אובססיה לגאנג באנג עם ישראלים: הגיי הכי מצחיק בברלין חוזר

את דניאל ריאן ספולדינג, או ליתר דיוק את הדמות הנוירוטית שלו באינסטגרם אתם אולי כבר מכירים. הקומיקאי הקנדי הגאה, שעבר להתגורר בברלין לפני כארבע שנים, הפך ויראלי בעיקר בתקופת הקורונה – גם בישראל, ומסיבות טובות. "בזמן המגיפה התחלתי לצבור הרבה מעריצים ישראלים כשעשיתי סדרת רשת על דמות שהתאבססה על הרעיון של גאנג באנג עם ישראלים והסרטונים האלו הפכו להיות די פופולריים" – מספיק פופולריים בשביל שקהל המעריצים המקומי יצדיק לו כבר הופעה שניה בתל אביב, בסוף החודש הזה.

אנחנו נפגשים במלון תיאודור בראון ברחוב הרצל, ולעומת הפרסונה האינטרנטית שלו, ספולדינג האמיתי הוא מסביר פנים, שלו ומעט ביישן. הוא לא מייחס את הקהל שלו כאן נטו לאיזכורים לישראלים. "קיים חיבור משמעותי בין ברלין ותל אביב, כך שהיה קהל שהגיע באופן אורגני כתוצאה מכך. הגעתי בפעם הראשונה לישראל קצת לפני המגיפה, רק לכמה ימים כדי לצאת מברלין. בתל אביב הייתי רק ליום וחצי וירד גשם כל הזמן הזה, ככה שלא באמת הצלחתי ליהנות מהעיר". בשנה שעברה הוא כבר הגיע לכאן להופעה, צילם כמה סרטונים וחזר שוב במאי האחרון. עכשיו הוא פה כבר בביקור הרביעי שלו.

אולי בהשראת המחאה החברתית (ושורשיה ב"מחאת הקוטג'" / "מילקי בברלין עולה…"), בעשור הקודם תל אביבים רבים נהרו לברלין שנתפסה כסוג של אלטרנטיבה מתוקנת לתל אביב. לאורך השנים התל אביבים הבינו בעצמם שהדשא של השכן הגרמני לא תמיד ירוק יותר, וגם ספולדינג לאורך השיחה השמיע ביקורת עקבית ונוקבת על התרבות הברלינאית וגם אהדה כלפי תל אביב. בהשאלה מעולם המושגים של "דברים מוזרים", בעינטיו ברלין היא סוג של ה"אפסייד-דאון" של תל אביב.

איזה דמיון אתה רואה בין שתי הערים?
"אני חושב שברלין ותל אביב הן שתי ערים שבורחים אליהן. בעיניי תל אביב היא האור וברלין היא החושך. יש הרבה אנשים שלוקחים הפסקה מהאווירה הקודרת והאפרורית של ברלין לטובת האווירה השמשית, השמחה והפרועה של תל אביב. בברלין יש אנרגיה אפלה של מועדונים, ואתה יכול להרגיש כמו ערפד סקסי שנשאב אל תוך העיר ואל חיי הלילה. בשתיהן יש חיי לילה נרחבים וזמינים, בצד אחד הם יותר נוצצים וכיפיים ובצד השני הם יותר אפלים וסקסיים".

אתה מרגיש שסוג ההומור שלך עובד בכל הערים השונות? האם אתה עושה שינויים בהתאם למקום שאתה נמצא בו?
"בהחלט. אני עושה שינויים והתאמות במופע ובתכנים שאני מדבר עליהם בהתאם למקום שאני נמצא בו. זה גם כיף בשבילי, כי ככל שאני מכיר את התרבות ומתממשק איתה אני יכול להרשות לעצמי גם להיות יותר ביקורתי ופוגעני. לא הייתי יכול לעשות את זה אם הייתי עושה זאת מבחוץ, כי האנשים כבר מכירים אותי ויודעים שאני רק בא לעשות קצת כיף. סטנדאפ הוא מהפעמים הבודדות בהן אתה יכול לאסוף קבוצה של אנשים ולהגיד להם 'שומעים? אני הולך לטנף הערב, אנחנו הולכים ליהנות, אל תקחו את זה ברצינות'. זה דבר נהדר, כי אז אנשים לא מתגוננים. בנוסף, אני חושב שהמעריצים שלי הם לרוב אנשים יצירתיים עם חוש דמיון מפותח כי זה גם ההומור שלי. אני חושב שבדרך כלל הומואים אוהבים את ההומור שלי כי זה סוג של הומור שפשוט יש לנו כהומואים, וגם לנשים יש אותו. חוץ מזה הרבה מאוד יהודים גם אוהבים את ההומור שלי כי הרבה ממנו מבוסס על סטוריטלינג ויהודים טובים בלספר סיפורים. כל עוד יש לי את ההומואים והיהודים אני שמח".

