העונה השלישית של "המנדלוריאן" קובעת: המנדלוריאנים הם יהודי חלל

כן, כבר בשתי העונות הראשונות היו רמזים רבים לכך. אבל עכשיו, בתום העונה השלישית, אפשר לקבוע די בוודאות: העם המנדלוריאני וחייו בגלות תחת אורח חיים סגפני, שמירה על מסורת עתיקה ובדלנית הם… פשוט יהודי חלל. במרכז העונה עמדה הארץ המובטחת – כוכב הלכת מנדלור – אליו העם המנדלוריאני שואף לחזור. בכוכב הבית מנדלור, אגב, נמצאים גם "המים החיים", אגם בעל יכולות סגולה שמי שנטבל במימיו זוכה בגאולה ומחילה על כל חטאיו. זה שווה כמעט כמו הכנרת (או אולי, אם מאמצים לרגע דווקא נרטיב חצי-נוצרי, מי הירדן?).

אבל העונה הזאת גם שמה באופן מחשיד נרטיבים כמו-ישראליים במרכזה. "המנדלוריאן" הוא סוג של דמות דמוית "הצבר": הלוחם שנלחם בראש מורם בסכנות האורבות לעם שלו. בפרקים האחרונים של העונה, המנדלוריאן (פדרו פסקל) מזכיר לבני עמו את האסונות שעברו ומציע להם להתגבר על מחלוקות פנימיות לטובת הכלל. לטובת דמוקרטיה. לטובת אחדות. נרטיב יהודי לא פחות הוא נרטיב החזרה בתשובה של מנדו, שסטה מהדרך כשהוריד… את כיסוי הראש שלו. כלומר, את הקסדה. העונה השלישית נפתחת בסיפור הגאולה – איך המאמין האבוד מוצא את הדרך בחזרה ומחבק את האמונה אחרי שסולק. גם אופן האמונה הנכון הוא נושא חוזר למחלוקת בקרב העם המנדלוריאני – עוד משהו שיהיה לנו די קל להזדהות איתו.

אחרי התחלה מעט מקרטעת, העונה השלישית של "המנדלוריאן" היא בהחלט המוצלחת ביותר עד כה, עם סיפור שלם של חזרה בתשובה ובעיקר על החשיבות של החזרה לארץ המובטחת. מה שהתחיל כמערבון חלל פשוט יחסית, אקדוחן אחד וילד (טוב, בייבי יודה) הפך לסיפור היסטורי על חזרה של עם שלם הביתה, וזה משהו שכל ישראלי יוכל להזדהות איתו. "מלחמת הכוכבים" שומרת הפעם את השחור והלבן שלה לענייני הג'דיי: הפעם היא לא נותנת תשובות ברורות לגבי המצב הקיים והדרך הנכונה, מלבד הצורך הדי בסיסי להגיע לפשרות ולאיזונים. בכלל, בעולם של "מלחמת הכוכבים", ככל שמתרחקים מטרילוגיות הסרטים, נראה שמנסים להתנער מהחלוקות הברורות בין טוב לרע: לפעמים המושחתים נתפסים, לפעמים הם מצליחים להמשיך למשול ולפעמים כל מה שצריך זה רק לרדת מהארץ, להתיישב במקום מרוחק ועדיין לשמור על מורשת העם המנדלוריאני, בדיוק כמו מנדו בסצינה האחרונה לעונה.