לא שופטים: גמר "הכוכב הבא" היה תפור על ניצחון של סינדרלה

היישר ממעבדות "הכוכב הבא". יובל רפאל מנצחת (צילום מסך: קשת 12)
היישר ממעבדות "הכוכב הבא". יובל רפאל מנצחת (צילום מסך: קשת 12)

מזל טוב, יש לנו נציגה לאירוויזיון. יובל רפאל ניצחה את ואלרי חמאתי, והתגלתה כזוכה האידיאלית של "הכוכב הבא": גם סיפור סינדרלה, גם סיפור אישי מדהים כשורדת נובה וגם יכולות ביצוע נהדרות. בשולי הדברים: העונה הזאת הוכיחה סופית שהשופטים של "הכוכב הבא" מיותרים לחלוטין. נתראה בבאזל

23 בינואר 2025

שלושה חודשים לפני רגע האמת בבאזל, יש לנו נציגה לאירוויזיון: "הכוכב הבא לאירוויזיון" הסתיימה אמש (רביעי) עם הגמר הגדול ובסופו יש גם מנצחת – יובל רפאל, סיפור הסינדרלה האולטימטיבי, שנגמר עם הכרטיס לאירוע הגדול והמשמעותי אי שם בחודש מאי. בניגוד לעדן גולן בשנה שעברה, רפאל לא היתה Meant To Be מהרגע הראשון, אבל היא הוכיחה מה שכל ספורטאי יודע היטב – מה שחשוב, זה מה עושים ברגע האמת. בגמר.

>> הביט פנימה: הראפ הישראלי הוא הראשון להגיב לטראומת שבעה באוקטובר
>> כל המדינה התרגשה עד דמעות. רק בחדשות 12 המשיכו לשחק בעד ונגד

העונה הקודמת של "הכוכב" התנהלה בצל ההלם מה-7.10 – התכניות הראשונות לא היו כסדרן (אלא שודרו כ"מהדורה מיוחדת"), אלמנט התחרותיות מאוד ירד ובעיקר כולם מאוד התעסקו בלהיות עצובים. העונה הזו היא כבר עונה של שלב קדימה – המלחמה עדיין כאן אבל בעיקר מסמנת את השאלה, על משקל רביד פלוטניק, מה נשאר אחרי העצב. ארבעת המתמודדים שהרכיבו את הגמר הזה הם כולם סוג של תגובה למלחמה ולשנה וחצי המדממות שעברנו. ארבעה מתמודדים, וארבעה נראטיבים מאוד שונים.

יובל רפאל, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)
יובל רפאל, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

יובל רפאל היא ניצולת נובה, דניאל וייס הוא בנם של שני הורים שנהרגו בבארי ב-7.10, ואלרי חמאתי, ערבייה נוצרית, מייצגת את הרצון להילחם בתדמית האפרטהייד ("התשובה הכי טובה") ובסוף גם הגיעו מורן אהרוני ו"רד אורבך" – שהיו גם אתנחתא קומית אבל סימנו גם את הצורך להימלט מהכבדות הזאת – אל מה שבאמת עובד באירוויזיון לאורך השנים: כיף. פיור כיף. משהו שאי אפשר היה אפילו לחשוב עליו בעונה הקודמת.

"הכוכב הבא", ואלרי חמאתי (צילום מסך: קשת 12)
"הכוכב הבא", ואלרי חמאתי (צילום מסך: קשת 12)

אבל נתחיל בהתחלה – נאמבר הפתיחה התנהל עם מחווה לקלאסיקות האירוויזיוניות, כשמתמודדי הגמר שרו כל אחד קלאסיקה מהתחרות בעבר – וכמובן סיימו עם "חי" של עפרה חזה. בכל זאת, מישהו היה צריך לשקם אותו אחרי השחיטה שהוא עבר על ידי נועה קירל בגמר הקודם. עוד שינוי חיובי היה שינוי בפורמט הגמר שהיה קרוב יותר לפורמט האירוויזיון: הצבעת שופטים והצבעת קהל משלימה שמולידים תוצאה ברורה. בלי בתי ניחומים ובלי נעליים: מארבע ייצאו שלושה תצא אחד או אחת. במובן הזה, שינוי גדול לטובה מהסרבול של הגמר הקודם.

