משפט הוצאת הדיבה המתוקשר של ג'וני דפ נגד אמבר הרד נגמר בניצחון עבור דפ, אבל העיסוק בו עדיין נמשך והסקרנות עדיין גוברת. סדרת הדוקו "דפ נגד הרד" מבטיחה פרספקטיבה חדשה על המשפט והעלאת שאלות בנוגע להשפעת דעת הציבור על המשפט, אבל בפועל רק עשתה לנו חשק להוציא את המשפיענים מחוץ לחוק
החל מחודש מאפריל 2022 מליוני אנשים נצמדו למסך כדי לצפות בג'וני דפ, והפעם לא בזכות עוד סרט של שודדי הקאריביים – אלא בגלל המשפט הכי מתוקשר בארה"ב באותה השנה, אם לא בעולם בכלל. בשיאו של אחד מסיפורי הגירושין הכי מכוערים שהוליווד ראתה בשנים האחרונות, ג'וני דפ תבע את אשתו לשעבר, אמבר הרד, על הוצאת דיבה. התביעה הוגשה בעקבות מאמר שפרסמה הרד על היותה קורבן לאלימות במשפחה, והתייחס לדפ מבלי להזכיר את שמו.
במהלך המשפט, דפ צבר תמיכה גדולה ברשתות, ובכל פינה באינטרנט היה אפשר למצוא סרטונים שלועגים לאמבר הרד על מתן העדות שלה, ובמידת מה של צדק – הצפייה בעדויות של הרד הרגישה כמו אודישן גרוע לבית ספר למשחק, מלווה ברגעים קרינג'יים להפליא ובמאמצים אדירים לבכות. דפ עצמו רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת, אך כנראה עוד יותר רחוק מהתיאורים המזוויעים של אמבר הרד – אחרי הכל, המשפט נגמר בנצחונו.
המשפט, כמו שבטח שמתם לב, דווח ופורשן עד למוות בכל כלי התקשורת וברשתות – מה שהופך את עבודת חבר מושבעים לקשה בהרבה. אבל זה בסדר, אין צורך בהם, כי בינתיים המשפיענים כבר קבעו שדפ זכאי. סדרת הדוקו הקצרצרה (שלושה פרקים) של נטפליקס, "אמבר נגד הרד" בבימוי אמה קופר, מצליבה בין העדויות של דפ והרד על מנת לייצר ציר זמן מסודר של האירועים, ובמקביל מציגה את שלל הפרשנויות השונות למשפט. הנה אזהרת ספוילר קטנה: בסוף הסרט קובעים כי לא ניתן באמת לדעת מה היו היחסים ביניהם, מאחר ומדובר בעיקר במקרים של מילה שלו נגד מילה שלה.
זה כמובן לא מפתיע כשלעצמו, כי לא מעט סדרות דוקו מעדיפות להתחמק מעמדה נחרצת. האם קרול בסקינס האכילה את בעלה לנמרים שלה? האם כור ההיתוך הישראלי נכשל? מי ירה בטופאק? כנראה שלעולם לא נדע. ככה זה, אמירה נחרצת יכולה לסיים את הקריירה. אבל בין כלל השאלות ש"ג'וני נגד דפ" מעלה, שאלה אחת מיותרת מציפה בעיה חמורה יותר. השאלה המיותרת היא: "האם דעת הקהל השפיעה על תוצאות המשפט?". מיותרת, כי התשובה היא כמובן שכן. חבר המושבעים ככל הנראה נחשף לפרסומים במדיות השונות על המשפט, ואפשר רק לנחש עד כמה זה חלחל לתודעה שלהם, תוך כדי שהם נחשפים לכמות מטורפת של ראיות. זה טבע הדברים והמציאות, כך שלא פשוט להימנע מזה. אבל הבעיה החמורה שצפה בזכות השאלה נוגעת ל"מקצוע" מקושקש שצמח בעידן האינטרנט.
בעשור האחרון הומצא מקצוע משפיעני רשת. בהתחלה, עוד בעידן הבלוגים, הם היו רק אושיות רשת, אבל עם השנים השם שודרג תוך כדי תנועה. משפיעני רשת הם בדרך כלל אנשים ללא כל ידע מקצועי, שמרבים לתת את דעתם בתחומים שונים. יש המון סוגים של משפיעני רשת, החל במבקרי אוכל חסרי ידע או לקסיקון רחב ("טעים, יאמי"), ועד לאנשים שמצלמים את עצמם נותנים כסף לאנשים שיראו כמה חמודים הם. הכל בשביל הלייקים. ובמקרה של דפ והרד, המשפיענים פתאום הפכו למומחים למשפט.
במהלך הדוקומנטרי, אנחנו חוזים בהרבה יותר מדי מהם. לכל אחד יש את המסקנות שלו לגבי המשפט, והקונספירציות, וההשערות ואמירות ריקות מתוכן. דוגמה אחת לאמירה כזאת היא תיאור מילולי של מה שקורה על המסך – אם ג'וני דפ צוחק, המשפיען יגיד מיד, "הנה אפילו ג'וני דפ צוחק". הסרט עצמו מעלה, בין היתר, את השאלה "האם המשפט היה נגמר אחרת ללא ההתערבות התקשורתית?", ואני לא יודע. אני לא מומחה למשפט. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, אבל הוא כנראה היה מתנהל מהר יותר ובאופן קל יותר אם הוא לא היה מצולם ומשודר בכל העולם, על אחת כמה וכמה ללא המשפיענים שסיקרו אותו מכל עבר.
הסדרה "דפ נגד הרד" מציגה את הסיפור באופן מסודר וכרונולוגי שעוזר להבין את מאורעות האירוע, אך אמה קופר, הבמאית, לא מחדשת כלום. היא לא מערערת את התפיסה בנוגע למשפט, ה-"פרספקטיבה החדשה" לא מחזיקה מים, ובסופו של דבר, הסדרה די פרווה. לעולם לא אבין את מי זה מעניין מה אומר בתול בן עשרים במסיכת דדפול על המשפט של דפ נגד הרד, ולמה לעזאזל הייתי צריך אותו בסדרה. אלו אנשים חסרי חשיבות וחסרי ידע מקצועי, לפחות רובם. יש אנשים לא מזיקים בתחום המשפיענות, למשל כאלו שמשתמשים בידע המקצועי וכישרון כדי לתת ערך לצופים בהם – לא כאלה שבטוחים שהם יודעים מספיק בשביל לדבר על נושא מעורר מחלוקת ורגיש שכזה כאילו מדובר מינימום בפאנל הפרשנים של CNN. אז אולי כדאי שיישארו מחוץ לסיקור חוק, ואם זה לא אפשרי – אז שלפחות לא יתנו להם במה. בטח לא בדוקומנטרי.
"דפ נגד הרד", עכשיו בנטפליקס