מאוד זה: גל דה פז מפרקת את האלבום החדש שלה וחושפת את הלב

אם עוד לא תפסתם את התופעה המוזיקלית שהיא גל דה פז, אז אתם מפספסים את אחד מהקולות הכי גדולים ויחודיים שיש לנו בארץ. עוד מימי הבלוז-רוק, ההופעות המשגעות של דה פז בנד, החיבור עם לוסיל קרו שהוסיפו גוונים עמוקים של שחור ועד לקריית הסולו, דה פז היא כוח מוזיקלי יוצא דופן. אלבומה האחרון "Very That" מביא את קולות הגוספל, סול וג'אז לתוך המיקס, ומוסיף לרפרטואר הגם-ככה-עמוס של הזמרת-יוצרת. רגע לפני שהיא מגיעה לבארבי בנמל יפו למופע להקה מרשים (3.12), ביקשנו ממנה לספר לנו מעט על השירים שבאלבום. היא חזרה עם טקסט מרגש ומיוחד שרצוי לצלול לתוכו כהאזנה מודרכת של ממש. וכמובן, לא לפספס את ההופעה.

>> מה שתל אביב צריכה עכשיו זה המון הופעות אדירות בחינם. אז הנה

1. "Easy for You"

זה היה מסוג השירים שבזמן שאת כותבת אותם, את לא ממש מבינה על מה הוא מדבר עד שהוא לא גמור. כמו רגש שמבקש לצאת החוצה ולבטא את עצמו בצורת שיר. לפעמים זה יותר קל לי ככה להבין מה אני מרגישה. כמו הרבה שירים, כתבתי אותו קודם כל לעצמי, והשיר הזה מזכיר לי שגם אם אין לי שליטה על החיים שקורים בחוץ ומסביבי, יש לי שליטה מלאה על מה שמתחולל בתוכי.

זה נראה שלכולם קל יותר לפעמים, אבל זה לא תמיד נכון. בכולנו מתחוללות סערות כל הזמן ורק צריך להזכיר לעצמנו שאנחנו אחראים על מזג האוויר בתוכנו, ושלפעמים רק צריך איזה רגע, איזו נשימה, איזו שכטה – בשביל להזכר בזה, להרגע, ולהפנים שהכל יהיה בסדר. שניה למצוא פוקוס ואיזון, להבין שהרבה פעמים כשאנחנו מנסים לשלוט במה שקורה סביבנו אנחנו מאבדים שליטה על עצמנו. המנגינה של השיר הגיע לי הרבה לפני הטקסט, כמו שקורה אצלי רוב הזמן, ובהתחלה בכלל התחילה כשיר קאנטרי. בגלל שזה השיר האחרון שנכתב כבר ראיתי לאיזה כיוון האלבום הולך, אז כיוונתי אותו למקום יותר גוספלי ומלא נשמה.
שורה אהובה בשיר:
“All the troubles come to find me, like old friends they stand behind me” 

2. "Sauce"

זה בעצם השיר הראשון שנכתב לאלבום, וממנו הכל התחיל. הוא הביא איתו את האווירה הקצת ג׳אזית הזאת, שלא ממש הבאתי לפני למוסיקה שלי ושאני מאוד אוהבת. הוא מדבר על שתי מערכות יחסים – חיצונית ופנימית – וההשפעות שלהן אחת על השניה. הפנימית נכתבה על תקופה בה הרגשתי שאני מאבדת את ה-Sauce שלי, שזה סלנג לביטחון העצמי, הריז, המשהו אקסטרה הזה שיש אצלנו.

זה מקום שרוב החיים אני מאוד מחוברת אליו, אבל יש תקופות שאני מרגישה שזה חומק ממני ואני הופכת לאדם אחר – יותר מופנמת וחסרת בטחון. וזה שאני רגילה מאוד תמיד להיות מאה אחוז מה שאני מרגישה בתוך רגע. וגם ההבנה שבעצם כל פעם כשאני מרגישה ככה זה אומר שאני בעצם לפני התחדשות עצומה שתחבר אותי לעצמי עוד יותר. מערכת היחסים השנייה, החיצונית, היא הדבר הזה אל מול העולם של מערכת יחסים והבחירות בתוכה. המחירים וההשפעות של זה עליי ועל החיים שלי.
שורה אהובה בשיר:
“For so long, for so long I felt my sauce is gone” 

3. "Very That"

זה שיר שנכתב על הצביעות והתלות שיש במדיה החברתית בעולם של היום, וכמה שום דבר לא באמת מספיק. כמה שאנחנו חיים את הלופ המפולטר והלא מאוד אמיתי הזה. כל התקוות שלנו נמצאות במכשיר הזה שמכתיב לנו קצב מאוד מסויים, ואנחנו תמיד רוצים עוד. ואני אומרת, אני בקצב שלי – מתקלפת, מתפתחת, מסתערת על העולם. עכשיו יש לי מומנט, ואני לגמרי מאמינה בקצב שלי ומזכירה לעצמי לא לקחת את עצמי או את העולם יותר מידי ברצינות. וזו המהות בעצם – להאמין בעצמנו, להתאהב בעצמנו ולתת את עצמנו לחלוטין בקצב שלנו. אז גם בשיר הזה חוזר המוטיב של להתרכז בעולם ובקול הפנימי שלי ופשוט לסמוך עליו. 

