באופן אישי, אני מאוד אוהב בובות אספנות. אני לא חלק מהאסכולה החנונית שקוראת לזה "אמנות", אבל למרות ההתנגדות של אשתי, כיף לי שיש לי מול הפנים פסל גדול מדי של ונום נלחם בשני ספיידרמנים במקביל. רוב העשור האחרון בובות ה"פופ" די שלטו בשוק, אך כעת נדמה שהטרנד דעך והבובות לא נמכרות כמו פעם. בזירה המקומית צצה אלטרנטיבה מעניינת לא פחות, טייק שונה ומיוחד ששווה להזכיר לכבוד שני אירועים שקרו החודש: 90 שנה לשידור הציבורי ויום העצמאות ה-78 שחל היום. אני מדבר כמובן על הבובות של Wonderfig.

>> מדינה מחפשת פסקול: 12 שירים ישראלים שיחזירו לכם את התקווה
>> "רק בישראל" איבדה את כל מה שהפך אותה לכל כך אהובה במקור

הבובות של החברה הזאת הן לא הבובות שאנחנו רגילים אליהן. אלה בובות של נוסטלגיית פופ ישראלית אמיתית – דמויות של כאן חינוכית. נכון לעכשיו הם מייצרים שתי בובות, קיפי בן קיפוד ומוישה אופניק מ"רחוב סומסום". קיפי נראה קצת פחות קריפי והרבה יותר חמוד בגרסת הפסלון, בעוד אופניק מתהדר בפח המוכר ותפוח צמוד שלא יישאר רעב.

הבובות מתחילות מגרסה קצת פחות תלת מימדית – משרטוט. לאחר מכן מעצבים מודל תלת מימדי על פי השרטוט ואז מייצרים אבטיפוס, לפני שזה עובר לפס הייצור – תבניות מוכנות מראש שלתוכן מזריקים ויניל. כשהבובות מוכנות, הן עוברות צביעה באופן ידני. את Wonderfig ייסדו נדב ושני גבאי, זוג תל אביבי. כמו גיקים רבים, גם נדב הוא אספן לא קטן. הוא התחיל בגליונות קומיקס בתיכון ומשם קפץ לפסלונים, בובות ושאר מרצ'נדייז, אך היה לו חלום – ממורביליה ארצישראלית אמיתית – ומה יותר ארצישראלי מהחינוכית?

"המחשבה על ממורביליה ישראלית מכוננת בי הרבה שנים", מספר נדב. "האמת היא שכבר פניתי בעניין לחינוכית לפני שש שנים אבל הטיימינג היה לא נכון כנראה עבור שני הצדדים". עם זאת, נדב ושני לא ויתרו על החלום והציבו מול עיניהם מטרה אחת חשובה מאוד, במיוחד בתקופתנו – לשמר תרבות ישראלית.

"המטרה שלנו, של שני ושלי, היא לשמר תרבות ישראלית חדשה ונוסטלגית", סיפר נדב. היה לו חשוב גם להבהיר שהבחירה בקיפי ואופניק היא לא שרירותית: "בחרנו להתחיל דווקא עם הדמויות של פעם, הסיבה העיקרית היא שהן לא מקבלות את הכבוד הראוי לדעתנו. אז קיפי ואופניק של 'רחוב סומסום' היו הראשונים ותכף מגיעים חביתוש וקישקשתא שחוגגים בתזמון מושלם 50 שנה".

המטרה של הזוג המקסים הזה, ששלח לי תמונה של שניהם ביחד כשהם סוחבים ארגזים מלאים בכל טוב, נגעה בי. לא בגלל הנוסטלגיה (טוב, אולי קצת), אלא כי כולנו רואים איך במשך שנים התרבות הישראלית נרמסת תחת ממשלות נתניהו, והפסלונים האלה, לפחות עבורי, מזכירים שהגרעין התרבותי שהפך את ישראל למקום טוב עדיין שם, כל עוד יש אנשים שירצו לזכור.

בנוף התקשורתי הנוכחי, חשוב גם מאוד לומר שזוהי לא כתבה ממומנת ולא שת"פ. אני פשוט מאמין שהזוג גבאי מ-Wonderfig עושים פה משהו חשוב ומנסים להחיות את התרבות הישראלית ולתת לה קונטקסט וערך היסטורי, ובכך מזכירים לנו לא רק שפעם תרבות כזאת הייתה קיימת, אלא שהרוח שלה עדיין כאן, יצוקה בוויניל. לסיום, רשימת פסלונים שהיינו שמחים להיפרד עבורם ממיטב כספנו:

פארוק מ"אלכס חולה אהבה"
ששון מ"צ'ארלי וחצי עם מלא ביצים בפה"
כל הקאסט של "שמש" ו"קרובים קרובים"
כל הבובות מ"המחסן של כאילו"
קופיקו על סקייטבורד
איתמר מטפס על קירות
שוף על הפרצוף
ואם כבר הם עשו באופן מוגבל מאוד את "סברהמן" של אורי פינק, אפשר גם להביא לנו קולקציית "זבנג!" ולא נכעס בכלל.

• ❤ תרבות
• המסך
• רחוב סומסום
• בובות
• פופ