מקום להרגיש בו נוח וחוף לכתוב בו שיר. זאת העיר של דן תורן ז"ל

דן תורן (צילום: שחר אבן צור)
דן תורן (צילום: שחר אבן צור)

"העיר שלי" - ספיישל פסטיבל סאונדטראק. והפעם: שגיב שחר חן היה מנהלו האישי של דן תורן בעשור האחרון לחייו, והוא נערך לערב המחווה של הפסטיבל למוזיקאי והשחקן האהוב שהלך מאיתנו מוקדם מדי, כמו גם להופעת הפרידה ממנו בבארבי. ביקשנו שיכתוב לנו על המקומות שדן תורן אהב באמת. זו הייתה העיר שלו

>> ביום שבת הבא (21.9) ייפרד פסטיבל סאונדטראק בסינמטק תל אביב מהמוזיקאי והשחקן דן תורן ז"ל שהלך לעולמו במאי השנה עם אירוע מחווה לזכרו, בהשתתפות בני משפחה וחברים. בנוסף לאירוע קצר לזכרו, יוקרנו הסרט התיעודי הקצר על חייו המוזיקליים של תורן, "כל עוד זה מתגלגל", וסרט הנעורים האייטיזי הנהדר "בחינת בגרות" בכיכובו. כל הפרטים והכרטיסים כאן

>> העיר של פסטיבל סאונדטראק // דנה קסלר וישיב כהן
>> העיר של פסטיבל סאונדטראק // בטינה פיינשטיין
>> העיר של פסטיבל סאונדטראק // הפנר

דן תורן (צילום: עומרי אילת)
דן תורן (צילום: עומרי אילת)

לכבוד המאורע ביקשנו משגיב שחר חן, מנהלו האישי של דן ב-10 שנים האחרונות וחבר קרוב, לספר לנו על המקומות שהאיש המיוחד הזה אהב במיוחד: "באופן כללי דן היה פחות איש של מקומות ויותר איש של אנשים", מספר שחר חן, "הוא אהב להיפגש עם חבר, תלמיד שביקש עזרה בכתיבה, להעלות רעיון שהוא כרגע חשב עליו. פחות היה לו חשוב איפה זה יהיה. גם כשהוא כבר היה מתיישב בבית קפה, מסעדה או בר הוא אף פעם לא הרגיש הבדל גדול בין הקפה הזה לקפה ההוא או אם הפסטה קנויה או עשויה במקום. עניין אותו מי שיושב מולו ופחות המסביב. ובכל זאת היו לו את המקומות ליום יום שלו. המקומות של דנק* ושלי" (*דנק היה כינוי שגור בפי חבריו הקרובים של דן).

1. חוף צ'ארלס קלור

לא בגלל החול הלבן, המים השקופים והנוף בצדדים.
הוא אהב אותו כי היה לו מסלול עם האופנים לאורך הרכבת הקלה ומתחם התחנה, משם הוא היה מגיע בדרך הקלה והבטוחה לחוף. והרבה פעמים הדרך הזאת נתנה לו השראה לציוץ בטוויטר, פוסט בפייסבוק, שיר. הוא סיפר לי שבזמן הקורונה היה רוכב לחוף, והשוטרים הסתובבו לאורכו כדי לאכוף את החוק שמותר לבוא לים לשם פעילות ספורטיבית אבל לא כדי "סתם" לנפוש. באחת הפעמים ניגש אליו שוטר ושאל אותו 'מה אתה עושה פה?', ודן ענה לו: "אל תדאג לא באתי להנות", ונאלץ להיכנס למים הקפואים לשחות. 

מקום טוב לחפצי חיים. חוף צ'ארלס קלור (צילום: אלברטו פרל)
מקום טוב לחפצי חיים. חוף צ'ארלס קלור (צילום: אלברטו פרל)

הוא נהג לשבת בחוף וגם כתב, כתב על מה שהעסיק אותו. כחודש לפני שנפרד מאיתנו ישב בחוף וכתב את הפוסט הזה בפייסבוק: "עדיין לא השתחררתי מהאימה שתפסה אותי בשבעה לאוקטובר ולמה שאשתחרר? עדיין לא נרגעתי מהזעם, היאוש, התסכול, והפחד שאחזו אותי באותו בוקר, ולמה שארגע כשכל יום שעובר החטופים יותר עמוק במסתרים? עדיין לא עיכלתי את מידת החומרה שבמצבי ולמה שאעכל? אני לא מצליח לסלוח, אני לא מצליח לשכוח, ואני מבין כמה שאני במיעוט. ככל שהימים עוברים אני מבין כמה מעטים אנחנו האנשים כאן שחפצים חיים".

