טיים אאוט timeout

"ההנחה היא שאם את לא מחפשת זוגיות את מבזבזת את הזמן שלך"

| מאת: רז קולי

איך הפך הסטטוס הזוגי למה שמגדיר אותנו בעיני החברה ולמה אנחנו חושבים שרווקות מזדקנות מהר יותר? חוקרת הרווקות ד"ר כנרת להד כתבה ספר שעונה על השאלות הבוערות האלו

  • https://static2.timeout.co.il/media/2018/03/sizes/Ben-kelmer-2_H_wo_680_382.jpg
ד"ר כנרת להד. צילום: בן קלמר

בתור מי שכותבת בביקורתיות על מושג הרווקוּת, מה חשבת על גיליון הרווקים השווים של Time Out?

“דחיל רבאק, אי אפשר לדבר על רווקים שלא במונחים של שווים או לא? מה עם הלא שווים ואלה שברשימה, למה הם שווים?".

לזוגיות אני מניחה.

“בני כמה הם?".

עוד כתבות שיעניינו אותך:
3 הכותבות החשובות של העידן הנוכחי
14 מוזיקאיות שהן הרבה יותר מניימדרופינג
7 אמניות עכשוויות שחייבים להכיר

רובם עד 40 וקצת.

“ומה קורה אחרי גיל 40? נגמר השווי? אם אנחנו רוצים להיות כל כך צעירים ובועטים בואו נרחיב את המנעד, נאוורר את השפה, נראיין נשים שאומרות ‘אני חיה את חיי כרווקה וזה עוד משהו שמתאר את מי שאני אבל זו לא קטגוריה משמעותית׳, אם אני מתנדבת או אקטיביסטית נגד הכיבוש – זה המרכיב הכי חשוב בזהות שלי. למה אנחנו כל הזמן מפרידים בין הזוגיים והלא זוגיים? אנחנו יצורים הרבה יותר עשירים ומעניינים מאשר אם אנחנו בזוגיות או לא בזוגיות".

לסוציולוגית ד"ר כנרת להד יש תחושות חזקות לגבי רווקוּת ולגבי יחס החברה לרווקות ועל כל אלו היא כותבת בספרה "שולחן לאחת: קריאה ביקורתית ברווקות, מגדר וזמן" (“A Table for One") שיצא בשנה שעברה בהוצאת אוניברסיטת מנצ׳סטר. זה היה יכול להיות ספר שיקראו בעיקר אקדמאים, אבל כשארגון פילנתרופי החליט לממן את הוצאתו לאור לקהל הרחב, להד שמחה מאוד שיגיע לקהל היעד החשוב שלו: נשים רווקות ולא בהכרח צעירות. “רציתי שנשים שחוות את החוויות המבזות הקשורות ברווקות יקראו את הספר, וקוראות רבות כותבות לי ‘תודה שאת משמיעה את הקול שלנו׳. ידע הוא קריטי להתנגדות, כל התנגדות".

ד"ר כנרת להד. צילום: בן קלמר

ד"ר כנרת להד. צילום: בן קלמר

בישראל כ־28 אחוז מהנשים הן רווקות, אבל מהו סינגליזם?

“סינגליזם הוא האפליה והסטריאוטיפיזציה של אנשים בהיותם רווקים. את המונח סינגליזם טבעה פסיכולוגית אמריקאית בשם בלה דה פאולו. המחקר שלי עסק בנשים ישראליות, סטרייטיות ללא ילדים, שבכל הקשור אליהן כל מי שלא נכנסת מבעד לדלת הזאת של הזוגיות נתפסת כמי שלא באמת התבגרה, כלא אחראית, מישהי שאין לה באמת חיים. או כאישה בהמתנה".

אבל המחקר שלך ייחודי בכך שהוא לוקח בחשבון את ממד הזמן.

