשלל ריבים עם כל יושבי השולחן. למרות שדנה קמה כדי לריב ולא נמה, הויכוחים נשארו ברמה יחסית מתורבתת ולא היו מתלהמים, בניגוד לסוגי ריאליטי אחרים שאנחנו מכירים וממש משודרים עכשיו בערוץ 13.
"בואו לאכול איתי" שונה כמובן מכל ריאליטי אחר בנוף המקומי. המשתתפים בתוכנית לא זוכים לתואר הנכסף של "פליט ריאליטי". הם באים, מבשלים, נהנים וממשיכים בחייהם כאילו כלום לא קרה. אף אחד לא יזכור אותם אחרי שהתוכנית תיגמר, ובכך הפורמט מזכיר יותר שעשועון טלוויזיוני ופחות תכניות ריאליטי סטנדרטיות נוסח "האח הגדול" או "הישרדות".
פתאום יש כאן אמירה מסוימת, כמו הרגע בשבוע השני שבו יוסל'ה, הדראג קווין מג'רוז, נכנס לבית של יפה השמרנית המתונה מצור הדסה בלבוש דראג מלא, בתקווה סמויה לזעזע אותה, אבל יפה מגיבה הכי טוב לזה והופכת מהר מאד לאחת הפייבוריטיות שלי בתכנית. אה, גם זה חדש! יש לי פייבוריטים עכשיו. מעולם לא היה לי פייבוריט של "בואו לאכול איתי". בעונה הזאת קרה דבר מפתיע – מצאתי דמויות שאני די בטוח שאזכור. יפה ששוברת סטיגמות על נשים מזרחיות, יוסל'ה הדראג קווין עם הלוק הכי טוב שראיתי אצל מלכת דראג ישראלית ואחיה האומן מנטף שפשוט חי את החלום שלו באופן הכי שקט ונטול דאגות שאפשר, בלי מרדף אינסופי אחר השקל הבא ועם שמונה ימי עבודה בחודש.
אם יש פייבוריטים בתכנית, אז כמובן שיש גם אנשים שפחות היינו שמחים לשבת איתם לקידוש. כמו שכבר אולי הבנתם, דנה המכשפה היא אחת מהן. בהתחלה לא זיהיתי אותה, אבל היא הרגישה לי ממש מוכרת. ברגע שהיא התחילה לדבר על הרב ששוכן בתוכה מיד זיהיתי: דנה כהן הלוי, מתקשרת ויועצת רוחנית שנתקלתי בה לא פעם ולא פעמיים בשיטוטיי האינסופיים ברילס. אני יכול לדבר על זה שכל מקצוע התקשור והיעוץ הרוחני זאת רמאות אחת גדולה שנועדה לנצל אנשים בורים שמאמינים בכך שאם ביצה צפה במים אז מדובר בכישוף, אבל במקום זה אני פשוט אזכיר איך היא ישבה לשולחן ואחרי חצי ביס באוכל של מעיין, החריפות פשוט שחררה לה את הרסן והיא פלטה "זה גרוע".
אה כן, וגם לבנה הטבעונית ממודיעין, שכמובן שהחליטה לעבוד על כולם שהיא הכינה ארוחה רגילה ולא טבעונית ובסוף (תעמידו פני מופתעים) הארוחה הייתה כן טבעונית לגמרי! הסטייק-לא-סטייק שהיא הכינה היה נראה איום ונורא, והאגז בנדיקט היה נראה טוב, אבל הטריק המשעמם והשחוק של לבנה היה כל כך מיותר שהוא הוציא ממנו את כל הטעם. איזה כיף להתעצבן.
בעונה השמינית של "בואו לאכול איתי", הדוקו-ריאליטי הכי ישראלי (גם אם הפורמט בריטי), נוטה קצת יותר לכיוון הריאליטי וזה עושה לו ממש טוב. גם אם האוכל קצת ירד ברמה, הם הצליחו להוביל את המשתתפים להתנגשויות חזיתיות מבוקרות ומעניינות מבלי לאבד צלם אנוש. הוויכוחים השקטים והרציניים הפכו בעונה הזאת למעניינים ורלוונטיים, כשעל כל זה מנצח הליווי הצמוד והסרקסטי של שי אביבי, שיחד עם התסריטאית דקלה קידר הצליח להוריד את רמות הקרינג' של העונה הקודמת ולדייק את התזמון הקומי. לא ציפיתי לזה, אבל זאת באמת אחלה עונה, עם אחלה מתחרים ואוכל סביר ביותר. מה שכן, השלב האבולוציוני הבא של התכנית חייב להיות הגדלת הפרס. לא צריך מליון ש"ח או דירה חדשה, אבל אפשר לפנק קצת יותר, לזרוק פנימה איזה מטבח חדש ומאובזר בבית. תנו להם משהו לריב עליו.