2. האוס אוף מארלי // דיזינגוף סנטר

דן אהב לקפוץ למקומות. פעם בכמה זמן היינו עושים יום בתל אביב, דן היה מסדר את המסלול לפי המקומות אליהם הוא היה צריך לקפוץ לתת משהו לתיקון, לקפוץ לקחת משהו שחזר מתיקון, לקפוץ להגיד שלום לריקו (עופר קורן), לעבור "בנגב" אצל ג'נגו לקחת את הגיטרה ששכח. במסלול הקפיצות תמיד היתה קפיצה להאוס אוף מארלי בסנטר. אני, הקיבוצניק שפוחד ללכת לאיבוד במקום הזה שנראה כמו חדר בריחה שאין סיכוי לנצח, ודן ששולט בכל מסדרון, בכל קומה, יודע מה יש מעבר לכל סיבוב וסימטה ומי מסתתר מאחורי כל דלת.

תמיד כשהיינו נכנסים ל"האוס", דן היה מתקבל בחמימות וישר צולל לשיחות על דגם חדש של רמקול שקלט בזווית העין, היה בוחן דגם חדש של אוזניות ובולע את המידע בתיאבון אין סופי. בסוף, רגע לפני שהיינו הולכים, הוא היה נזכר שהוא הביא אוזניות לתיקון, מחטט בתרמיל, שולף אותן ושואל תוך כדי הליכה: "מתי זה יהיה מוכן?". דן אהב לשמע ספרים באודיו, ללמוד שפות דרך האפליקציה וכמובן להקשיב למוזיקה , והאוזניות היו אביזר חשוב ושימושי בחיי היום יום שלו.

3. קפה התחתית

דן אהב לשבת בתחתית, עם דגש על לשבת, כי דן לא הגיע למקומות בגלל טעמים שזכר, מנה מופלאה שהתאהב בה, או קוקטיל מטורף שהעיף לו את הסכך. דן אהב מקומות שהוא הרגיש בהם נוח, שהיה לו נעים, שלא היו רועשים מדי. התחתית ענתה לו על הכל, קפה וארוחת בוקר בפגישת עבודה עם חבר, צהרים על הדרך וקפה בדרך ל… – והכי ענתה לו! – על בירה בלילה אחרי הופעה או תוכנית רדיו. גם לתחתית הוא לא תכנן כמעט אף פעם להגיע, הוא פשוט היה קופץ לשם כי היה באזור ופתאום בא לו.

אין כמו שבת בבית. הטוסט של התחתית (צילום: אסף בריט)
אין כמו שבת בבית. הטוסט של התחתית (צילום: אסף בריט)

באחד הבקרים רגע אחרי שסגרנו הופעה של דן בזאפה, הוא התקשר אלי וסיפר לי שפגש בתחתית אתמול בלילה את שחר חסון (שהוא מאד אהב). השיחה התגלגלה ושחר סיפר לו שהוא מאד אוהב את השיר "גידי", דן כקונטרה שיתף את שחר שהוא מחכה כל יום חמישי לקטע שהוא מעלה. זרקתי לדן: "למה שלא נארח את שחר בזאפה שישיר גידי?". הודעת וואטסאפ אחת, חזרה אחת והשאר היסטוריה: שחר חסון שר גידי בזאפה עם דן והלהקה! כמו שדן היה אומר: מוזמנים לחפש ביוטיוב הקרוב לכיסכם. לינקולן 8

4. הנסיך הקטן

לפני שש שנים הסתובבתי בדיזנגוף וחיפשתי בית קפה לשבת לעבוד על המחשב בזמן שהיה לי, שלחתי הודעה לדנק' לקבל המלצה. הוא ענה לי מיד: "לך לנסיך הקטן, זה המקום שאמרתי לך שאני נפגש מידי פעם עם ברי" (סחרוף). צעדתי צעידה קצרה בלחות התל אביבית, הגעתי לדלת בית הקפה המדובר, פתחתי אותה ומתוך היכרות עמוקה עם דן הבנתי ברגע אחד מה הוא כל כך אוהב במקום.