"הכוכב הבא", דניאל וייס  (צילום מסך: קשת 12)
"הכוכב הבא", דניאל וייס  (צילום מסך: קשת 12)

דניאל וייס, שפתח את התחרות, הוא "מועדף ההפקה" הקלאסי: הזמר הפשוט, עם הבחירות המקוריות, זה שנחשב ל"איכותי". סוג של צורה מתפתחת למאיה רוטמן. הבחירה שלו היתה גם בחירה של "מועדף הפקה" – "Let It Be" של הביטלס, שכמובן מתכתב גם עם ההיסטוריה האישית שלו ואובדן שני הוריו. ההתרגשות גרמה לו קצת לפקשש את הביצוע הזה, מה שכנראה עלה לו גם בסופו של דבר בהצבעה.

"הכוכב הבא", מורן אהרוני ורד אורבך (צילום מסך: קשת 12)
"הכוכב הבא", מורן אהרוני ורד אורבך (צילום מסך: קשת 12)

אחריו הגיעה יובל רפאל – שגם בחצי הגמר וגם בגמר לא מוקמה כביצוע אחרון (ואולי זה אומר משהו על מי ציפו שתזכה) והיא, בפעם הראשונה, הוכיחה שיש כאן ווינרית אחת ברורה בביצוע המעולה (לדעתי הטוב מבין כל שבעת הביצועים בגמר) ל"Dancing Queen" של אבבא. היה שם הכל – גם רפרנס אקטואלי (כולל לביוגרפיה שלה כשורדת מסיבת ה"נובה"), גם שיר מאוד אהוב, גם פרשנות מרעננת (לקחת את השיר הפופי הטהור ולהפוך אותו לבלדה שוברת לב) ומעל הכל – יובל רפאל עצמה, שהיתה שם עם ביצוע מצוין ומרגש.

אחריה עלו מורן אהרוני ו"רד בנד", יוזמה מקורית שבניגוד לסטנדרט עם הפאתוס שמנסים לקבוע ב"כוכב הבא לאירוויזיון" (מי ייצג את ישראל?), ניסתה לתת לאירוויזיון את מה שעובד באירוויזיון: יצירתיות, יציאה מהקופסה ומשהו שאי אפשר לשכוח. דווקא בחירת השיר שלהם היתה לא מספיק טובה – ביצוע אנגלית/עברית ל"היי שקטה" של ריקי גל. גם כי זאת קצת קלישאה (וחכו, יש לנו עוד קלישאה ענקית אחת בהמשך), אבל גם כי השיר המאוד מנחם לא ממש התלבש על הרוח הרוקרית של מורן ו"רד".

טוב שיש שידור ציבורי, באמת. "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)
טוב שיש שידור ציבורי, באמת. "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

ובסוף, ואלרי חמאתי – שבמשך זמן רב נחשבה לפייבוריטית לא קטנה (היא גם הייתה המתמודדת היחידה בעונה שקיבלה חיקוי ב"ארץ נהדרת"), אבל מה שקובע בתחרויות האלה הוא מה שקורה בגמר – והביצוע שלה ל"כשאת עצובה" של עמיר בניון (שנוכחותו בגמר בהחלט תורגש גם בהמשך) היה פשוט פושר. מאוד לא ביצוע גמרי שמרטיט לבבות או מרים, ומתוך הבינוניות הזאת גם נקבעה התוצאה. אחרי השלב הראשון דניאל וייס הודח – מה שהוכיח שכנראה שזה היה איכותי או גבה-מצח מדי. כל זה קרה לא לפני אחד הרגעים הקומיים היותר טובים של הערב: מונולוג מרשים של אסי עזר ורותם סלע על חשיבות השידור הציבורי, מה שכמובן לווה בעוד "פרסומת אחת וחזרנו" – שהזכירה לכולנו כמה חשוב שיהיה ערוץ בלי פרסומות כל חמש דקות.

מיותרים לחלוטין. שופטי "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)
מיותרים לחלוטין. שופטי "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

מילה קטנה צריך להגיד בכל זאת על השופטים: זו העונה שבה הוכח כמה השופטים באמת חסרי ערך אמיתי, כי הם לא עושים את עבודתם במובן הכי בסיסי של המילה. אני אגיד את זה בצורה הכי פשוטה: אי אפשר. אי אפשר שכולם טובים. אי אפשר שכולם מעולים. לא ייתכן שכל הזמרים בעונה "חייבים לייצג את ישראל באירוויזיון". אי אפשר שלשלוש זמרות השופטים יגידו ש"אין ראויה ממנה". זה פשוט לא מסתדר מתמטית. באנגלית קראו לזה "Trophy Syndrome" – זה שאין באמת מפסידים וכולם מקבלים פרס. כולם טובים וכולם מוכשרים באותה המידה – מה שפשוט לא נכון במציאות. בסוף צריך להיות מנצח אחד – וזה בדיוק מה ש"ארץ נהדרת" ידעה לצחוק עליו: כשכולם "וואו", וכולם מרגשים נורא וכולם שווים את ה"וולקאםםםם", כבר אי אפשר להבדיל בין טוב לרע.