כמו אמני במה רבים, גם עבור דניאל ריאן ספולדינג הקורונה היוותה מכה קשה אך גם נקודת מפנה והזדמנות. "כשהגיעה המגיפה נאלצתי להתמקד בתוכן אינטרנטי. זו הייתה הדרך היחידה להרוויח כסף, אבל זה גם עזר להרחיב את קהל המעריצים שלי באופן משמעותי. עוד לא הגעתי לטיקטוק ושם רוב האנשים נמצאים היום, אינסטגרם ופייסבוק גוססות ואני מרגיש זקן. לא קלטתי כמה מהר העולם השתנה".

דה-ניל, הדמות הראשית בסרטונים של ספולדינג כל כך עקבית ואמינה עד שלא קשה להתבלבל ולחשוב שהדמות היא הוא עצמו. עם זאת, מאחורי הדמות מסתתר עולם שלם של ביקורת על תרבות גאה ותרבות עירונית. "בהתחלה דה-ניל היה מעין היפסטר שהגיע מהסצינה של נויקלן וקרויצברג. הייתה לו מנטליות של 'אני עני אבל סקסי'. רציתי לייצר דמות שמסמלת את האנוכיות ואת הניתוק מהמציאות שקיימים אצל אנשים בברלין. הוא חי בבועה שלו, יוצא למסיבות, עושה סמים ולא ממש אכפת לו מדברים כמו חברויות ואחריות. הוא גם לא בהכרח אדם נעים ונחמד. עבורי הדמות הזאת תמיד הייתה מאוד סאטירית. אנשים שדומים לדמות הזאת חשבו שזה באמת אני וסיפרו כמה הם מזדהים עם הדמות, מבלי להבין שהדמות בעצם צוחקת עליהם".

אבל הדמות הזאת די השתנתה עם הזמן.
"כשהתחלתי לעשות את הסרטונים האלו זה היה לפני כארבע שנים ומאז ברלין מאוד השתנתה. הגיעו המון אנשים חדשים וצעירים ועכשיו כולם כאלה. זה כבר הפסיק להרגיש כמו סאטירה ולכן החלטתי לשנות אותו ולהפוך אותו להומו משכונת מִיטֶה, ובגלל שהעיר עברה ג'נטריפיקציה גם הוא עבר סוג של ג'נטריפיקציה והפך להיות הומו אליטיסט. אני חושב שזו סוג של התקדמות טבעית עבור הדמות. לאחר מכן כל העולם כאילו נפתח בפניי, מאחר וגברים הומואים כאלה קיימים בהרבה מקומות ברחבי עולם. הגברים האלה שעסוקים בעצמם, קצת סוציופתים, שרק רוצים לזיין ושיהיה להם הרבה כסף. הם מנצלים אנשים, הם שטחיים ואכפת להם רק מעצמם ומהתדמית שלהם. אני אוהב לגלם דמויות שהן די רעות".

ניתן להבין די בקלות, אם כך, את החיבור של התל אביבים לתכנים של ספולדינג, שהרי את הסטראוטיפים של נויקלן וקרויצברג אפשר בקלות לתרגם לדרום תל אביב ופלורנטין ואת אלו של מִיטֶה למרכז וצפון העיר. אגב, הביקורת שמשמיע ספולדינג על התרבות הגאה השטחית גם מזכירה בהרבה מובנים את זאת שהשמיע אילן פלד בשירו "אימפורטנט" בחודש שעבר.

איך נולדו הסרטונים שצילמת כאן בתל אביב?
"יצרתי סדרת ספין-אוף שנקראת 'Tell it to the Vive' שבה הוא עובר לתל אביב. בסרה הזאת רציתי להציג את התהליך החברתי של הדמות שרוצה להשתלב אבל לא באמת מצליחה. להומואים בתל אביב יש את הצורך להביא ילדים ולנהל חיי משפחה אחראיים, מאושרים ומצליחים. מהצד השני יש להם גם את חיי המסיבות והרצון להיות תוססים ומגניבים, זו מעין דיכוטומיה מוזרה".

