ורנר הרצוג אומר דבר מעניין בפרק האחרון של "אמריקאי אמיתי", סדרת הדוקו החדשה של נטפליקס על חייו ומותו של המתאבק האלק הוגאן. כן, הבמאי הגרמני המוערך מופיע בדוקומנטרי על המתאבק המקצועי האלק הוגאן, אבל זה לא העניין פה. "כולנו עוקבים אחרי סוג של תסריט", אומר הרצוג, "כולנו חיים… חיים פרפורמטיביים". זוהי לא אבחנה ייחודית להרצוג, או לדוקו הזה, אבל היא כן חשובה במיוחד כאן.

>> טלוויזיה מהעתיד: 27 סדרות מומלצות שכדאי לכם לראות במאי
>> האמת ולא כל האמת: 8 ביוגרפיות שנשמח לראות בהשראת "מייקל"

"אמריקאי אמיתי" היא לא רק ביוגרפיה של אישיות צבעונית, היא גם פרוייקט הנצחה, ויותר מזה פרוייקט שימור. הוגאן הוא חלק מהמותג של WWE, חברה שעכשיו בבעלות נטפליקס, וחשוב לשמור על המורשת שלו, גם אם זה אומר לשנות קצת (הרבה) את התסריט של סיפור חייו.

לא גדלתי על האלק הוגאן. לא גדלתי על עולם ההיאבקות המקצועי בכלל, וגם אם כן הייתי מתעניין בתחום נולדתי באיחור של עשור לפחות כדי להנות מתור הזהב של הוגאן ב-WWE. בשבילי הוא היה דמות גדולה מהחיים שהייתה מופיעה לפעמים בסדרות ובסרטים, בדרך כלל גרועים. ובכל זאת נהניתי מצפייה ב"אמריקאי אמיתי", כמו שנהניתי מסדרות דוקו אחרות של נטפליקס על נושאים שלא קרובים לליבי. יש משהו בנוסחה של הסדרות האלה שמצליחות ליצור סיפור קוהרנטי ומספק מחייו של כל בן-אדם, אפילו בן-אדם מתוסבך כמו טרי בוליאה הידוע גם כהאלק הוגאן.

הנוסחה הזאת יכולה להיות חרב פיפיות כשאתה מבין שאתה צופה במוצר שנועד לטהר את שמו של הוגאן.הוא הלך לעולמו ביולי 2025, אבל הספיק להעניק ריאיון מקיף לדוקו. שלושת הפרקים הראשונים של "אמריקאי אמיתי" נותנים סקירה מהנה של עלייתו של הוגאן לצמרת עולם ההיאבקות, תהילתו בעידן ה"האלקמאניה" וחיי המשפחה שלו. התפנית מגיעה בחלק הרביעי והאחרון, שעוסק בגירושין הקשים של הוגאן ואשתו, הדלפת קלטת המין שלו והתביעה שהגיעה בעקבות זה, ההפיכה שלו לתומך טראמפ ודמות חשובה במפלגה הרפובליקנית ולבסוף מותו. הסדרה מנסה להחליק מהר את כל האלמנטים הפחות-סימפטיים בסיפור של האלק, ולסיים עם סוף מרגש כדי שהמסקנה תהיה "איזה אדם מדהים האלק הוגאן היה. אני אמשיך לצפות בהיאבקות בנטפליקס".

לא שהדוקו היה צריך ללכת לכיוון של דוקו-פשע או חשיפה של איזה מפלצת הוגאן היה. הדברים הבעייתיים בחייו של הוגאן הרבה פחות גרועים מההאשמות נגד הבוס שלו לשעבר וינס מקמהון, למשל. אבל הייתה פה הזדמנות לבחינה משמעותית יותר של האישיות של הוגאן והצדדים השליליים שלו. יש משהו כמעט חתרני בהצגת הנאום שלו בכנס המפלגה הרפובליקנית ב-2024, בו הוא קורע את החולצה שלו וצועק כמו בפרומו היאבקות. הסדרה יכלה להגיד משהו על איך עלייתו דונלד טראמפ – שהיה חלק משמעותי בהיסטוריית ה-WWE ולקח זמן מהלו"ז העמוס שלו כנשיא ארצות הברית להתראיין לסדרה – משקפת את הפיכת המציאות המתוקשרת שלנו לדומה יותר למציאות של עולם ההיאבקות המקצועי. אבל הסדרה לא באמת מעוניינת בכך.

כיאה לסדרה העוסקת בעולם ההיאבקות, יש ב"אמריקאי אמיתי" הרבה שיח על ה"דמות" של האלק הוגאן. הגימיק שהשתמש בו, האישיות הגדולה מהחיים שהוא יצר. הסדרה הזאת היא המשך של ה"גימיק" הזה, עוד דרך למכור את "האלק הוגאן" הדמות, ולא את טרי בוליאה האדם, ששיקר לגבי שימוש בסטרואידים, בגד באשתו, ותמך במפלגה גזענית ופאשיסטית. הסדרה מציגה לנו את כל זה, ובעזרת קסמי עריכה, משכיחה אותם מאיתנו כשאנחנו צופים במונטאז' מרגש של ההלוויה של הוגאן. בסופו של דבר, "אמריקאי אמיתי" מדגישה את הדמיון בין יצירה דוקומנטרית לקרב היאבקות: שניהם מציגים לנו משהו קרוב למציאות, שיש בו הרבה אלמנטים אמיתיים, אבל שניהם מציגים גם גרסה שמתאימה לסיפור שהיוצרים רוצים לספר. בין אם זה הוגאן מנצח בקרב או הוגאן מותיר מאחוריו מורשת נקייה.

לקראת סוף הראיון הקצר שלו, המראיין שואל את הרצוג אם הוא יודע מה שמו האמיתי של הוגאן. "אני לא רוצה לדעת", הוא אומר, "שמור על זה בסוד". בצורה מסויימת, "אמריקאי אמיתי" נותנת לצופים את מה שהרצוג מבקש. היא עוסקת רבות בטרי בוליאה, האיש מאחורי הוגאן, אך באותו זמן מאפשרת לנו לשמור על האשליה שלו בתור גיבור-על שרירי בצבעי אדום וצהוב, שאוחז בדגל אמריקאי מתנפנף. הל יה, בראת'ר.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• נטפליקס
• דוקומנטרי