נרמול הטרלול: כשדרוקר מכוון רובה צלפים על מחאת בלפור
במהלך הכתבה החשובה של "המקור" על צלפי צה"ל הסתתר רגע מצמרר ובו משווה אחד מצלפי צה"ל את האויב העזתי למובילי מחאת בלפור. מה שקרה אחר כך הוא פשע עיתונאי נורא, והוא מעיד שגלשנו אל שלב הפוסט-השחתה של התקשורת הישראלית
בואו נעשה את זה קצר: מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה כבר נמצאות כל כך עמוק בנרמול האלימות והגזענות בישראל שהן אפילו לא שמות לב כשזה קורה. הן לא שמו לב שאיתמר בן גביר קיבל בחודש שעבר פי 3.5 זמן מסך מהפוליטיקאי הבא אחריו במצעד הרייטינג (ח"כ מיקי זוהר, תודה ששאלתם) כדי לשפוך בו את דברי הבלע שלו, הן לא שמו לב כשנתנו ליונה אברושמי זמן מסך להסתה קשה ופרועה נגד מפגיני שמאל, והן לא שמו לב אתמול כששמו את כוונת הצלפים של צה"ל על מובילי מחאת בלפור.
זה קרה, מכל המקומות בעולם, דווקא בתוכנית "המקור" המצוינת של רביב דרוקר וברוך קרא. במהלך כתבה חשובה של איתי רום על צלפי צה"ל – ובעיקר על חלקם בקטל ההמוני שהתחולל על גבול עזה במהלך צעדת השיבה של 2018 – מתראיינים הצלפים (במיל.) ומסבירים למצלמה כיצד מוכוונת פעילותם ואיך הם מחליטים מי יאבד את חייו או לפחות את הברך שלו. משום מקום מסביר אחד מהם שהניסיון הוא "לפגוע במסית המרכזי. זה מי שמלבה את ההפגנה. זה הדגלים השחורים בבלפור". וזהו.
הערת האגב המחרידה הזאת לא זכתה לשום התייחסות או מסגור מחודש ופשוט חלפה לה על המסך. איש לא אמר "להבדיל", עורך התוכנית לא ביקש להשאיר את הסינק המבעית הזה בחוץ, דרוקר לא הזדעזע מההשוואה בין הדגלים השחורים לחמאס, איתי רום לא עצר את המרואיין ודרש להבין אם הוא אינו רואה בעיה בהקבלה – דרך כוונת הרובה – בין אזרחים לא אלימים בהפגנה חוקית ובין אזרחי מדינת אויב שצרים על הגבול. הם אולי קיוו שהצופה יבין את כל הסאבטקסט הזה לבדו, ובימים תקשורתיים בוטים כאלה זהו הדבר הפחדני ביותר שאפשר לעשות.
זהו פשע עיתונאי נורא – מהנוראים שנראו כאן השנה וכידוע נראו לא מעט – דווקא משום שברור שצוות "המקור" אינו חושב שאמירה כזאת ראויה לשידור או שזו הייתה כוונתו המעשית של הדובר. הוא הרי רק הדגים מטאפורית. זה הרי תלוי קונטקסט. אבל האנשים שאחראים לתוכנית המצוינת הזאת יודעים הרי מהו כוחן של מילים ויודעים שההקבלה הזאת היא תוצר של הסתה פרועה ומתמשכת נגד מתנגדי השלטון בישראל. הם הרי סובלים מההסתה הזאת בעצמם.
לא משנה אם המשפט הזה חלף לידם או נשאר בכתבה בכוונת מכוון. הוא נמצא שם כי הגענו לשלב הפוסט-השחתה של החברה הישראלית, שלב שבו אפילו לא זוקפים גבה באי-נוחות, שלב שבו סימון אזרחים כאויבים והפעלת אלימות ברוטלית נגדם הוא רעיון שכבר עוכל והתקבל כנורמלי, במציאות שבה שדר רדיו מפנטז "בצחוק" על לרסס במכונות ירייה עיתונאים שמאלנים ופרשן בכיר דורש "לא בצחוק" שתושבי יפו ובת ים יספרו את מתיהם. התקשורת נמצאת כבר כל כך עמוק ב"תהליכים" שהיא לא רואה את משמעות הדברים שהיא משדרת ואת השפעתם.
השניות העצובות האלה של "המקור", שניות של אובדן עשתונות מקצועי וחוסר אחריות קולוסאלי, העיבו על כתבת תחקיר חשובה שהעלתה שאלות קשות ביותר על תפקודם של צלפי צה"ל במשימות שיטור והגנה בשטחים. האירוניה המדכאת היא שדרוקר והצוות שלו הגישו את התחקיר הזה כשהכוונת כבר מתפקסת עליהם עצמם, כשהם עצמם מסומנים כאויבי הציבור שמלבים את האש. ממש כמו הדגלים השחורים, נו. ואולי הטריק הגדול ביותר של השטן היה לשכנע את התקשורת שהיא לא הכוונת שדרכה יורים על הציבור.