פסטיבל דוקאביב 2024 יצא לדרך. הנה 7 סרטים מומלצים להתחיל מהם

פסטיבל דוקאביב ייפתח בשבוע הבא בפעם ה-26, ובמהלכו יוקרנו בסינמטק ובלוקיישנים נוספים בעיר מאות סרטי דוקו זרים וישראלים, ביניהם גם כמה מהטובים ביותר שנוצרו בשנה האחרונה. בחרנו מקבץ של יצירות מוצלחות במיוחד שמחכות לכם בתוכניה, בעיקר כאלה שעוסקים באמנים ואמנות. רוצו להזמין כרטיסים.

>> מה רואים מהפסגה: בית הקולנוע הכי כיפי בתל אביב חוזר

פרידה

סרטה היפהפה של קרלה גוטיירז מגיש לנו דיוקן אינטימי ומרגש של פרידה קאלו, ציירת האוטופורטרטים שהפכה לאייקון. הסרט דולה מתוך יומניה של קאלו את סיפור חייה, ואת אבחנותיה לגבי העולם שסביבה והופך אותנו שותפים לרגשותיה. ילדותה המאושרת, נערותה המרדנית, התאונה הנוראה בגיל 18 שגרמה לה סבל כל חייה, הנישואים הסוערים לדייגו ריברה שבמהלכם היא נחשבה לרעייתו הקטנה שמתעסקת גם בציור, ותשוקותיה המיניות מתוארים באופן חי. רק אחרי שעזבה אותו משום ששכב גם עם אחותה, היא החלה לצייר כדי להתפרנס.

כשפגשה את המשורר הסוריאליסט אנדרה ברטון היא גילתה שהיא סוריאליסטית. אבל לדבריה היא לא ציירה את חלומותיה, אלא את המציאות כמו שהיא ראתה אותה. יצירותיה הנפלאות מונפשות באנימציה עדינה, ומשולבות בקטעי ארכיון מרתקים מהמהפכה המקסיקנית, מהביקורים בניו יורק עם בעלה (היא שנאה את אנשי החברה הגבוהה) ומהתערוכה הראשונה שלה במקסיקו, אליה הגיעה מבית החולים שכובה על מיטה. אין כאן ראשים מדברים, רק דימויים וקולות. אפשר למצוא את הסרט גם בשירות הסטרימינג של אמזון, אבל כדאי לחוות אותו על המסך הגדול של סינמטק 3.

אנסלם

"אי אפשר לצייר נופים אחרי שנסעו בהם טנקים" אומר אנסלם קיפר, האמן הגרמני שנולד חצי שנה לפני תום מלחמת העולם השנייה, והרבה לעסוק בהיסטוריה הגרמנית באופן שעורר לא מעט תרעומת דווקא במולדתו (באמריקה פענחו את יצירותיו כמחאתיות). הדיוקן שווים ונדרס ("פינה", "ימים מושלמים") הקדיש לו הוא לא בדיוק סרט תיעודי, אלא יותר מסה קולנועית מהורהרת שמנסה לצלול אל תוך יצירתו. המצלמה מלווה את הצייר בן ה-78 רוכב על אופניו בין ציוריו המונומנטליים, וגם יוצר יצירות חדשות עם אש ומים. בינות לציורים המונוכרומטיים המרים משולבים צילומים של שדות אפורים בשלג (חמניות יבשות מרפררות לתחילת הקריירה שלו כצייר, כשנדד בעקבות ון גוך).

פרטים ביוגרפיים בודדים מסופקים על ידי קטעים מסרטים תיעודיים שנעשו עליו בעבר. ויש גם שחזורים של רגעים מחייו שבהם הוא מגולם על ידי בנו דניאל. אבל לא מדובר בדרמטיזציה שלמה, אלא רק בקטעים קצרצרים, כמו של הפעם בסוף שנות השישים כשצילם את עצמו במדים נאציים מצדיע במועל יד באתרים שונים באירופה. זאת גישה קולנועית אבסטרקטית ומעניינת שמשאירה הרבה מקום למחשבה. הסרט יוקרן במוזאון תל אביב בדו מימד. ובקולנוע לב בתלת מימד. הגרסה התלת מימדית בהחלט מוסיפה לחוויית הצפייה. אחרי הפסטיבל הסרט יופץ בבתי קולנוע לב.

בילי ומולי: סיפור אהבה אחר

ארבע הקרנות יש לסרט בפסטיבל, שלוש מהן באולם 3, שהוא האולם הכי גדול בסינמטק. נראה שמצפים שיהיה לו ביקוש גבוה ואפשר להבין למה. זה סרט מרהיב עין ומקסים בתכלית על היחסים שמתפתחים בין גבר קצת מדוכא לבין לוטרה צעירה ומתוקה שנזקקה לעזרתו. מהר מאוד הגיעו לשם המצלמות של נשיונל ג'אוגרפיק ואנחנו מקבלים מעין שילוב של דרמה משפחתית וסרט טבע.

בילי ואשתו סוזן, שמתבוננת מהצד, מתגוררים באיי שטלנד שמצפון לסקוטלנד וביל משקיע את כל מאודו וממונו בלוטרה הידידותית והרעבתנית. הוא אפילו בנה לה בית קטן, שבתוכו הושמה מצלמה שמתעוררת לחיים כל פעם שמולי נכנסת. אלא שמולי היא חיית בר, וביל נדרש לעזור לה ללמוד לצוד דגים לבד כדי שתוכל לעזוב עם בוא החורף. זה סרט מרנין לב לכל המשפחה, וגם  לכלבם החמוד של בני הזוג, שמשחק בכדור עם עצמו כי ביל עסוק עם מולי, יש נרטיב מעלה חיוך משל עצמו.

להתפרא

סר צ'רלס ברל ירש את האחוזה המשפחתית בדרום אנגליה – טירה שנבנתה ב-1808 וכ-14,000 דונם של שדות חקלאיים. אחרי שנאבק באדמה באמצעים המקובלים ובמשך 17 שנים הציף אותה בדשנים ובחומרי הדברה שדלדלו אותה, בתחילת המאה ה-21 הוא ואשתו הסופרת איזבלה החליטו לשנות כיוון ולתת לטבע לשקם את עצמו.

הם הפסיקו לעבד את האדמה, ושחררו בשטח סוסי פרא, חזירים ופרות, ומאוחר יותר גם חסידות ובונים. זה עורר את התנגדות החקלאים השכנים, אבל בני הזוג לא וויתרו. תוך שנים ספורות השטח שינה את פניו, ובמקום התקבצו מיני ציפורים שכמעט נכחדו. ב-2018 איזבלה פרסמה ספר על הניסוי החלוצי שלה ושל בעלה, וזה שימש בסיס לסרט התיעודי המעניין והאופטימי הזה. קטעי שחזור העבר עם שחקנים צעירים פחות עובדים, אבל תיאור הפעולה של המערכת האקולוגית המתחיה מאיר עיניים, והמראות שוטפים אותן ביופי. 

פאני: המנדלסון האחרת

ב-1805 נולדה פאני מנדלסון, אחותו הגדולה של פליקס מנדלסון. בילדותם השניים למדו מוזיקה יחד, אבל כשפאני היתה לנערה, אביה הבהיר לה שמעתה עליה להתכונן להיות רעיה טובה, ולימודיה הופסקו. פאני קיבלה את ייעודה כאישה, אבל לא הפסיקה להלחין שירים ושאר יצירות לפסנתר (רוב כלי הנגינה האחרים נתפסו כלא הגונים עבור נשים). למזלה הבעל שבחרה לעצמה תמך בשאיפותיה. חלק ממאות היצירות שהלחינה הודפסו תחת שמו של אחיה המפורסם, בהם שיר שהמלכה ויקטוריה אהבה במיוחד. בשנה האחרונה לחייה הקצרים היא החלה להוציא את יצירותיה לאור, אבל אחרי מותה היא שוב נדחקה אל מחוץ להיסטוריה.

רק בשנות השמונים של המאה שעברה החלו מוזיקולוגים להתעניין ביצירתה, ולחפש בנרות אחר התווים שהשאירה מאחוריה על מנת להביאם לאולמות הקונצרטים. סרטה היפה של שילה היימן מגולל היטב את סיפור חייה ויצירתה של פאני. יחסיה המורכבים עם האח המפורסם שכה אהבה עולים מהמכתבים ששלחו זה לזו, ומוזיקאים מסבירים ומדגימים את ייחודה כמלחינה, ואת השפעת המוזיקה שלה על זו של אחיה. 

ויוה ורדה!

הקולנוענית הצרפתיה הגדולה אנייס ורדה, שזכתה באוסקר על מפעל חייה שנה לפני מותה בגיל 90, לא חיכתה שיעשו עליה סרטים תיעודיים, ויצרה שניים כאלה בעצמה. עכשיו מגיע הסרט התיעודי הראשון שמישהו אחר יצר עליה ועל יצירתה, והוא מספר דברים שוורדה עצמה נמנעה מלחשוף. בין השאר הסרט עוסק ביחסיה עם בעלה הבמאי ז'ק דמי, שלא היו הרמוניים כפי שאפשר היה להתרשם מסרטיה שלה (הוא עזב אותה, ושב אליה רק אחרי שחלה באיידס). זה עדיין לא הסרט האולטימטיבי שמגיע לאישה החד פעמית הזאת, אבל מארג של קטעי ארכיון נהדרים ושיחות עם ילדיה מייצר חוויית צפייה מעניינת (וקצרה מדי).

 

הסטונז ובריאן ג'ונס 

בשנים הראשונות של הרולינג סטונז, מייסד הלהקה בריאן ג'ונס היה זה שהוביל אותה, וזה שקיבל יותר מכתבי מעריצות מכל שאר חברי הלהקה גם יחד. אבל הוריו זרקו אותו מהבית, והוא לא כתב מוזיקה, והביטחון העצמי שלו היה מעורער. כשמיק ג'אגר החל לתפוס את ההובלה, והמנהל החדש של הלהקה דחף אותה לכיוון מוזיקלי שפחות התאים לג'ונס (הוא חשב שהקים להקת R&B) הוא התחיל לשתות בכמויות מסחריות והפסיק לתפקד, עד כדי כך שחברי הלהקה הודיעו לו שהוא מפוטר (הוא מת חודש אחרי כן בגיל 27).

הדוקומנטריסט רב המוניטין ניק ברומפילד, שבשנים האחרונות מתמקד בביוגרפיות של מוזיקאים, מספר על הפעם שפגש את ג'ונס ברכבת כשהיה בן 14 ועל הרושם העז שהותיר עליו, וממשיך משם לטוות סרט סוחף ועתיר ראיונות מעניינים עם אנשים שהכירו את בריאן מקרוב (לא כולל מיק ג'אגר), בין אם עבדו איתו או שכבו איתו. בסוף הסרט מוקרא מכתב התנצלות שאביו של בריאן שלח לו – והוא שובר את הלב. בפסטיבל מוקרן גם "מושכת אש: סיפורה של אניטה פלנברג", על מי שהיתה אהבת חייו של ג'ונס, ועזבה אותו לטובת חברו ללהקה קית' ריצ'רדס. בסרט השני היא יוצאת יותר טוב. אחרי הפסטיבל הסרט ישודר ביס דוקו.
>> פסטיבל דוקאביב, 1.6-23.5, סינמטק תל אביב ואתרים נוספים בעיר. פרטים וכרטיסים: https://www.docaviv.co.il/