“המחשבה הראשונית שלי הייתה על התחום של סוציולוגיה של רגשות שמאוד מעניין אותי כבר הרבה שנים, וחשבתי שאכתוב דוקטורט על רווקות בהקשרים של בושה – הבושה להיראות בציבור ולחיות כאישה רווקה. כשהתחלתי לנתח את הטקסטים ולחשוב יותר על רווקות הבנתי שאחד הדברים המרתקים שעולים ביחס לרווקות הוא תפיסת הזמן, כך גיליתי עולם מרתק ונפלא שנקרא סוציולוגיה של זמן. זו כתיבה שממשיגה את הזמן וחושבת אותו באופן חברתי. התאהבתי לחלוטין. גיליתי עד כמה הוא נותן לי משאבים משמעותיים שדרכם אני יכולה להבין יותר מהי רווקות. רוב הכתיבה על רווקות מתמקדת בסטריאוטיפים על רווקות ובמחקר שלי אני מנסה להבין מה מקנה לסטריאוטיפים האלה כל כך הרבה היגיון, כוח ותחושה ש׳זוהי האמת׳ וככה אני אמורה לחיות את חיי, ואם אני לא חיה אותם ככה, חיי הם כישלון ואומללות בלתי נגמרת. אנחנו כיצורים חברתיים המצאנו הרבה מהמנגנונים המוסכמים. אנחנו
המצאנו את השעונים ואת לוחות הזמנים, ואנחנו יכולים גם לשנות אותם ולהקנות להם משמעויות אחרות".

נראה לי שכל אחד ואחת, בלי קשר לסטטוס הזוגי שלהם, יכולים להבין את הרגשות הקשים האלה. אז למה באמת הרגשות כל כך חזקים? ולמה הסבל של נשים, גם מצליחות מאוד, כל כך גדול?

“אחד הדברים הטרגיים הוא האופן שבו התפיסות החברתיות הדכאניות והנוקשות האלה מיתרגמות לתחושות של דיכאון וחוסר ערך, והתחושה שכולם הצליחו לעשות את הדבר הנפלא הזה ורק אני נותרתי מאחור בחיים הריקים וחסרי המשמעות שלי. הרווקות נתפסת כקטגוריה שאמורה להתקיים לזמן מאוד מצומצם ובהתאמה אנחנו כסובייקטיות נתפסות כממתינות בתור הנפלא הזה במטרה להתחיל את החיים האמיתיים והמשמעותיים. אז גם התפיסה של המתנה וגם התפיסה של מהלך חיים, של איזה עתיד אמור להיות לנו ומה נתפס כחיים ראויים וטובים ופרודוקטיביים ומה יאפשר לנו שייכות לחברה, מנוסחות דרך ציוני הדרך הכה חשובים של זוגיות והורות.

“התפיסה של גיל ממלאת כאן תפקיד מאוד גדול. ההנחה היא שכשנשים מתבגרות הערך שלהן יורד, שערכן של נשים תלוי במראה החיצוני שלהן וביכולת שלהן להביא ילדים לעולם. אלו תפיסות נורא מיזוגיניות ונורא סקסיסטיות אבל לצערי הן מאוד רלוונטיות גם היום. ההנחה היא שאם את לא מחפשת באופן אקטיבי זוגיות בשלבים מסוימים בחיים את מבזבזת את הזמן שלך, שהחיים שלך לא כאלה מוצלחים, שתמיד יש איזה משהו חסר, שאת תמיד צריכה להיות על קצה הבהונות ולעשות כל שביכולתך – וכמובן באיזשהו שלב להתפשר. התבניות הפטריאכליות וההטרונורמטיביות מצמצמות את התפיסה של איזה סוג של חיים נשים אמורות לחיות מעל גיל מסוים".

שולחן לאחת. ד"ר כנרת להד

שולחן לאחת. ד"ר כנרת להד

למה את מתכוונת כשאת כותבת שרווקות מזדקנות מהר יותר?