את הביטוי “Very That” אני מכירה מסצנת הדראג האמריקאית והתאהבתי בו מההתחלה. הוא התנגן לי מושלם באוזן ועל הלשון. זה "מאוד זה". זה כמו כשאומרים על משהו – בול. אבל עם עוד אקסטרה תבלין. כשהגיעה המלחמה, ואיתה סצנה שלמה של תעשיית הדראג שיוצאת נגדנו, החלטתי לאחד את המסר הזה ביחד עם כל מלכות הדראג המדהימות שיש לנו בארץ, כדי להזכיר שאנחנו כאן, ואנחנו יודעים שאנחנו קהילה של אהבה ושל קבלה, ושיש פה דראג היסטרי. ולא צריך אותם.ן עם הדלולו שלהם.ן. אנחנו פה להפיץ אור ואהבה וצבע. בקצב שלנו. Very That!
שורה אהובה בשיר:
“Sugar coated lies and fake realities put in a device of what we wanna be” 

4. "Emotions"

השיר שהוא הצפה של כל הרגשות כולם. הגבהים, הנפילות, הבחירות, הרצונות, האהבה, הכאב. הכל. ופשוט לקחת רגע, ולהבין שאני תמיד הכי נכונה בזמן הכי נכון ופשוט לעוף על זה. להשליך הצידה את כל מה שלא נעים, את כל הרעשים הפנימיים, את כל מה שמפריע ופשוט להסתער. אבל גם לשחרר, הכל בבת אחת. כמו שיר על כאבי גדילה בעצם. 

מבחינה מוסיקלית, ידעתי מהתחלה שבגלל שהוא כל כך אישי ואינטימי הקול צריך להיות הפוקוס בשיר הזה. משהו מאוד מינימליסטי. שמעתי בראש שלי את הקולות החזקים והמהפנטים של הגוספל, וידעתי שזה ייתן לי, למאזין ולשיר את הבעיטה הזאת שצריך לתת. הקולות שפשוט שוטפים את השיר וממלאים את כל החלל בחמימות ויציבות כזאת. באמת אחד השירים שהיה לי הכי כיף לעבוד עליהם אי פעם. הוא יקר מאוד לליבי.
שורה אהובה בשיר:
“Trying to love me on my own I’m rising up I’m leaning down” 

5. "Was She the One" 

אולי השיר הכי חשוף ואישי באלבום. זה שיר שמדבר על המורכבות במערכת יחסים שמתבססת על לב פתוח, על החשש לא להיות זאת שמביאה את האושר הכי גדול לאדם שאני אוהבת יותר מכל. ההתמודדות עם רגש האהבה העצומה, אל מול הקנאה האנושית. לקבל את הפחד והקנאה, ולחבק אותם. להבין שהם תמיד יהיו שם. קצת כמו גל גדול שמגיע וצריך לשחרר כדי לעבוד דרכו.

הקבלה וההבנה שהאושר של האדם האהוב עלינו בעצם לא תמיד תלוי בנו (ולהפך), ושזה בסדר. החשיבות והחיבור שבחופש ובשחרור. וההבנה שלאהבה אמיתית – באמת שאין כל כך תנאים, או צורה אחת להתקיים.
שורה אהובה בשיר: 
“I wanna make you feel free” (לא סתם חזרתי עליה מליון פעם – כמו מנטרה) 

6. "Emotional Booty Call"

אוקי, זה ללא ספק השיר הכי כייפי באלבום. שיר שכתבתי לעצמי (וגם קצת למי שצריך לשמוע את זה), בשביל להזכיר לעצמי שיש רגעים, ואנשים, שצריך לקחת ממש בקלות ובקטנה. כי אי אפשר להכיל את הכל. בטח לא כשאת כזו בת אדם רגישה, כזו שנותנת כל כך הרבה למי שזוכה להכנס לעולם שלך. ויש בחיים אנשים שבאים בעיקר בשביל לקחת, לפעמים בכוונה ולפעמים לא, וזה גם ממש בסדר להגיד להם – "לא מתאים". או "תחזירו קצת חזרה, ואז נדבר". או אפילו "פספסתם את ההזדמנות". ולא עכשיו להתעלם מהם, אלא פשוט להוציא אותם מהליבה של הלב.

