מקום מ-1949 ומקום למצוא בתוכנו רוך. זאת העיר של איתי מאוטנר

>> איתי מאוטנר הוא מייסד, אוצר ומנחה אירועי הפצ'ה קוצ'ה בתל אביב (יחד עם ענת ספרן), והוא גם המנהל האמנותי של פסטיבל ישראל (יחד עם מיכל ואעקנין), והוא גם בטח עוד הרבה דברים אבל אנחנו פה בשביל הפצ'ה קוצ'ה שיתקיים במשך שני ערבים בהיכל התרבות ב-7.4 וב-8.4, ומכירת הכרטיסים החלה אתמול, ואם יש לכם מזל ואנשים לא בפוקוס אז אולי היא עדיין לא סולדאאוט. תקליקו עכשיו ותחזרו אחר כך.

>> שביל הקונספציות השבורות: איך עושים פצ'ה קוצ'ה עכשיו
>> העיר של איתמר ארנברג: חיים סוריאליסטים במדינה מטורללת

גרתי 15 שנים בשכונת נגה. הרבה לפני שהיו שם בתי קפה דור שלוש, מקעקעים ובגדי מעצבים. היו שם בעיקר תושבים ותיקים, אחד אדם ברוך ואפילו עיתון שכונתי קטן ומקסים. שם גם המקומות שאני אוהב.

1. אבי קלינטון

מאז 1949, יש את אבי קלינטון – מסעדת פועלים מהימים שהיו כאן באמת פועלים. אתם כבר יכולים לדמיין מה יש בתפריט, נכון?
רוחמה 9

 

2. עדנה

במרחק זריקת קרואסון משם, שתי התאומות מונית וחן שילת, הקימו את "עדנה" – נווה מדבר יפואי. המקום ידע גלגולים שונים אבל תמיד הטאץ' של התאומות היה שם. לא מזמן משק עפאים נחת במרחב, הביא עימו תעודת כשרות וקהל יומי שיותר דומה לירושלים מאשר לבתי קפה אופנתיים תל אביב. זה טעים, זה מרענן וזה מגוון.
סלמה 6

3. פליי פיט – סטודיו ליוגה אווירית

כבר כמה שנים טובות שאני תולה את עצמי על ערסל ומעמיד פני גמיש. התירגול המשובח מחזק את שרירי הליבה, מאפשר לכם לעשות דברים עם הגוף שמעולם לא ידעתם שאתם יכולים ומצטלם וואו. דנה סוקולר שהקימה את המקום היא אחת המדרכיות הטובות בתבל ואדם שאי אפשר להפסיק להסתכל על השרירים שמעטרים את הגוף שלה.
מרזוק ועזר 11 ב'

4. מירב משאט מכון קוסמטיקה

עוד פנינה בשכונת נגה. אמנם כף רגלי מעולם לא דרכה בהיכל, אבל הטובות שבחברות שלי מספרות על שילוב מרהיב מאת שאמאנית האסתטיקה מירב – גם טיפול וואו וגם מירוק הנפש.
רוחמה 10

המרפסת מעל הים

תלכו קצת מערבה מהשכונה בכיוון הטיילת ותגיעו למרפסת הגבוהה מעל הים. זה לא רק הכחול העמוק הזה שנשקף, זה בעיקר שילוב האוכלוסייה: ערב רב של תיירים מקצוות העולם, ערבים מקצוות המדינה ולעיתים אף מהמדינה שיום אחד תהיה לידנו וכל גווני אוכלוסיית העיר תל אביב. אחד המקומות הכי פלורליסטים בעיר.

מקום לא אהוב בעיר

זה לא מקום אחד ספציפי, זה סאונד: של קידוחים, דחפורים, משאיות, אבק ותתחושה של בזבוז ותכנון לא מוקפד באוויר.

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה לא אירוע אחד ויחיד, אלא משהו מתמשך – התחלתי, ביחד עם עוד כמה גברים מקומיים מסוקסים, ללמוד תלמוד. המורה היא דתל"שית החולשת בחומר ומקפידה על קלה כחמורה בכל מה שקשור לשיח עכשווי, פוליטי וחברתי בסוגיות העתיקות ההן. מרתק.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
המון. החל מכל מה שקורה בבית של סולידריות, דרך כל מה שקורה ויזואלית-אמנותית בהפגנות ועד כל מה שאנחנו מתכננים שיעלה בפסטיבל ישראל בספטמבר.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המון. לצערי אין ספור. אני מאוד מחובר לפורום המשפחות השכולות ול"תג מאיר" – שני ארגונים מרתקים שמבחינתי הם מגדלור חברתי, אנושי ופוליטי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קשה להצביע על מישהו/י אחת. כן שווה לדבר על החשיבות של העדינות, על המשמעות הגדולה של להרים ולפרגן ועל היכולת הגדולה שלנו למצוא בתוכנו עוד ועוד רוך.

מה יהיה?
לא לוקח על עצמי את הנבואה הזו. חייב להגיד שאני הכי פחות אופטימי ממה שהיית אבל החינוך הפנימי שלי מאמין שהטוב ינצח ושעוד תפציע השמש. עוד שדות פורחים יש לפנינו.