“באופן סמלי הן מזדקנות מהר. בישראל למשל, נשים נשואות בנות 28־29 נתפסות כאימהות צעירות, חלק מזוג צעיר. אישה רווקה באותו הגיל יכולה להיחשב כרווקה זקנה. ניסיתי להבין מה קורה כאן, מבחינה סימבולית כמובן. הזדקנות מואצת היא משהו שאנחנו מדברים עליו בהקשר של ספורטאיות, רקדניות, דוגמניות ושחקניות מתבגרות – אז היא קודם כל נובעת מהציפיות שאת לא עומדת בהן, וספציפית מהציפיות הגיליות שאת לא עומדת בהן. זה אותו דבר עם רווקות, את נושאת את החטוטרת הזאת של 'סחורה פגומה'. הסכנה המרחפת מעלייך היא שתצאי משוק הדייטים, לא תשתתפי במשחק, וכמו תמיד, מי קובעת את הנורמות? ככל שאנחנו קובעות את הנורמות אנחנו יכולות לשנות אותן. ברגע שרווקות מוצגת כדבר הכי נורא בעולם שיכול לקרות לאישה מעל גיל מסוים, אז מלכתחילה האופציות נורא מצומצמות. ואני חושבת שהספר מיועד לא רק לנשים ולגברים רווקים, הוא מיועד גם לאנשים שנמצאים בזוגיות, שמנהלים כל מיני משאים ומתנים בזוגיות שלהם מתוך הנחה שהדבר הנורא מכל הוא רווקות. אם הם לא יחשבו ככה ייפתחו בפניהם אפשרויות חדשות".

מהי היעשות רווקה?

“זה תהליך מעניין, כי הרי כולנו נולדות רווקות, אנחנו לא נולדות עם טבעת. הרווקוּת הופכת להיות קטגוריה משמעותית בחיים שלנו כשמצופה מאיתנו להיות בזוג וכשמצפים מאיתנו להיות אימהות. הרווקות היא קטגוריה שנוצרת לחלוטין דרך הציפיות החברתיות ודרך האינטראקציות החברתיות. זה תהליך שבו את הופכת ממישהי שאומרים לה 'איזה יופי, תחפשי את עצמך, תטיילי בהודו, תלמדי באוניברסיטה' לרווקה שכל כולה היא הרווקות שלה, מישהי שחייבים למצוא פתרון לרווקות שלה. השלב הבא מתרחש לקראת סוף שנות ה־30 ותחילת שנות ה־40, כשמפסיקים להגיד לך 'בקרוב אצלך' והרווקות נתפסת כעובדה מוגמרת. עניין אותי שרוב העיסוק המחקרי או התקשורתי לא שואל רווקות בנות 50־60 על חייהן.

ממעט המחקרים שכן נעשו בקבוצת גיל הזו עולה שהן חיות חיים מאוד מגוונים, וזה מראה איזו הסתכלות מצומצמת יש לנו על רווקות. כמעט לא שומעים קולות של נשים רווקות בגילים מאוחרים יותר. אני לא רוצה להחליף את המודל של המשפחה המאושרת ברווקה המאושרת, אני רק רוצה לפתוח את האופציות למימוש וערך שאינן קשורות לזוגיות או להיעדרה".

רווקה מדוכאת. צילום: שאטרסטוק

רווקה מדוכאת. צילום: שאטרסטוק

אבל יש לרווקות השלכות. בישראל של היום קשה לקנות בית, בטח לבד.