בשנים האחרונות אני ממש מתרכזת בלמשוך אלי את האנשים הכי מדויקים שיש, ולדעת גם לשים בצד את אלו שלא – ולשחרר. אני כזאת היפית שרוצה לאהוב את כולם, אבל לפעמים זה פשוט מכביד יותר מממלא. אז אני מוצאת את השחרור הזה מדהים ומשנה חיים. לא קל – אבל חשוב, הכרחי. כי בסופו של דבר הכל משפיע על המציאות שלנו. אני די בטוחה שהאנשים האלה בחיים שלי יודעים מי הם, וזה לגמרי מוקדש להם. באהבה אמיתית. שלא ישתנו (אלא אם הם חפצים בחברתי שוב ;)). מבחינה מוסיקלית, הלכנו על עיבוד מאוד כייפי וקאמפּי וקליל, ואפילו קצת שטותי, כדי להעביר את תחושת הקלילות והשחרור.
שורה אהובה בשיר: 
“I don’t want no drama. Son, I’m not your mama” 

7. "Fiery Flames" 

זה בעצם השיר היחיד באלבום שעוסק ונכתב באופן ישיר על המצב בארץ. הוא נכתב לפני ה-7 באוקטובר, אבל כן נכתב על המצב העגום והמפחיד בו המדינה שלנו נמצאה אז, ועדיין. כתבתי אותו אחרי ׳ליל גלנט׳ הראשון, כשראיתי את כל האש והטירוף של האנשים באילון. זעקת הכאב והבקשה לעזרה, והתחושה הזאת שממש עוד שניה הולך לקרות משהו נוראי אם לא נתאפס. ואכן כך היה.

היה לי חשוב להכניס אותו לאלבום כמסר שגם בתוך כל הוורוד והצמר גפן שאני יוצרת סביבי כאן, עדיין יש את הבית שלי, שלנו, שבסכנה. ושאנחנו בתקופה לא קלה בכלל להיות בה, ואסור לשכוח את זה. הוויב הגוספלי שלו מאוד התחבר לי עם האלבום מוסיקלית, כי איזה כלי מעביר תחושת כאב וזעקה יותר מהקול האנושי? ועם כמה שזה השיר היחיד שכתבתי על ישראל ישירות, איכשהוא הוא יצא מאוד אמריקאי בסאונד ובתחושה שלו. כי אחרי הכל זה סיפור עתיק יומין שחוזר בלופים פה, ובכל העולם. צריך להתעורר לפני שיהיה מאוחר מידי.
שורה אהובה בשיר: 
“We’re on the dark side of trouble. We don’t have no time to wait” 

8. "Nasty Things"

השיר הזה מדבר על אהבה אינסופית, ולא משנה מה קורה בתוכה. אהבה חזקה ששום דבר בעולם לא יכול לערער אותה. הכובד שבלהיות תלויה ריגשית במישהו אל מול השובבות והקלילות שבמערכת יחסים מלאת אהבה ותשוקה, שמשנה צורה כל הזמן אבל לא דועכת. היכולת של אהבה אמיתית ועמוקה לגרום לנו להרגיש מממש בסוג של היי. ושהכל אפשרי. ושהכל יהיה בסדר.

ההתרגשות של תחילת מערכת יחסים אל מול המורכבות של לשמור על מערכת יחסים לכל החיים, ואיך הדינמיקה מתחלפת, ולמרות הכל – ההיי הזה. תחושת ההתעלות הזאת, ההתאהבות המטורפת הזאת שמנצחת את הכל. כי אהבה שמבוססת על חברות עמוקה – שום דבר לא ינצח אותה או ישתווה לה. והכל בסוף יהיה בסדר, אם רק נשחרר שניה ונרגיש.
שורה אהובה בשיר:
“You can tell me the nasty things you think about me, but I can’t promise not to cry. Unless it’s nasty in a good way” 

9. "Favorite Part"

שיר שהוא לא בעצם שיר. אלא מעין מעברון כזה של רגשות דחוסים. תכננתי שהוא יהיה שיר וגם ניסיתי להמשיך אותו, אבל באיזשהוא שלב הבנתי שהוא לא צריך יותר, ואני צריכה להשאיר אותו כמו שהוא. מחשבה חולפת.