ממשיכים לסיבוב השני, ולמורן אהרוני ו"רד בנד" שהלכו על יומרה עם הביצוע ל"פרפל ריין" המיתולוגי של פרינס. שיר שלא קל לבצע, אבל מורן ו"רד" עמדו במשימה די יפה (ובדרך, גם קנו לי את הלב. אין כמו פרינס, מה לעשות). זה היה ביצוע רוקנרול עד הסוף, מה שהיה מאוד מרשים כהופעה או אפילו כשיר ברדיו, אבל האם באמת היה אפשר לדמיין את זה באירוויזיון? האמת היא שאני די בספק. וכאן, אולי הוכחה החולשה של הציוות הנהדר הזה – זו היתה יציאה מאוד יפה, אבל לא ממש משהו שאנשים מדמיינים שינצח על הבמה במאי.

ביצועים מופתיי. יובל רפאל, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)
ביצועים מופתיי. יובל רפאל, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

יובל רפאל הגיעה אחריה – עם עוד ביצוע מופתי, והפעם כזה שדרש אומץ של ממש. רפאל הלכה עם "The Writing's On The Wall" של סאם סמית' – השיר הכי פחות מוכר מכל השירים שהופיעו על הבמה (בדרך כלל, בטח בגמר הקודם, תמיד הלכו על מניות בטוחות). ורפאל פשוט נתנה בראש בפעם השנייה, מה שדי השאיר אבק למי שבאו לפניה – או אחריה.

השלישית היתה חמאתי, שאין מילה אחרת – ביאסה את התחת עם בחירת שיר די משעממת, "Imagine" של ג'ון לנון. אני מודה שיש לי תיעוב גדול לשיר הזה ולהפיכה שלו לפוסטר, בעיקר כי הוא הצליח להגחיך את השאיפה האמיתית והכנה לשלום. כשזה משתלב עם הביצוע של חמאתי, שגם הפעם לא היתה מספיק טובה (ביצוע אפילו פחות טוב מ"כשאת עצובה" הראשון), גמרנו עם תחושה שהפייבוריטית הגדולה די בעטה בדלי.

באסה. ואלרי חמאתי, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)
באסה. ואלרי חמאתי, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

ואם כבר באסה – אי אפשר כנראה בלי מופע קידום המכירות הקבוע של "קשת" לגמרים מהסוג הזה. הפעם, זה היה מערכון די מאולץ של שופטי "חתונה ממבט ראשון" שלא דמה לכלום ולא תרם לכלום. אחריו, הגיע רגע עם הרבה משמעות – ביצוע נאמבר השופטים ל"ניצחת איתי הכל", השיר האהוב על אגם ברגר, התצפיתנית בת ה-19 שעדיין בשבי חמאס. אולי גם מראה לסימני הזמן: אם בשנה שעברה היינו עסוקים בעיקר במי שמת, נדמה שהפעם – אולי גם בגלל עסקת החטופים – הפוקוס עובר למי שחי, וצריך לחזור הביתה.

באופן אבסורדי, מי שזיהו לראשונה את הפער שנפתח בין רפאל לחמאתי היו דווקא השופטים, שהקפידו ללטף כל העונה. בדרכם המתנחמדת, הם נתנו לוואלרי רק 56 נקודות, ולרפאל 70 מתוך 72. יחד עם פער שרק גדל באמצעות הקהל קיבלנו את המנצחת – ויובל רפאל תישלח לבמה בבאזל.

אל אל איזראל. "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)
אל אל איזראל. "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

יובל רפאל היא כמעט זוכת "הכוכב הבא" שנוצרה ב-ChatGPT. יש בה הכל: גם סיפור סינדרלה – היא זמרת שהגיעה מהרחוב ממש, שלא שרה אף פעם באופן מקצועי; טרנד שקצת הולך ונעלם בשנים האחרונות – גם סיפור אישי מדהים שמכיל בתוכו כאב וגבורה (כמישהי ששרדה את מסיבת ה"נובה"), ובסופו של דבר גם יכולות ביצוע מרהיבות וליהוק נהדר של שני שירים. זה כמעט הטקסטבוק של איך לנצח ב"כוכב הבא", ורפאל מילאה אותו בנאמנות, עם המון כישרון. בניגוד לעדן גולן, רפאל מייצגת משהו הרבה יותר אותנטי ושובה לב. אפשר להניח שזה יעבוד גם בבאזל – או לפחות יביא מקום מכובד. נסתפק גם בזה.