ראיתי ציפור רבת יופי: אנדריאה ארנולד כמעט עשתה את זה שוב

אנדריאה ארנולד הבריטית היא אחת הבמאיות הכי מעניינות הפועלות בקולנוע בעשרים השנים האחרונות. ברוב סרטיה עד כה היא עקבה אחר נערות מרדניות ממעמד כלכלי ותרבותי נמוך, בנות להורים מזניחים, המתמודדות עם התבגרות מוקדמת.

>> "יחידה עילית": מי בישראל ירצה לראות סרט כזה בימים כאלה?
>> 2 ממזרים 2 כבוד: הסיקוולים של טרנטינו שבאמת היינו רוצים לראות

לא מעט סרטים (בעיקר בריטים וצרפתים) מתארים עולמות דומים, אבל החותם האישי של ארנולד ניכר באופן שהיא מגוננת על הגיבורות שלה, והסגנון הריאליסטי התזזיתי של סרטיה (שכולם צולמו על ידי רובי ראיין) משוך ביופי מרחיב לב. כאלה היו "מחוץ למים" ו"אמריקן האני" הנפלאים – שזיכו אותה בפרסי חבר השופטים בפסטיבל קאן – וכזהו גם "בירד" הפחות שלם. הפעם ארנולד מנסה משהו חדש ומוסיפה רובד של ריאליזם מאגי, התואם את נקודת מבטה של הגיבורה הצעירה, המשתוקקת למישהו שיכניסה תחת כנפו. לוקח זמן עד שהסרט מגיע לשם, וכשזה קורה, זה נורא יפה.

שלא כמו רוב הקולנוענים הבוחרים לעסוק במעמד הפועלים מתוך עמדה אידיאולוגית, ארנולד מכירה מקרוב את הדמויות שעליהן היא מספרת. היא עצמה נולדה לאימא בת 16 ולאבא בן 17. אמה ילדה עוד שלושה ילדים, וגידלה אותם לבד בדיור ציבורי בדארטפורד שבדרום אנגליה. ארנולד – שנסעה ללמוד קולנוע בלוס אנג'לס כי חשה שבלונדון המבטא שלה והמחסור בהשכלה סגרו בפניה דלתות – חוזרת בסרטיה לעיירת הולדתה. ב"בירד" היא חוזרת גם לסרטה הקצר "כלב" משנת 2001, ומשחזרת גרעין עלילתי מתוכו. רק שהפעם היא מעניקה לו תיקון.

 

"בירד" מספר על ביילי בת ה-12 שחיה בבית מוזנח במחוז קנט עם אביה חסר האחריות באג ואחיה למחצה האנטר, שרואה עצמו כשומר השכונה. לאימא של ביילי, המתגוררת בבית אחר, יש עוד שלושה ילדים, ובן זוגה החדש הוא גבר אלים. ביילי הטום-בוי מרגישה שהיא צריכה להציל את כולם, וזה כולל זר מסתורי המציג עצמו כבירד.

בתחילת הסרט באג מודיע לה שהוא עומד להתחתן בסוף השבוע עם חברתו מזה שלושה חודשים. ביילי מתעצבנת, בעיקר משום שהוא דורש ממנה ללבוש בגד גוף מנומר בצבע ורוד מזעזע. היא מרגישה שאביה אינו רואה אותה ובורחת מהבית. הסרט נפרש על פני הימים שחולפים עד החתונה, במהלכם באג, שכל גופו מכוסה קעקועים, מנסה לדפוק בוכטה באמצעות גידול קרפדה שעורה אמור להזיע חומרים נרקוטיים. מדי פעם הוא מתפנה לשים לב מה קורה עם ילדיו, ואז אנחנו מבחינים שבבסיס הוא בחור טוב, גם אם אינו אבא טוב.

כמו ב"מחוץ למים" (עם מייקל פאסבנדר) ו"אמריקן האני" (עם שיה לה-באף), גם כאן ארנולד ליהקה לתפקיד הראשי נערה חסרת ניסיון משחק ולצידה כוכבי קולנוע בוגרים. ניקיה אדמס בת ה-12 מביאה לתפקיד ביילי אנרגיה מתריסה, ואת דמויות האב מגלמים בארי קיוגאן ("רוחות אינישרין") כבאג הפרוע, ופרנץ רוגובסקי ("טרנזיט", "Passages") כבירד השליו. כולם מעצבים הופעות אותנטיות ומעוררים אהדה לשיגיונותיהם. רוגובסקי אפילו מצליח להתגבר על מכשול החצאית הלא מוסברת שהוא לובש. 

 

כאמור, "בירד" פחות מגובש מסרטיה הקודמים של ארנולד. לפעמים נדמה שהיא מגזימה עם הצעקנות של דמויות המשנה וחלק מהזמן הסרט קצת מתפזר. עם זאת, יש בו לא מעט רגעים יפים של התבוננות, רבים מהם בהשתתפות מיני ציפורים, והשירים שלהקת הפוסט-פאנק האירית Fontaines D.C הלחינה לסרט תורמים לאנרגיה המיוחדת שלו. חלקו האחרון של "בירד", שבו רמזים שנזרעו קודם לכן מניבים פירות רגשיים, לגמרי מצדיק את הצפייה. 

3.5 כוכבים
Bird בימוי: אנדריאה ארנולד. עם בארי קיוגאן, פרנץ רוגובסקי. בריטניה 2024, 119 דק'