"הכתר" חזרה עם נבחרת שחקנים שמקפיצה אותה עשר רמות למעלה

"הכתר" מבוססת על תפיסת עולם לפיה כולנו בהחלט לא נולדנו שווים, והיררכיה והחוק הם מעל הכל. לאורך הפרקים בסדרה, שחזרה עכשיו לעונה שלישית בנטפליקס, הממלכה הבריטית מוצגת ברגעים היסטוריים בהם המונרכיה הוותיקה נבחנת על ידי הציבור ונחשפת בערוותה. העולם התקדם, אבל בית המלוכה דורך במקום. החלפת הקאסט כולו בעונה הנוכחית עשתה פלאים לסדרה, עם יכולות משחק וורסטיליות שמאפשרות דקויות נפלאות והתפתחות אמיתית של הדמויות.

הסיפורים של בית המלוכה הבריטי מרתקים בעיקר בשל הלב הצונן שבמרכזו, השייך למלכה אליזבת בגילומה המדויק של אוליביה קולמן ("פליבאג", "המועדפת"). כותרות אתרי התרבות בעולם גועשים הבוקר בשל דמעה בודדת ואותנטית שהזילה השחקנית ושיגעה את כולם ("עמדנו בצד עם הסטיק, דמעות גליצרין, כל השיט. לא היינו צריכים להשתמש בזה", סיפרה אחת המאפרות). בשתי העונות הראשונות נצמדה קלייר פוי לדימוי הקפוץ והמוכר, תוך שהיא שומרת על הילדותיות של האישה צעירה שלפתע הפכה למלכה. אלא שהמלכה בגילומה של קולמן היא מורכבת ומתוחכמת יותר, וגדולתה כשחקנית מתבטאת בעיקר כשהיא מבטאת את עלבון שחשה המלכה בכל פעם שהיא נבגדת או טועה. אליזבת החדשה מזיזה דברים בארמון, גדלה ומתפתחת, אבל היא עדיין אינה בת אנוש.

"הכתר" עונה 3

לאורך הסדרה המלכה משקיפה מחלון הטירה שלה החוצה אל העולם. היא עומדת לצד חלונות הענק הוויקטוריאניים ומביטה אל החופש. הדימוי החוזר הזה הוא העוגן החזק ביותר בסדרה, שחושף את המנגנון העדין מאחורי "הכתר" וכל מה שהיא מסמלת. דרך העדינות של המלכה אנחנו מגלים את העדינות של הממסד עצמו, שמנסה להגן על עצמו מהשינויים והקידמה. דרך ההבעות מלאות הכנות של קולמן אנחנו מגלים את הצד הרגיש של המלכה, וגם אם קיים ספק שאכן יש לה צד כזה, קולמן מצליחה לעורר בנו חמלה.

ל"כתר" יש הכל: תקציבי ענק לשחזורים תקופתיים, תסריטאים מצוינים, תחקירים היסטוריים מעמיקים על אירועים שקשה להאמין שהתרחשו במציאות. עכשיו גם יש לה את הדבר שמבדיל אותה משאר הסדרות התקופתיות הדומות לה: קאסט שחקנים משופר ומשודרג. הלנה בונהאם קרטר, שמגלמת את הנסיכה מרגרט, חוזרת לטייפקאסט הרגיל שלה כמשוגעת הגותית חסרת הפחד. אבל כשדמותה מתארת איך הנשמה שלה נמחצת כי היא מרגישה חסרת ערך, אי אפשר שלא להצטער עבורה. כשהנסיך פיליפ, בגילומו של טוביאס מנזיס ("זרה", "This Way Up"), חווה משבר אישי בזקנתו, קשה שלא להתרגש מהתמורה באיש שהתרגלנו לראות כמעין פסל אדם מהלך, ריק וחסר רגשות. ג'וש אוקונור מפליא לגלם את הנסיך צ'ארלס הצעיר, שנאבק בחוסר תועלת כדי לשלוט בגורל שלו, בפרק הכי טוב בעונה. הנסיכה אן בגילומה של ארין דוהרטי הישירה והמפתיעה מספקת הפוגות קומיות מוצלחות ומאד נחוצות.

קשה להרגיש אמפתיה כלפי דרי ארמון בקינגהאם, אבל "הכתר" מצליחה לעשות את הבלתי אפשרי בזכות קאסט חד פעמי. לא מדובר בבינג' קליל, גם אם הסדרה עושה כל שביכולתה כדי להקל עלינו את הצפייה ומעניקה לנו קונטקסט היסטורי בצורה אלגנטי. זה לא מפתיע: להיות מלכה, כמו שאנחנו מבינים מ"הכתר", זה מאד מעייף.