המרתף שבו הכרתי את בעלי והחוף שכבש אותי. העיר של אלינורה דסקל

>> אלינורה דסקל החלה לתקלט בתל אביב לפני 16 שנים ופתחה ב-2011 יחד עם שותפה, גיל מאורר, את ליין המסיבות Bigmouth, שחרט על דגלו את תרבות האינדי והוקדש בעיקר למוזיקה שהגיעה מהאיים הבריטים. בין הצלילים אפשר היה למצוא את הארקטיק מאנקיז, פאלפ, הסטרוקס וכמובן הסמית'ס, שעל שמם קרוי הליין. בשבוע הבא באוזן (שישי, 7.2) יחגוג הליין יומולדת 14, לחלוטין לא מספר טריוויאלי עבור ליין מסיבות נישתי בתל אביב. בנוסף אליו, מובילה אלינורה את "ספוטיפון", סדרת הרצאות חוויתית על האבולוציה של פורמטים מוזיקליים, המותאמת להורים וילדים (וגם סבים וסבתות!), ומתגוררת במרכז תל אביב עם בעלה (די.ג'יי אייל דסקל) ובנותיהם עומר ותמר.

>> תרבות עברית בסטייל ומסעדה עם קארמה // העיר של תמר מרקוביץ'
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

1. האוזן והאוזן השלישית

כשעברתי לתל אביב אחרי הצבא, החנות של האוזן עוד הייתה ליד הבית שלי בשינקין. מאז שהאוזן עברו למשכנם הנוכחי, זה המקום שאני פוקדת הכי הרבה בעיר. מהיום הראשון שנפתח, האוזן היה הבית של הליין שלי ביגמאות', יחד עם גיל מאורר. מזה 14 שנים ועד היום אנחנו מקיימים שם מסיבות אינדי. מסיבות אצלי זה תמיד האזור הכי נוח, הקומפורט זון שלי. זו באמת הרגשה של בית.
אני זוכרת את השבוע הראשון שבו המקום נפתח, היינו צופים שם בהקרנות סרטים על הבר. זה מקום עם אווירת רוקנרול, שעבר הרבה שינויים אבל תמיד נשאר מגניב, עד היום. גם אחרי שביקרתי בחנויות ומקדשי מוזיקה מפורסמים ברחבי העולם, בסוף אני תמיד אומרת – אין כמו האוזן. שם גם התחלתי לאחרונה להרצות לילדים והורים, הרצאות בשם "ספוטיפון" שבהן אני מחברת משפחות מכל הדורות בתוך חנות התקליטים לחוויה משפחתית וייחודית, משהו שאין בשום מקום אחר.
קינג ג'ורג' 48

2. רדיו EPGB

גם למרתף ברחוב שד"ל הגעתי בשבוע הראשון שנפתח, והייתי מגיעה כמעט באופן יומיומי. שם גם הכרתי את בעלי, אייל דסקל, על עמדת הדי.ג'יי. היה לי העונג לתקלט שם בעבר, ועד היום נהנית לבלות שם. באוקטובר 23', אחרי האסון שקרה לנו, זה היה מבין המקומות הראשונים שפתחו. הייתי שם בערב הראשון, באווירת סוף העולם. זה הרגיש כמובן לבד, סוריאליסטי, כמו קטע מסרט. מול הערבים הכי יפים שהעברתי במקום, הייתי גם בערב הכי קשה.
שד"ל 7

3. עלמה ביץ'

החוף שלי. שנים אני גרה בתל אביב לא רחוק מהים, והיה לי אנטי קדמוני עוד מילדות לים ולא התקרבתי לשילוב של חול, שמש ומים. לכבוד משבר גיל ה-40, חברתי מרינה לקחה אותי לחוף, ובזכותה היום זה אחד המקומות האהובים עליי. הטוויסט היה כל כך קיצוני, שכיום אני משלימה שנים של הימנעות מהים, באופן קבוע, גם בימי חורף ומלחמה. בכל זאת, בגלל שאני לא אדם של טבע, אני יושבת תמיד באותה הפינה על אותו הכסא מאותה הזווית לים בחוף של עלמה ביץ'.