נפגש כאן מדי פעם עם ברי. הנסיך הקטן (צילום: נועם רון)
נפגש כאן מדי פעם עם ברי. הנסיך הקטן (צילום: נועם רון)

מדפי הספרים עם "בטן" באמצע מעומס המשקל, כלי ההגשה לא אחידים, לא ברור אם הדלת היא לשרותים או למטבח ובכלל יש הרגשה שסיכוי טוב שלא תקבל את מה שהזמנת. אבל למרבה הפלא, מתוך כל התיאור הזה הכל קורה, בזמן שהעיניים משוטטות בין מדפי הספרים ההזמנה יוצאת בזמן, הקפה מגיע כמו שביקשת וכמובן לביבות הבטטה והשקשוקה שהיו המועדפים של דן (לפחות בפעמים שהייתי שם איתו).

התוכניות האחרונות של דן תורן ז"ל. נכתב בישיבה בנסיך הקטן
התוכניות האחרונות של דן תורן ז"ל. נכתב בישיבה בנסיך הקטן

אני יכול להגיד בביטחון כמעט מלא שכל הדברים האלו הם מה שגרמו לדן לאהוב כל כך את המקום. ההתנהלות והנראות של המקום באופן מסויים דומים בהרבה דברים להתנהלות שלו בחיים ובבית הפרטי שלו – תחושה של בלאגן מסודר שבסוף בזכות קסם אישי הכל קורה והכל מסתדר. את פגישת העבודה האחרונה שלנו עשינו בנסיך הקטן מתוכה נשאר הדף הנ"ל בכתב לא ברור (שלי) עם תוכניות ורעיונות לשנים הקרובות שחלקם כבר היו מוכנים לביצוע. רש"י 17

5.  בארבי

דן אהב מאוד את הבארבים. מיונה הנביא בואך בארבי בסלמה דרך קיבוץ גלויות, ולשמחתי דן הספיק גם לגעת בבארבי בנמל ביפו, אך לא למספיק זמן. הוא אהב את הבארבי בתור קהל ואהב מאד להיות על הבמה בבארבי. דן ושאול מזרחי זה סיפור אהבה של שני אנשים עם לב ענק ופתיל שלפעמים הוא קצת קצר אבל בסופו של דבר עם המון הערכה אחד לשני. דן אהב לראות הופעות בבארבי, הוא אהב את שאול ואריאלה ואת הבמה שהם נותנים למוזיקה הישראלית, הוא אהב את הרעיונות של שאול ואת החשיבה מחוץ לקופסא, וגם כשעפו גיצים בסופו של דבר זה היה כי ריתכו וחיברו משהו שבסוף עבד ולא התפרק.

דן תורן על במת הבארבי בקיבוץ גלויות (צילום: שגיב שחר חן)
דן תורן על במת הבארבי בקיבוץ גלויות (צילום: שגיב שחר חן)

הפעם האחרונה של דן על הבמה של הבארבי היתה ביום ההולדת של דודי לוי. דן צעד מקצה הבארבי לבמה כשהוא עובר בתוך אלף אנשים תוך כדי ניגון מפוחית כפתיח לשיר "נהג מונית/מושיקו" כשדודי והלהקה מחכים לו על הבמה. הרגע הזה שבו הוא עובר בין האנשים מנגן, מחייך, מישיר  מבט, מחבק ויוצר קשר עין – זו התמצית הכי מזוקקת של דן.

ב-5.11 החברים הטובים של דן והשותפים שלו לעשייה יהיו בבארבי עם המון שירים שדן השאיר לנו בערב שכולו מוקדש לזכרו. ברי סחרוף, דנה ברגר, דנה עדיני, רמי קלינשטיין, פיטר רוט, שחר אבן צור, יהלי סובול, דודי לוי, יובל מנדלסון, מאור כהן, שאנן סטריט, חמי רודנר, עמיר לב, וכמובן TOREN, הבן של… >> "זוכרים ושרים דן תורן", בארבי 5.11 20:30, פרטים וכרטיסים כאן