רציתי לייצר את התחושה הזאת כשיש מלא קולות בראש שחוזרים על איזו מחשבה שמסריטה אותנו, ומכניסה אותנו ללופ שבדרך כלל מביא למסקנות לא נכונות או מסקנות מאוד דרמטיות. ולכן הוא גם מגיע שניה לפני השיר שאחריו. הוא חלק מהמסר.
שורה אהובה בשיר: 
“All I wanna do is keep you close to my heart, cause you’re my favorite part” 

10. "Losing Us"

שיר על משבר. ועל הפחד מהסוף. משבר פנימי של מערכת יחסים פנימית שנוצר ממשבר של מערכת יחסים חיצונית. ולמה בעצם אנחנו מאפשרים לאנשים בחיים שלנו (אהובים ככל שיהיו) לערער אותנו כל כך ברגע שאנחנו לא מרגישים בטוחים. איפה אנחנו מוצאים את היכולת להשאר מאוזנים ובפוקוס בתוך טלטלת רגשות כזאת.

זה שיר על העצבות המאוד ספציפית שנוצרת באהבה רומנטית, כשהיא ברגע קשה ויש רגשות שמרגישים גדולים מידי כדי להכיל. הגעגוע לדברים הקטנים והפחד מהדברים הגדולים. ויותר מכל, הפחד לאבד ואיך מתמודדים איתו. איך נושמים לתוכו וממנו מפיקים את האהבה בחזרה. את האהבה, את הלהבה, את החברות, את העולם הקסום והמיוחד הזה שנוצר. כמו חבל שנמשך לך מבין הידיים ואת מתקשה לאחוז בו, והוא פוצע אותך, אבל את אוחזת בו בכוחך האחרון, כי את יודעת שבקצה שלו מחכה משהו ממש טוב. ואת רק צריכה לא לאבד את האחיזה.
שורה אהובה בשיר: 
“There’s a certain sadness that belongs to lovers, when a moment passes that was larger that your heart could handle” 

11. "Long Nails" 

שיר שנכתב על ציפורניים ארוכות ועל חופש ועל ג׳ני פנקין. ג׳ני היא אחת הזמרות והיוצרות הכי מדהימות שיש בארץ לדעתי (מעבר לזה שהיא אהובה שלי בלב), ויש משהו באווריריות ובקלילות של המוסיקה והשירה שלה שקסם לי ברמות, ונתן לי השראה. אחרי איזו הופעה איתה, התיישבתי לכתוב שיר כשרוחה בתוכי. המנגינה המאוד אר'נבי-ית שיצאה ממני הצריכה מילים מאוד קלילות ונעימות. שתינו חולקות אהבה מאודדדד גדולה לציפורניים ארוכות. ואצלי ציפורניים ארוכות מסמלות חופש, כמו דיווה שלא צריכה לעשות יותר מידי (או לנגן יותר מידי) עם הידיים שלה, כי היא רוב היום פשוט בצ׳יל או שעושים בשבילה. ובתוך זה גם מסתתר מסר מאוד חשוב שגם אני וגם ג׳ני, וגם הרבה אנשים בעולם הזה, צריכים לשמוע – זה בסדר לקחת חופש. זה בסדר להיות בצ׳יל. פשוט לשכב, לגלול, לעשות דברים כייפים ופשוט לנוח. אפילו נחוץ! ואין צורך שזה יהיה מלווה ברגשות אשמה כי אז זה חסר טעם.

אנחנו חיות בעולם שבו כל הזמן אפשר לעשות עוד ועוד וזה לא נגמר. ואני מאמינה שהרגעים האלה של החופש, של השלווה, של הכלום – הם רגעים של טעינה והשראה שמאוד חשובים. קריטיים! כי כאמור, הכל יהיה בסדר. יש ציפורנים ארוכות? יש זמן שניה לנשום? הכל חייב להיות בסדר. זה מטומטם ברמות, אבל לפעמים זה מה שצריך. מבחינה מוסיקלית, ממש דמיינו את זה כמו השירים של סוף הניינטיז תחילת האלפיים, שלקחו כמה זמרות ועשו כזה שיר נשי חזק ומשחרר. ובכל הטירוף הזה היה חסר תבלין אחד מאוד רציני – ראפרית. ואין יותר מתאימה לעניין משקד מילר, שמעבר לזה שהיא אחות בלב, רציתי עוד צד נשי חצוף ורענן שיביא את הזווית של היום בסלנג ובוויב, ולא היתה יותר מתאימה לזה ממנה. כל אחת מאיתנו כתבה את הבית של עצמה, מה שנתן לכל העניין את האותנטיות.
שורה אהובה בשיר: 
“Need to fine the things that make me smile, I’m all about the living baby” 

גל דה פז תופיע במועדון הבארבי ב-3.12 עם אלבומה החדש למופע להקה שיחגוג את האלבום החדש, כמו גם את הקריירה הענפה שלה.
לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים.