קפה בחנות גיטרות וגעגוע למעוז הפאנק. זאת העיר של ארז שמידע

>> ארז שמידע הוא זמר ומוזיקאי, ממייסדי להקות הפאנק הפוסי של לוסי, OSOG והקו האחורי של אהוד בנאי. עכשיו יש לו אלבום חדש, "בדיוק בזמן", ומופע השקה ב-23.11 במרץ 2. מתוך האלבום יצא גם הסינגל המצמרר "היום שבו נחרבה המדינה" שנשמע כאילו נכתב על השבעה באוקטובר, אך למעשה מדובר בקאבר לשיר שביצעו הפוסי של לוסי ב-2002. מצמרר? הכל מצמרר עכשיו. 

>> העיר של קרני פוסטל: שעתיים שבהן נדמה שתל אביב על פסגת העולם
>> העיר של עמנואל יצחק לוי: בית כנסת למקרים קשים וכנסיה רומנטית

1. זמן אמיתי

הבמה הראשונה שקיבלתי בתל אביב, בזכות אגדת רוקנרול בשם ערן נקש, שהיה מפיק במשך למעלה מעשור מסיבות אלטרנטיביות שרוב הזמן התרחשו במועדון "זמן אמיתי". שם עשיתי את צעדי הראשונים עם "הפוסי של לוסי". היינו מופיעים שם במשך שנים בערך כל חודשיים שלושה, הגענו כחבורה מוזרה מיבנה ועם הזמן הכרנו ערימות של מוזיקה וחברים. המקום הזה ממש עיצב אותי כבנאדם. הופעות בלתי נשכחות שראיתי שם: איחוד של SALEM, הופעת הפרידה של קוקו בלוף והיתושים והאחים הגדולים שלי משב"ק ס' שריסקו את המקום לחלוטין בפסח של 1999.
אילת 22

2. אולפני Street Music

שימש כאולפן הבית של "הפוסי של לוסי", "כח המחץ" ועוד רבים וטובים מהפאנק/מטאל/הארדקור, בין 2006 ל-2019 בפלורנטין, רוב הזמן בניהולם של נטע גופן ויונתן לב שחלק מהזמן גם היינו שותפים לדירה ברחוב אבולעפיה הסמוך. בגדול זה היה הבית שלנו במשך איזה עשור והיינו שורצים שם יותר מבכל מקום אחר, כותבים, מנגנים, מקליטים, או סתם שעות של שיחות על ציוד, פוליטיקה וכדורגל. הגעתי לשם כגיטריסט צעיר בלהקת פאנק ויצאתי כנגן הפקות. דמויות אגדיות שעברו שם בין השאר: סדריק מיטון מ"הקונגוס", ראנקין ג'ו, ג'נרל לוי, סיסטר ננסי, MxPx, מתיסיהו, MC מנצור(שחר חסון) וברי סחרוף.
רבנו חננאל 27

3 כיכר דיזנגוף 

היום כשאני עובר שם פעם ב–, יש צביטה חזקה בלב ממה שנהיה ממנו, לב הסאחיאדה, היפים והנכונים. הכל כל כך אסתטי ונקי. מה שהיה מעוז הפאנק של תל אביב, איפה שהייתי נוסע מיבנה בשלושה אוטובוסים רק כדי לפגוש ילדים מוזרים כמוני מכל הארץ, היינו שותים, מעשנים ומסתבכים בכל מיני שטויות, פעם אפילו רדפו אחרינו חיילים של האו"ם ששהו באכסניית KD שהיתה ממול עם אקדחים שלופים. היה כיף בניינטיז.

