דניאל רובין, הקול הכי מלנכולי של סצנת האינדי, מוציאה עוד מעט את אלבומה הרביעי ובו הפתעה: שירים שמחים. בטור מיוחד היא מספרת על ההתמודדות עם מחלת הנפש של אמא שלה, על הזוגיות שזרחה בין השברים ועל הרגע ההוא בקורונה כשהתחילה לכתוב שירים אופטימיים
המזל הכי גדול שיש לי בחיים הוא שאני בן אדם אופטימי. גם בבורים הכי גדולים שהיו לי תמיד ידעתי שאני אהיה בסדר. את המתנה הזאת אני משייכת לאמא שלי, האישה הכי חיובית שפגשתי בכל החיים. יש בה חוכמה גדולה ויכולת להבין לעומק מה הכי חשוב. אמא שלי כל כך חיובית, עד כדי כך שהיא מהאחוז הכמעט לא קיים שמתמודד עם מאניה-דיפרסיה, בלי הדיפרסיה. לכן כשאני מספרת על מחלת הנפש של אמא שלי, אני לא באמת יכולה להפריד את המחלה מהאופי שלה. במקום מסוים אני מבינה שגם האופטימיות הקיצונית שירשתי ממנה היא עסקת חבילה.
האלבום האחרון שהוצאתי, "האלבום שיעיר את אמא", עוסק בהתמודדות המשפחתית עם מחלת הנפש של אמא שלי, ואין ספק שזה האלבום הכי הארדקור שכתבתי. כשאנשים אומרים לי שהם שומעים אותו בלופים אני דואגת להם ושואלת אם הכל בסדר. האלבום עשה שינוי אמיתי בחיים שלי. הרגשתי מובנת יותר בעולם, קיבלתי המון תגובות וסיפורים של אנשים שמתמודדים עם דברים דומים, אפילו הוזמנתי לדבר בועידת הכנסת על הנושא. חשוב לי להגיד שכל זה התאפשר בזכות הנכונות של אמא שלי ושל כל המשפחה להיחשף ולא היה יכול לקרות בלי האומץ והתמיכה שלהם.
גם באלבומים הקודמים שלי העצב מאד נוכח. הכתיבה תמיד הייתה כלי עבורי כדי לפרוק רגשות ומטענים ולהפוך אותם למשהו יפה, כשהייתי שמחה לא היה לי צורך לעצור ולכתוב על זה שיר. זה יצר אצלי איזה דיסוננס, בשירים שאני מוציאה אני עצובה, ובחיים עצמם אני גם וגם ובעיקר, למזלי, אופטימית.אחרי שאמא שלי הייתה מאוזנת כבר תקופה והסערה הגדולה שככה, הסתכלתי על כל הטוב שיש לי בחיים, המשפחה שלאט לאט חזרה לעצמה, החברים, ובעיקר בן הזוג המדהים שלי ניר שזרח לי בין כל השברים – הוא היה שם בתקופה הכי קשה שלי, וכשהיא חלפה היה לי ברור שזה הבן אדם שאני רוצה לחיות איתו את החיים.
וככה לראשונה בחיי התחלתי לכתוב שירים אופטימיים ושמחים, שהפכו יחד לאלבום רביעי שנקרא – "סוף סוף באמת". רק כשהצלחתי לכתוב שירים ממקום טוב ולא רק מתוך השבר, הרגשתי שאני מביאה את כולי.הסינגל החדש שיצא היום, "הרגע הזה", נכתב בזמן הסגר הראשון, כשאני וניר עברנו לגור יחד בדירה מתוקה ליד פארק קריית ספר (שקיבל את הכינוי קריית סגר, כמובן) עם חלון גדול שהשקיף על הרחוב השומם. כל כך שמחתי לגלות שכשנעצרו החיים ולא נשאר כלום חוץ מהרגע בו אני נמצאת, אני בדיוק איפה שאני רוצה להיות.
נשארתי עם הרגע הזה
פרפרים בחזה
התרגשות אמיתית
מלהיות איתך בבית
זמזום של מקרר
ואין עוד רגע אחר
אבולוציונית, אנחנו לא מתוכנתים לזכור רגעים שמחים, הם לא קריטיים להישרדות המיידית שלנו. המוח שלנו ממש טוב בלזכור טראומות ורגעים קשים כדי שנדע להיזהר. את הרגעים הטובים צריך להתאמץ באופן מודע להטמיע ולזכור.שירים הם הדרך הכי טובה שאני מכירה בשביל לעשות את זה.אני מקווה שאני אצליח להמשיך לכתוב גם את העצב וגם את השמחה, ולהביא לכל מקום את הגם-וגם שהוא תמצית החיים, מבחינתי.בגדול אני אופטימית.
>> השבוע יצא הסינגל "הרגע הזה" מתוך אלבומה החדש של דניאל רובין שיצא בקרוב, "סוף סוף באמת"