סאגת החטופים מוכיחה: קואליציית נתניהו ממשיכה לפרק את ישראל

לא תהיה תמונת ניצחון. עצרת משפחות החטופים, 18.11.23 (צילום: כריסטופר פרלונג/גטי אימג'ס)
לא תהיה תמונת ניצחון. עצרת משפחות החטופים, 18.11.23 (צילום: כריסטופר פרלונג/גטי אימג'ס)

קו ישיר מחבר בין היעלמותו של הביטחון האישי בישראל לפני ה-7.10, הפקרת הדרום ב-7.10, הצפת המדינה בנשק מאז ה-7.10 וההתנגדות לעסקת החטופים עכשיו. על הקו הזה עומדים האנשים שמנסים כבר שנים לפרק את האמנה החברתית שמחזיקה את מדינת ישראל. אם יצליחו - כל אחד לעצמו

23 בנובמבר 2023

פעם, ממש מזמן, כשהגעתי לאוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון, הקורס הראשון במדע המדינה היה על תיאוריות פוליטיות קלאסיות. אחד המונחים שתפסו את עיניי וראשי היה "האמנה החברתית". הכותבים היו הובס, לוק רוסו ועוד. התיאוריה היא פשוטה אבל די גאונית, שהרי מדינות מודרניות לא היו חלק מהנוף הגלובלי עד לפני כ-350 שנים, והשינוי הצריך תפיסה קונספטואלית של מערך היחסים ואת הסכמת האנשים להתאגד למדינות. ברשותכם, אעשה כאן תקציר מאוד גס לתיאוריות נפלאות:

האמנה החברתית היא חוזה שבין המדינה לבין האזרחים שלה. האזרחים מותרים על זכויות יסוד, כמו החופש להפעיל אלימות, או החופש לעשות ככל העולה על רוחם בלי להתחשב באחרים, ובתמורה המדינה מעניקה להם שלל זכויות כשהבסיסית בהן היא ביטחון אישי.

פעם סטודנטית שאלה אותי "מה זה אומר?", אז הסברתי כך: נניח שיש לך משהו שאני רוצה. אם אין מדינה, אני בא ולוקח לך, אם תתנגדי – אקח בכוח. אבל אז אני חי בחשש שמישהו חזק ממני יבוא לקחת ממני את הפריט. כל זה קורה בלי האמנה החברתית. כשיש אמנה, אחשוש לקחת מה שאני רוצה בשל הסנקציות שהמדינה יכולה להפעיל נגדי, כשהחשובה ביותר היא שלילת החופש האישי שלי: בית סוהר. אספקט חשוב נוסף באמנה החברתית הוא המונופול על אלימות. לאזרחים אין שום יכולת וזכות להפעיל אלימות. המדינה מחזיקה במונופול לאלימות ושליטה מוחלטת על אמצעי האלימות. צבא, משטרה, מתקני כליאה ועוד.

התיאוריה הזו מתבססת על עקרונות ליברליים (לא כלכליים ליברליים, למרות שיש כאלו שלקחו חלק מבסיסי התיאוריות הללו לכיוון זה), ואחד העקרונות החשובים בה מתבסס על כך ששני הצדדים נכנסים לאמנה מרצונם החופשי, והחובות והזכויות ברורות וידועות לכל.

בשבעה באוקטובר 2023 הגיע הליך ריסוק האמנה החברתית של מדינת ישראל לשיא. הביטחון האישי במדינת ישראל הידרדר מאוד, כמעט ונעלם, עוד לפני היום הזה. נכון, לא כולם חשו באבדן הביטחון האישי באותה הרמה, אבל אם תבדקו את נתוני הטרור או תשאלו אזרחים מודעים תגלו את הדברים הבאים:

⦁ עד סוף יוני 2023, מספר הנרצחים מפעולות טרור בישראל בשנה זו עלה על כל מספר הנרצחים בכל שנה בעשור הקודם, מלבד 2022 (מקור: גלובס)

