טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

רומנו

מטבח: מסעדת שף

03-5719622
צילום:
כתובת:
דרך יפו 9
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
18:00
כדאי לדעת:

ביקורת: רומנו: אייל שני במיטבו עם מנות פשוטות ומדויקות

רומנו ראויה להתקיים כאתר עלייה לרגל של תל אביב הבליינית ולא רק בגלל האוכל. אבל חותמו של שני, שיכול להתהדר בכך שהקים אסכולת אוכל ישראלית מובהקת, מעניק למקום ממד של איכות שנוסק מעל ומעבר לווייב
| מאת: דניאל שק

העולם מתחלק לאלה שיש להם סבלנות להשתפכויות הוורבאלית של אייל שני ולאלה שאין להם. האמת היא שגם מי שאוהב מאוד אוכל לא חייב להתלהב מהמלל הקולינרי שנשפך מהמסכים בימינו אלה, ב"מאסטר שף" למשל. כל אלה מוזמנים לזפזפ. מצד שני, מי שאוהב אוכל לא כדאי לו לדלג על שום מסעדה של שני. יש לי לא מעט הסתייגויות משפים שיוצרים סביבם קונגלומרט חובק עולם של מסעדות, בעיקר משום שביותר מדי מקרים שמם הוא כל החותם שהם משאירים. את האוכל של שני, לעומת זאת, אפשר לזהות מקילומטרים, ואיכשהו – ככל הנראה באמצעות מערכת חינוך משובחת שהוא מעניק לטבחים שהופכים אחר כך לשפים בפועל במסעדות שלו – הגנטיקה הקולינרית מתפשטת במרחב עסקיו הרבים.

באיחור מביך של כמעט שנה וחצי דחפנו לראשונה את הדלת המקרטעת שמובילה מדרך יפו השוממה אל חצר בית רומנו, ומיד נשאבנו אל תוך האנרגיה הסוחפת של חלל תעשייתי/סיטונאי שטוף מוזיקה של די.ג'יי בשר ודם והמולת שתיינים וסועדים. שולחנות המסעדה האקלקטיים שוכנים בחלל בקומה הראשונה ונשפכים למרפסת הצופה אל החצר המאכלסת את בר התדר ההומה. יש למקום הזה וייב שקשה לעמוד בפניו ומומלץ להתמסר לו מיד. יש משהו פרוע באווירה, בעיצוב, בשירות וגם באוכל שמייצר חוויה שלמה שהולכת ומתעצמת ככל שהערב מתקדם.

מה שאכתוב על האוכל עלול להישמע משעמם, כי הכל, ממש כל מה שאכלנו, היה מצוין. סוד הקסם של שני הוא היכולת לבחור חומרי גלם (בעיקר ירקות), לטפל בהם היטב – לעתים באופן לא שגרתי – ובעיקר להתאים במדויק חומר לצורת התקנה. הדבר בולט ככל שהמנות פשוטות ולכן יש לי חיבה מיוחדת למסעדות הפחות מתוחכמות שלו. דוגמה נהדרת היא מנה של "תפוחי אדמה בוערים מבושמים בחמאה, מסוחררים בעלי תרד תורכי מחברון" (נכון, אי אפשר להתחמק מהפיוטים): יצירה מסחררת בכל מובן, עם תפוחי אדמה במרקם פלאי ונוטפי טעם ועלי תרד נימוחים שכאילו התמזגו עם כמויות נדיבות של חמאה. פשוט – ואולי רק לכאורה פשוט – והכי טעים. מותר להודות שמאותה הסיבה בצלחת "שישליק מנתח קצבים מפורק מעל גלקסיה של יוגורט" הכי אהבתי את הבצל הצלוי? או לא, בעצם את העגבנייה… ואולי דווקא את הבצל הירוק…?

יש בתפריט פרק שלם של מנות צמחוניות שמתחפשות למנות בשריות ("קצבות עדינה של שדות קשוחים"), שם מצאנו מאפה חצילים וגבינה עוצר נשימה עם ניחוחות אדמתיים ארוכים כאורכו האינסופי של שמו בתפריט. שם גם מצאנו את הצ'יפס המיתולוגי, שחזרתו לתפריט של רומנו אחרי היעדרות מצערת עשתה כותרות בברנז'ה. זוהי ללא ספק מלאכת מחשבת של בחירה, הכנה וטיגון עם תוצאה שגם מעבר להתמכרות לעמילן מטוגן ממלאה את הפה בטעם שלא היית מאמין שצ'יפס יכול להניב. אמנות הטיגון ניכרת גם בשקית של טבעות קלמרי שתשכיח את כל מה שחשבתם בעבר על המנה הבנאלית הזאת.

הרבה יין וכמה צ'ייסרים שנתרמו בנדיבות על ידי מנהל/שותף מקסים ועלום שם שהבליח כמו פיה טובה ליד השולחן לשתות וגם לנשנש משהו בחברתנו הם מרכיב חשוב בחוויית רומנו (הוא מלא גאווה על רומנו אבל בכלל חולם על ניו יורק. מה תעשה שם? כמו פה, להאכיל ולהשקות אנשים, רק בניו יורק…). כאמור, החוויה הולכת ומתגברת עם הזמן, כמו גם עוצמת המוזיקה, הצפיפות, הנדודים של הסועדים מהפנים החוצה ולהפך – מין תזזית נעימה כזאת.

רגע לפני שעברנו למנות קשוחות יותר, למשל המבורגר נהדר ו"צלחת נתחים אינטימיים" (לא מה שאתם חושבים), הגיעה לשולחן צלוחית עם "פסטה מסוחררת בבשר סרטנים מוזהב… " (גם המחיר די מסחרר) – דוגמה לכך שגם חומרי גלם אציליים יותר יכולים לשמש בסיס למנות פשוטות עם טעם טהור והרמוני. חתמנו את הערב עם טירמיסו מקסים בפרשנות חופשית ומעוררת נוסטלגיה מקומית, על בסיס ביסקוויטים ועם גבינת טוב טעם.

רומנו ראויה להתקיים כאתר עלייה לרגל של תל אביב הבליינית ולא רק בגלל האוכל. אבל חותמו של שני, שיכול להתהדר בכך שהקים אסכולת אוכל ישראלית מובהקת, מעניק למקום ממד של איכות שנוסק מעל ומעבר לווייב.

חשבון (4 סועדים)

  • פוקאצ'ה – 20 שקלים
  • מלנזנה– 39 שקלים
  • שקית שדה ירוק – 33 שקלים
  • תפוח אדמה ותרד – 42 שקלים
  • שקית קלמרי – 59 שקלים
  • פסטה סרטנים – 74 שקלים
  • צ'יפס – 29 שקלים
  • המבורגר – 59 שקלים
  • נתחים אינטימיים – 64 שקלים
  • שישליק נתח קצבים – 59 שקלים
  • רוסטביף קרפצ'ו – על חשבון הבית
  • טטאמי ביסקוויט קייק – 28 שקלים
  • בקבוק שבו אדום – 174 שקלים
  • סן פלגרינו גדול – 26 שקלים

 

סך הכל – 706 שקלים

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601