4. הבארבי

אחרי שנים של אבק וריח של טחב, אני עדיין לא מאמין שיש פה מועדון ברמה כזאת גבוהה: המיקום, הסאונד והגישה, חדר האמנים המרווח, הכל שם ממש מושלם, בעיקר העיצוב שמזכיר את הבארבי הקודם שזו הברקה מרגשת במיוחד שהשאירה את הבארבי כבימת הרוקנרול הכי טובה בעיר, ואפילו הגדילה את הפער מהשאר. רק דבר אחד יהיה נורא חסר שם תמיד, וזה כמובן דורון רוקס ז"ל, הסאונדמן האגדי שנפטר השנה, אבל גם אותו דאגו להנציח ומסגרו את הגיטרה שלו על אחד הקירות.

5. המיתר השישי

חנות הגיטרות האהובה עלי בעיר. המון ציוד בוטיק שאי אפשר למצוא בשאר המקומות, מחירים הגיוניים מאוד, שירות מסור ואדיב בראשותו של נתי היקר, ובעיקר מקום שתמיד כיף להיכנס כי אתה יודע שתרגיש בנוח גם אם סתם בא לך רגע לבדוק איזה פדל או מגבר, גם בלי כוונת קנייה, זה לא משנה, יציעו לך קפה בכל מקרה.
מקווה ישראל 25 

מקום לא אהוב בעיר

אצטדיון בלומפילד המחודש. כאוהד מכבי חיפה שגדל באצטדיון קרית אליעזר ז"ל, תמיד קינאתי באקוסטיקה הנפלאה שהייתה לאצטדיון ביפו. לצערי, ולדעתי גם לצער אוהדי הקבוצות התל אביביות, השיפוץ האחרון פשוט הרס ומחק כל זכר לאקוסטיקה ואווירה, ואם לא די בכך אז חולדאי אפילו התקמצן על גג (מה שמייצר המון אקוסטיקה ואווירה בלי קשר לשמש/גשם). להוסיף על כך את העובדה שבלומפילד נמצא באחת הצמתים הכי פקוקות בתל אביב, הפיצוציות הברים והמסעדות רק התרחקו מהאזור, ונהיה הרבה יותר קשה ויקר למצוא ארוחה טובה או כוס בירה לפני משחק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פסטיבל בלוז כנעני בחאן השיירות, באמצע ספטמבר, הצליח להביא קהל מעורב ברמה שלא ראיתי הרבה שנים מבחינת גילאים מגזרים וכו'. גם רשימת האומנים (אהוד בנאי, ברי סחרוף, קורין אלאל ועוד) נטולי המניירות המודרניות יצרה שם משהו תמים, אמיתי וישיר, שקצת חסר לאחרונה בין כל הסלפיז והסטוריז.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום "חמרמורת" של נעם "נומי" כהן ז"ל. זכיתי להכיר אותו לחצי שנה בדיוק, שני מפגשים, אחד להקתי והשני בארבע עיניים, עד שנהרג עם האופנוע ממש בשבוע שבו היינו אמורים להתחיל את החזרות להופעה באוקטובר 21. החברים והמשפחה שלו בראשות שגיא דהן המנהל האדיר לקחו ערימה של סקיצות וחצאי שירים ועשו מזה אלבום מופת בהיפ הופ הישראלי.

 

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אין מאבק חשוב כרגע מזה של משפחות החטופים. תלכו לכיכר, תפגינו ליד הבית, תשתפו, תזעקו. הזמן אוזל. 

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לנורית שמידע ,אמי היקרה, שסוף סוף אחרי 40 שנה ביבנה, הפרבר הנהדר שבו גדלתי, עברה עם אבא שלי לעיר הגדולה כדי ליהנות יותר מהפנסיה ולהפסיק לטפל כל היום בבית גדול שגם ככה כבר לא גרים בו ילדים הרבה שנים.

5. מה יהיה?
כאחד שמאמין שהכל קורה מסיבה מסוימת אני די בטוח שה-7.10 הגיע בשביל לאחד את עם ישראל מחדש. בגדול זה בידיים שלנו, ככל שנמשיך לריב בנינו זה ילך ויסתבך. אני מהמר על מלחמת ששת השנים: לא נצא מזה בקרוב, אבל נצא.