הסיפור הזה הוא שקר. וגם מותחן האקשן הכי טוב בבתי הקולנוע כרגע

"הסיפור של סולימן" הוא שם דו משמעי. זה הסיפור של סולימן במובן זה שהסרט מגולל את סיפור חייו של סולימן, מהגר מגינאה המתפרנס ממשלוחי מזון בפריז, וזה גם הסיפור שסולימן מספר לשלטונות צרפת, במטרה להשיג מעמד של פליט פוליטי. הסיפור הזה, כפי שאנחנו מגלים בשלב מוקדם, הוא שקרי. וזה לא השקר היחידי שסולימן מספר כדי לשרוד. כך הסרט אינו חוטא בהתחסדות לבנה טיפוסית, ויופיו בכך שאינו שופט את סולימן על שקריו, אלא מראה לנו שבסיסם יש אמת כואבת.

>> אינטימי, נוגה, מהורהר: הסרט החכם הזה יצבוט לכם בנפש יהודי
>> איגי דיין כתב את אחד הספרים המפתיעים של השנה. בטלפון שלו

ב-1948 ביים ויטוריו דה סיקה את יצירת המופת הנאו-ריאליסטית "גונבי האופניים", המספרת על גבר מובטל מזה שנה שפרנסתו תלויה באופניו. כשאלה נגנבים הוא יוצא עם בנו הקט לחפשם ברחבי רומא, עד שהייאוש דוחף אותו לגנוב אופניים של מישהו אחר. אפשר לומר ש"הסיפור של סולימן" הוא "גונבי האופניים" למאה ה-21. כמו הסרט האיטלקי, גם הוא נפרש על פני יומיים, ומספר על גיבור נואש מהמעמד המנוצל שמתפרנס באמצעות אופניו. דמיון נוסף בין הסרטים – לתפקיד הראשי לוהק "נון-אקטור", כלומר אדם נטול ניסיון משחק המביא למסך את ניסיון חייו, שהוא דומה מאוד לזה שמתואר בסרט. בשני המקרים מדובר בהופעות מוחצות מבחינה רגשית.

אבל ברוח הזמן הגיבור של הדרמה החברתית הצרפתית הוא, כאמור, מהגר מאפריקה, והקצב של הסרט שונה לגמרי – לחוץ ואינטנסיבי. עוד יומיים סולימן יתייצב לראיון ברשות ההגירה שיקבע את גורלו, ועד אז הוא צריך לשנן את הסיפור שיספר שם ולהשיג כסף בשביל מסמכים חיוניים. לכן הוא מתרוצץ על אופניו מפה לשם, נע בין אנשים נראים ולא נראים, שכמעט כולם מנצלים את מעמדו הרעוע כדי לנצל אותו, והסרט צובר אנרגיה של מותחן המותיר את הצופים חסרי נשימה. 

הבמאי/תסריטאי בוריס לוז'קין החל את דרכו כדוקומנטריסט לפני שעבר לקולנוע עלילתי בסגנון תיעודי. זה ניכר בסגנון הצילום, ועם זאת, התסריט, שמבוסס על תחקיר מקיף בקרב מהגרים לא חוקיים העובדים בשליחויות מזון (סטייל וולט), כתוב לעילא וניחן במבנה מהודק. לתפקיד הראשי לוז'קין ליהק את אבו סנגארה, מהגר נטול מעמד חוקי מגינאה, שסיפור הרקע שלו דומה מאוד לזה של סולימן. הופעתו המרובדת, העזה והנוגעת ללב זיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן (הסרט זכה שם גם בפרס חבר השופטים), והמוניטין החדש סידר לו אישור שהייה ועבודה בצרפת (לשנה אחת), אחרי שכשל בארבעה ראיונות קודמים.

סנגרה יפה התואר ניחן בכריזמה של כוכב, אבל בשלב זה הוא אומר שהוא רוצה לעבוד כמכונאי במוסך ואין לו כוונות להמשיך בקולנוע. יש לא מעט סיפורים על נון-אקטורז שאחרי תהילה קצרה בעקבות הופעה בסרט מהולל חייהם, הקשים מלכתחילה, התרסקו. למברטו מג'וראני, למשל, איבד את עבודתו במפעל בעקבות הופעתו ב"גונבי האופניים", לא הצליח לפתח קריירה קולנועית והתקשה להתפרנס כבנאי. אני מאוד מקווה שזה לא יהיה סיפורו של סנגרה.

"הסיפור של סולימן" גרף שלל פרסים בפסטיבלים נוספים, בהם פרס הסרט הטוב בתחרות הבינלאומית בפסטיבל ירושלים. כל הפרסים האלה מגיעים לו, אבל לא בטוח שהם יביאו לו צופים. לכן אוסיף שאם בא לכם לראות מותחן אקשן (בלי יריות ופיצוצים, אבל עם דם), "הסיפור של סולימן" הוא כרגע ספק המתח הכי טוב בבתי הקולנוע.

4 כוכבים
L'Histoire de Souleymane בימוי: בוריס לוז'קין. עם אבו סנגארה. צרפת 2024, 93 דק'