“העניין המעמדי נורא קריטי כאן. מובן שרווקה ממעמד בינוני־גבוה, עם הורים שיש להם דירה בתל אביב, תהיה במצב שונה מרווקה בקשיים כלכליים. חשוב להסתכל על הציר המעמדי ביחס לאפשרות שלך להיות אוטונומית מבחינה כלכלית, שעשויה להכתיב בכלל את האפשרות שלך לחיות כרווקה. העובדה שאין לנו כאן מדינת רווחה נורמלית מביאה לכך שלכולם קשה לחיות. גם זוגות שמגדלים ילדים, אין לי מושג איך הם עושים את זה עם משכורות ממוצעות. בלתי אפשרי לחיות כאן נקודה. בדור שלנו רובנו לא יכולות לקנות בית, אם אנחנו רווקות או לא. אבל אין ספק ששוק הדיור מכוון לזוגות ולמשפחות. בניגוד למקומות אחרים בעולם, אין בישראל היצע של דירות רווקים, רוב הדירות כאן הן בנות שלושה חדרים או יותר. יש פריבילגיות כלכליות וחברתיות לאנשים שנמצאים בזוג. אני לא רוצה שישתמע מהדברים שלי שאנשים שאינם רווקים מופלים פחות, הם מופלים כאן בצורה שונה. אם הייתה כאן מדינת רווחה עם סדר עדיפויות נכון אז לכולנו היה יותר אוויר לנשימה".

גיל הנישואים ובצדו גיל הרווקות עלה בשנים האחרונות, יש לכך משמעות?

“נכון, יש עלייה, אבל מצד שני יש מחקרים שמראים שגיל הנישואים יורד כי הדימוי הזה של נשים רווקות שלא מוצאות את ‘האחד׳ מייצר כל מיני תופעות מקבילות. אז זה לא רק לכיוון אחד ותלוי תמיד על אילו קבוצות אוכלוסייה אנחנו מסתכלים. זה שגיל הנישואים עולה טיפה יכול לתת אוויר לנשימה בטווח גילים מסוים, אבל העובדה הזו לא משנה, לפי המחקרים שלי, את ההתערבות האינסופית בחיים של נשים".

לא מזמן חבר אמר לי שהוא ממהר להינשא לבת זוגו כי טבעת מסמלת שאתה בסדר, לפחות מישהו אחד סובל אותך. כאילו יש עליך וי.

“זאת הנחה כל כך משונה, כי מה אנחנו יודעים על מה שקורה ביחידה הזוגית הזאת? אנחנו לא יודעים שום דבר על רווקים או על נשואים מעבר לסטטוס המשפחתי שלהם. אלו סימנים ריקים שלא אומרים לנו דבר, הנחות דמיוניות".

את רואה נשים מתאגדות סביב תנועת רווקות? מעין תנועת #מי_טו הבאה?

“בפרק האחרון של הספר אני שואלת מדוע הרווקוּת לא הפכה לסוגיה פוליטית ומדוע היא לא הפכה להיות סוגיה מדוברת באג'נדה הפמיניסטית או בתנועות לשינוי חברתי בכלל. זה קשור לכך שאם מניחים את הרווקות כזמנית אז אין טעם להתאגד. גורם נוסף הוא שזו קטגוריה שיש לגביה כל כך הרבה סטיגמות שנשים לא רוצות לצאת החוצה ככאלה, לנהל את הרווקות שלהן בפומבי. סיבה אחרונה היא בעיניי שהתפיסה שרווקות היא בעיה שצריך למצוא לה פתרון עדיין כל כך נפוצה, שאי אפשר לדמיין את הקבוצה הזאת אומרת 'תנו לי גם אופציות בשוק הדיור ותנו לי תנאים טובים יותר בנקודות מס ותנאים טובים למשכנתה'. בארצות הברית, למשל, ההישענות על ביטוח הבריאות של בן או בת הזוג יכולה להיות קריטית להישרדות כלכלית, ולכן ההנחה היא שאין משהו שרווקות יכולות לרצות חוץ מלהתחתן.

"אני חושבת שברגע שנמשיג את הרווקות בצורה פוליטית נוכל להפסיק לחשוב על ההיררכיה בין מי שבזוגיות או לא בזוגיות. חלק מהמהלך הפוליטי הוא להסתכל על זה במונחים קולקטיביים ולא כבעיה פרטנית של אישה או גבר ספציפיים. זה מה שהתנועה הפמיניסטית לימדה אותנו לעשות: להסתכל על סוגיות שנתפסות כמשהו פרטי, לתת להן שם ולהציע אפשרויות להתנגד לאופן שבו חושבים עלינו כנשים".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: c422d06bb