בחלק מהסרטונים שלך מופיע גם השחקן ניב ניסים, איך נוצר החיבור ביניכם?
"כתבתי ביקורת על הסרט 'סאבלט' שהוא השתתף בו והתגריתי בניב על כמה שהוא חלומי ושהוא יהיה כוכב גדול. הוא אהב את זה וחשב שזה היה מצחיק. בהמשך ראיינתי אותו במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי בברלין והתחברנו. שנינו מאוד יצירתיים עם דמיון מפותח אבל יש לנו גם צדדים רציניים ועמוקים. כשהחלטתי לעשות את הסרטונים בתל אביב חשבתי שהוא יהיה מושלם בשבילו לשחק את החבר שלי. יצרנו בין שתי הדמויות דינמיקה של מערכת יחסים מוזרה מאוד. יש את יהודה, שהוא מאוד מוזר ומופנם וקצת מטומטם. הוא גברי, חסיד לשעבר שהמשפחה שלו התנערה ממנו והוא לא יודע הרבה על העולם. בהתחלה זה היה מעין משחק של מערכת יחסים שבו הם לא באמת אוהבים אחד את השני והם בעיקר ניצלו אחד את השני. בעונה השנייה החלטנו להפוך אותם למאוהבים אבל בצורה מוזרה, כמו זוג שנשוי כבר 20 שנה כשהאהבה עדיין קיימת אבל הרומנטיקה פחות. זו מעין אהבה ביזארית, רעילה ולא מתפקדת".

ואיך הייתה ההופעה הקודמת בתל אביב?
"אלוהים אדירים, היה כל כך כיף. היא הייתה סולד אאוט והיו מאתיים איש בקהל."

איך מקבלים אותך בעיר? מתייחסים אליך יפה?
"כן, לגמרי. הכרתי כאן אנשים טובים וחברותיים. ישראלים לפעמים יכולים להיות עם פתיל קצר ולפעמים נותני שירות יכולים להיות קצת אגרסיביים, אבל רוב האנשים ממש נחמדים. אנשים ניגשים אליי, אנשים מזהים אותי, אומרים היי ואז אנחנו משוחחים קצת. הכרתי הרבה אנשים שהגיעו להופעה שלי, התחברתי אליהם ואל חברים שלהם, הוזמנתי למסיבות בית".

יש מקומות בעיר שאתה אוהב במיוחד?
"אני אוהב מאוד לבלות בפלורנטין, ובברים הגאים כמו הלילה, השפגט והפיי. אני מאוד אוהב ברים של בתי מלון. המקום האהוב עליי לארוחות צהריים הוא סאלוף ובניו בפלורנטין. טעים שם ממש ויש להם מרקים נהדרים."

איך אתה חווה את ההתנהגות המינית של הקהילה הגאה בתל אביב לעומת זו של ברלין?
"בתל אביב המיניות היא יותר כלפי חוץ. במובן שגברים הומואים מקדישים המון תשומת לב לגוף שלהם. כולם רוצים גוף שרירי לחוף. הגברים מאוד משדרים מיניות אבל אני לא חושב שהסצינה מינית במובן של סקס בברים או בציבור כמו שקורה בברלין. אני מופתע מכמה שהומואים ישראלים הם עם אוריינטציה למשפחה. יש הרבה כאלה שמנסים להציג את עצמם כדאדיז של סקס מטורף כשלמעשה הם פשוט אנשים נחמדים וחמימים שנוסעים להעביר את השבת עם המשפחות שלהם, או שהם נשואים כבר 10 שנים ויש להם שני ילדים שהם חולקים עם עוד אישה. בברלין הכל הרבה יותר מיני, גם אצל הסטרייטים, וזה קשור בעיקר לאלכוהוליזם ושימוש בסמים. ההומואים בתל אביב לא שותים כל כך הרבה, אולי כי הם לא רוצים להשמין, הם מקסימום עושים קצת ג'י, קצת אמדי או קוק. בברלין הסמים יצאו משליטה וגם התמכרות לסקס היא תופעה רחבה בברלין. להיות מועצם ומשוחרר מיני זה נפלא, אבל כמה עוד אורגיות אתה צריך? כאילו, תלמד כבר לאהוב את עצמך".

מה אנחנו צפויים לראות במופע שלך?
"הסטנדאפ שלי הוא בעיקר על החיים שלי, החוויות האישיות וההתבוננויות. הוא על המסעות שלי ועל ההתבוננות שלי על תרבויות ועל אנשים, וסיפורים על סקס ודייטים. זה פשוט ערב כיף ונהדר. ההופעות שלי הן כמו חגיגה של החיים. אני אנדרדוג ואנשים מתחברים לזה. המופע שלי לא מדבר רק להומואים, אלא לכל מי שנהנה מקומדיה, מחפש להנות ולא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. היום אני במקום אחר בחיים בהשוואה למקום בו הייתי כשהופעתי כאן בפעם הקודמת. אני פיכח עכשיו. ארבעה חודשים בלי אלכוהול העניקו לי הרבה מאוד צלילות וזה עזר לי ללמוד המון. יהיה כיף לדבר על החוויות הללו".

דניאל ריאן ספולדינג יופיע עם "The Vive" בבית ציוני אמריקה, דניאל פריש 1, 29.10 (שבת), 125 ש"ח. פרטים נוספים וכרטיסים כאן, 100 המשתמשים הראשונים בקוד ההטבה TIMEOUTTLV יקבלו הנחה של 25 ש"ח על מחיר הכרטיס