4. שניט

הבר השכונתי שלי מתחת לבית בכיכר גבעון. חסרים לי בעיר ברים שהם אולד סקול. רוב הברים היום הם של מנות חלוקה מצולמות וקוקטיילים. אני יותר אדם של מטוגנים עם בירה. זה גם המקום ש.בו אני יושבת לבילויים חברתיים ומשפחתיים עם הבנות. אוהבת מקומות עם אווירת קז'ואל. בתור די.ג'יי, אני דווקא אוהבת שהמקום בדרך כלל על פלייליסט, כיפי, נעים ולא מתחכם.
הארבעה 12

5. מוזיאון אנו

אני מאוד אוהבת מוזיאונים, מכל סוג שיש. כמי שגררה את התואר שלה בהיסטוריה במשך כ-20 שנה באוניברסיטה הפתוחה, יש לי מקום חם בלב למוזיאונים היסטוריים. זה מקום לבלות בו עם הילדות בתערוכות איכותיות, אבל בדרך כלל הן רק התירוץ ואני מבלה שם גם לבד. יש שם תערוכות משתנות, תמיד משהו חדש לראות שפספסתי בפעמים הקודמות. "אנו" משלב היסטוריה מקומית מהרבה תחומים – תרבותית, כמו מוזיקה והומור, חברתית ופוליטית. שונה מאוד ממוזיאונים רגילים במבנה שלו. אני תמיד מעוניינת לשמוע ולדעת על מקורות וסיפורים משפחתיים.
קלאוזנר 15

מקום לא אהוב בעיר

בגלל שאני ג'ינג'ית ורגישה לשמש, קשה לי עם מקומות בלי צל. למשל, נמל תל אביב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עלמה גוב בבארבי. מעבר לזה שהיא יוצרת ומוזיקאית מעולה, הרגע שבו היא סיימה את ההופעה עם "שיר לשלום" דווקא בתקופה הזו היה ממש מצמרר ומרגש. הדרך בה היא בחרה לבצע אותו, עם המון שמחה, חן ואופטימיות, וקפצה על הבמה כשכל הקהל שר איתה – הרגיש לרגע שאנחנו במקום אחר מלא תקווה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
צילמתי הרבה גרפיטי בתקופה הזו מאז פרוץ המלחמה, אנשים הצליחו לפלוט את הזעם, האובדן והכעס באמצעות צבע על קירות העיר. יש משהו חזק בהיתקלות ביצירת אמנות באמצע הרחוב כאשר לא מצפים לה. לפעמים זה נותן כוח ולפעמים שובר את הלב, ככה על הדרך.
״כולם אומרים לי
שלא תדעי עוד צער
אבל מה לעשות
אם הצער הזה יודע אותי
אפילו יודע את מי הכי אהבתי
ובאיזו דלק לדפוק״
#אחת שכולה

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כמתנדבת בארגון זיכרון בסלון, אנחנו רואים את המשברים הרגשיים של שורדי השואה בימים אלו ובמיוחד בתקופה שבה אנו מתחילים סבב חדש של עדויות במסגרת 7.10. למרות הקשיים, קיימים ארגונים (כמו "עדות 710"), שמקדישים מאמצים לשמירה על עדויות אלו, גם אם הן כרוכות בכאב. חשוב לדון ולזכור, גם אם זה מעורר תחושות קשות. שתיקה אינה אופציה. העדויות חייבות לצאת לאור כדי להתמודד עם הטראומות האישיות והלאומיות שלנו. אירחתי בביתי מפגש של זיכרון בסלון ואני מאוד ממליצה למי שרוצה להירתם למשימה, שכן היא מביאה יותר מזיכרון של אירוע היסטורי ספציפי. זוהי גם הזדמנות להתחבר עם שיחות אינטימיות, לבחינה מחדש של ערכים שאנחנו מחזיקים בהם ולחזק את המודעות לחשיבות ההיסטוריה בחיינו היומיומיים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הייתי רוצה להרים לבעלי העסקים התל אביבים, שעברו שנים לא פשוטות וחווים עוד נדבך של הישרדות בנוסף לקושי הלאומי. בעיקר לבעלי העסקים ברחוב אלנבי, שהוא הרחוב האהוב עליי בעיר ותמיד יש לו אצלי פינה חמה בלב. העסקים שם כרגע נדרשים לשרוד כמה שנים עד להקמת הרכבת הקלה, אבל אני בטוחה שבעתיד היא תביא עמה שיפור והצלחה לרחוב ולעסקים המסורים שבו.

מה יהיה?
אני מאוד אופטימית, אולי לפעמים בהגזמה, משהו שקיבלתי מההורים שלי ומהבית. אז אין לי ספק שיהיה בסדר.