במדינה נורמלית, או שמא בעולם נורמלי, מלחמה היא זמן קצת בעייתי להשיק סדרה. כשהמוח של הקהל שלך נמצא עמוק בטלפון, מחכה להתרעה שתבוא או לא תבוא, קצת קשה לשדר "פאן פאן פאן".אבל אנחנו, כאמור, ממש לא בעולם נורמלי – ולכן בעיצומה של המערכה הכבדה הושקה אתמול הקומדיה החדשה של רשת 13. קוראים לה "המעברה", והיא לוקחת אותנו אחורה אל הטראומה המכוננת של ציבור ענק במדינת ישראל ואל התקופה המורכבת של קליטת העלייה הגדולה בשנת ה-50'.

>> "כל האימהות משקרות" בחרה לסיים באלימות, כי המציאות כואבת
>> יורים וצוחקים: 10 מערכוני מלחמה שהפכו לקלאסיקה ישראלית

וזה אכן די משוגע, אבל לוח הזמנים האיץ ברשת 13 – שהערב (שלישי) תשיק גם את העונה החדשה של "האח הגדול" – והיא החליטה להתעלם מרוחות המלחמה – ולהפציץ עם מה שאמור להיות השלאגר שלה; כולל הכותרת היומרנית "סדרת הקאלט הבאה שלכם". בלי לחץ.

את "המעברה" יצרו שלושה – אור כהן, דניאל אסייג ושלום אסייג (שגם ביים וגם מככב בסדרה בתפקיד הראשי) והיא יושבת על הרצף הברור של שורת סדרות מצליחות מהאב והבן לבית אסייג: זה התחיל עם "שנות ה-80'", שהיתה להיט גדול במשך חמש עונות, המשיך לשתי עונות של "שנות ה-90'" (שגם התגלגלה לסרט המצליח "ההילולה") ועכשיו – הגענו לחלק השלישי בטרילוגיה, "שנות ה-50'", אם תרצו.

ו"המעברה", כפי שאפשר ללמוד כבר מהשם, היא אמנם קומדיה על פי כל החוקים של הקודמות לה ברצף; אבל היא בכל זאת שונה, מכיוון שהיא עוסקת בפצע עמוק מאוד בחברה הישראלית. קליטת העלייה בשנות החמישים לוותה בהרבה יותר משמץ של גזענות כלפי העולים בני עדות המזרח, ספציפית מצפון אפריקה ואסיה, שסבלו מהתנשאות ואפליה קשה על ידי הממסד האשכנזי באותה עת. הסיפור תועד בהצלחה בסדרה הדוקומנטרית "סאלח, פה זה ארץ ישראל" של דוד דרעי, ששודרה לפני תשע שנים.

זו בפירוש טראומה לאומית – משהו שהציבור המזרחי הרחב עדיין נושא עימו, עלבון שמשתקף באלף דרכים, וכדי להביא אותו למסך צריך להצטייד בהרבה רגישות. התחושה הקצת מבאסת מהסדרה הזו היא שהיא נעדרת את הרגישות הזאת. התחושה היא שכל הדמויות הן פחות בני אדם ויותר קריקטורות. הדמויות מצוירות בצבעים גסים – המצרי התחמן והמנוול, ההודי רודף השמלות, התימני שרק מחפש מכות, וכמובן האשכנזים (שמיוצגים על ידי גרשון יוספטל, מנהל המעברה, והעוזר שלו גיורא הבריטי), שממלאים את חלקם בסדרה כאנשים קרים וקפוצי תחת, חמושים בסוודרים ובעיגולדים כמיטב המסורת.

זה חבל כי ל"מעברה" היה פה תפקיד: להביא את הסיפור האמיתי והכואב של קשיי הקליטה ושל המורכבות בעלייה שלהם לארץ בתקופה ההיא, ולזקק מתוכו קומדיה. זה קורה מדי פעם – בסצנת ה-DDT ממש בתחילת הפרק הראשון או בסצנת המשאית שבה מספרים להם שהגיעו לירושלים, אבל הם בעצם באשדוד. אלה רגעים טובים, אבל הם מתפספסים בין ים המבטאים המוגזמים, הסטריאוטיפים השחוקים, הקלישאות המבאסות והתחושה שמילולית, כל כך היינו בסרט הזה.

מי שכן מתבלט לטובה הוא היוצר, שלום אסייג. הדמות שלו מוצלחת ועגולה הרבה יותר מכל מה שקורה על המסך. הוא בא עם המבטא שלו (זה אפילו הגיוני), אבל הוא מייצג משהו הרבה יותר אבהי וחומל מאשר דמויות אחרות שראינו בסדרה. אסייג, מעבר להיותו קומיקאי פורץ דרך, הוא שחקן בחסד רם – ראינו את זה בתפקיד המעולה שלו ב"מנאייכ" – אבל אפילו בסדרה קרקסית כביכול כמו "המעברה" זה בקע ממנו בצורה נהדרת. למרבה השמחה, הדמות שלו היא פחות הקריקטורה הנלעגת של סאלח שבתי ויותר משהו שמזכיר את טוביה החולב מ"כנר על הגג", דמות מנהיגותית ומקסימה ששווה ללכת אחריה.

חוץ מזה, אפשר לציין בהחלט לחיוב את הקאמבק של רובי פורת שובל (שבע שנים מאז התפקיד הטלוויזיוני האחרון שלה) בתור סולאנז', את אבי גרייניק שחוזר למסך בתור ויקטור, המכולתניק הרומני (רק אני זיהיתי שם שמץ של יגאל מ"נווה חמציצים"?), ואת שלומי קוריאט ונדב אבקסיס שנותנים בראש בדרכם. ברמת הליהוק, זו בהחלט סדרה שאמורה לשבור קופות והיא תביא כנראה את הרייטינג שלה. האם היא מייצגת כהלכה את הסיפור שהיא באה לספר? בעניין הזה, אני מעט בספק.

ועוד מילה צריך לומר על רשת: "המעברה", לפחות לפי היח"צ, סומנה בתור מה שהזכיינית ראתה כשלאגר הגדול הבא שלה. כמוצר שאמור להחזיר את רשת למומנטום חיובי אחרי תקופה די חלשה מבחינת רייטינג.אם זה נכון, קצת לא ברורה ההגשה של הפרק הראשון: לא רק שהפרק שודר עם מקבץ פרסומות די גדול באמצע (אולי כפיצוי על תקופת המלחמה), הוא גם היה רצוף בבאנרים ובפרומואים ל"אח הגדול" (כולל הלוגו שפשוט ריחף על המסך בזמן אחת הסצנות). ככה לא מתנהגים עם סדרה שאמורה להיות ספינת דגל – ואולי זה גם מלמד משהו על סדרי העדיפויות של הזכיינית.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• רשת 13
• סדרות ישראליות