⦁ מספר הנרצחים בקרב אזרחי מדינת ישראל, לא כולל אזרחים ערבים, נמצא בשיא כל הזמנים. מתחילת 2023 ועד ה-12 ביוני נרצחו בישראל באירועי פשיעה פלילית – לא כולל פיגועים – 29 אזרחים ותושבים יהודים ו”אחרים” (עולים, לא-יהודים ועובדים זרים). מדובר בעלייה של כ-61% במספר הנרצחים היהודים וה”אחרים” מהתקופה המקבילה אשתקד, שעמד על 18 בלבד. (מקור: זמן ישראל)

⦁ בקרב הערבים אזרחי מדינת ישראל, מתחילת השנה עד לתחילת אוגוסט 2023 נרצחו 111 אנשים. לפי מספר הנרצחים הזה התחזית לכל שנת 2023 הגיעה ל-262 (!) נרצחות ונרצחים עד לסוף השנה. (מקור: INSS)

מספר הנרצחים בחברה הערבית מאז 2012 (תרשים: המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS)
מספר הנרצחים בחברה הערבית מאז 2012 (תרשים: המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS)

על מנת להוסיף חטא על פשע, מדינת ישראל נמצאת תחת חסות ראש ממשלה שאיבד את היכולת לשלוט עקב משפטו הפלילי, וממשלתו שמורכבת מיעדי שב"כ ידועים ועבריין מורשע בתמיכה בארגון טרור, החליטה להפוך את אמצעי האלימות לטובין לכל דורש, חלוקת נשקים המונית מממשלה שהחליטה להפריט את המונופול שלה על אמצעי האלימות. הפרטה מהסוג הזה היא שלב מתקדם בביטול האמנה החברתית.

מכאן עולה השאלה: מדוע כל זה מתרחש? ובכן, אסון ה-7.10 הביא את האמנה החברתית לריסוק מוחלט. מעבר למספר הבלתי נתפס של כ-1,400 נרצחים, יש עוד מספר שיושב כאלף טונות כתפי כולנו: למעלה מ-200 חטופים בעזה, ילדים, נשים, מבוגרים, כל זאת בזמן שהאמון בין האזרחים למדינה נמצא בשפל חסר תקדים עד לא קיים.

את הסיטואציה הזו מנצלים מי שלא מאמינים באמנה החברתית, אלו שיושבים מימין לימין, הפשיסטים המשיחיים. בעיניהם למדינה אין תפקיד מלבד להחזיר אותם לארץ ישראל התנ"כית. בחזון העיוועים שלהם הנרצחים, החטופים והחיילים הם רק כלי. כולנו משמשים כחמורו של משיח, עליו תגיע ה"גאולה" הדיסטופית שלהם ולנו מחיר הדמים. הם יחלקו כספים של כולנו למימוש המטרות שלהם, בין אם דרך החטיבה להתיישבות או באמצעות כספים קואליציוניים, הם יקימו גרעינים תורניים כדי לשבור את המרקם העדין בערים מעורבות ולא מעורבות ברחבי מדינת ישראל, הם יפיצו שנאה ונשקים על מנת ללבות את האש.

בראותנו את סאגת החטופים הכל מתברר בצורה קלאסית: מחד, הקואליציה – שבשבתה באופוזיציה טענה מלוא גרון, כפי שצוטטה חברת הכנסת דאז מירי רגב, "אנחנו אופוזיציה לוחמת ורוצים להפיל את הממשלה הזו. אין כאבי בטן על חיילים או מקרי אונס". ואכן, הם לא הצביעו בעד שימור עדויות במקרי אונס או העלאה של שכר לחיילים, וגם כיום הם אינם מקיימים את האמנה החברתית או מאמינים בה וחלקם מצהירים ברי"ש גלי כי יצביעו נגד עסקת החזרת החטופים.

מאידך, עושה רושם שהאופוזיציה כיום מבינה את ערך האמנה החברתית ולכן תצביע בעד שחרור החטופים. הם מבינים כי הפקרת ביטחון האזרחים שנחטפו לא יכולה להשתכפל עם הפקרתם כחטופים, זו עלולה להיות נקודת האל חזור! כששתי הגישות הללו מתנגשות אחת בשנייה, הסכנה הקיומית למדינת ישראל עוברת מאיומים חיצוניים למשבר פנימי המאיים על התפרקות מבנה המדינה, עם אזרחים שיקומו ויצעקו בראש חוצות "האמנה החברתית מתה! כל אחד לעצמו".