פאוזה מהטירוף שסביבנו ופסל להגיד לו שלום. העיר של דניה ויינר

בית לאמנות, יד אליהו (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

1. בית הבד

בית הבד הוא חלל עבודה שיתופי לאופנה וקהילת מעצבים, מקום שמאפשר ליוצרים ולתופרים (גם לא מנוסים כמוני) להגיע ולעבוד בחלל באופן עצמאי ולהשתמש בכל הציוד המקצועי שיש במקום. הוא ממוקם בדרום העיר ליד גן החשמל בבניין יפהפה לשימור. החלל עצמו מעוצב ומשופץ ברוב טעם, ואביגיל שהיא בעלת המקום היא הרוח החיה מאחורי המקום הנהדר הזה וגם מישהי שכיף פשוט לשבת איתה לקפה. אני למשל מתכננת לתפור שם שמלה מבד שאכין בעצמי, משהו שלא אצליח לעשות ללא עזרה והנחייה מקצועית.
דרך בגין 10

2. הבית לאמנות יד אליהו

ליד אליהו עברתי באוגוסט 23', קצת לפני שהמלחמה פרצה וישר אחרי ארבע שנים בחו"ל. את הבית לאמנות הכרתי כשהתחלתי להעביר שם סדנאות ציור. זה הפך למקום מפגש עם תלמידים, שכמוני, ביקשו לעשות איזשהי פאוזה ולהתנתק לכמה שעות מכל הטירוף שקורה סביבנו, להתאוורר, לצייר וללמוד דברים חדשים. פגשתי אנשים מדהימים שאחרת לא הייתי מכירה וזה כיף גדול להכיר קצת יותר טוב את האנשים שאני בדרך כלל רק חולפת על פניהם ברחוב ולגלות שיש לי איתם שפה משותפת. חוץ מזה נפתחה שם עכשיו תערוכה בשם 'מקומית', תערוכה מעניינת שמציגה עבודות של אמניות שמתגוררות בשכונה ובכללן אני, באוצרות ריקי אלקיים, בואו לראות!
מונש 1

בית לאמנות, יד אליהו (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

3. חוף צ'ארלס קלור

לפני כמה שנים גרתי בלב העיר, ברחוב גרוזנברג. בתקופה ההיא חוף צ'ארלס קלור וכל איזור הטיילת משם לכיוון יפו הפכו למקומות שאני הולכת אליהם בשביל להתאוורר, לנשום אוויר ים או לשחות. עכשיו אני כבר לא גרה באיזור אבל זה נשאר החוף האהוב עליי ועל ילדיי. בכלל באופן כללי אני מעדיפה לשוטט ברחובות ובטיילת באיזורים שאני אוהבת, וזו הדרך שלי להתאוורר ולהירגע קצת מהמתח של היום יום.

כשהחוף טוב הכל טוב. חוף צ'ארלס קלור (צילום: אלברטו פרל)

4. הפסל של אורי קצנשטיין ברחוב הרכבת

טוב, זה לא ממש מקום אלא פסל, אבל באמת שזה פסל מאוד אהוב ומשמח. זה ממש כיף לפגוש במרחב הציבורי עבודות אמנות שאני כל כך אוהבת, ואם אני עוברת באיזור אני אוהבת להתעכב ליד הפסל, לעצור ולהגיד לו שלום. אני ממליצה לכל מי שגר באיזור או עובר שם ללכת לראות אותו. יש לנו לפעמים נטייה להתעלם מדברים כאלו כשהם פשוט נעלמים לנו במרחב ונהפכים שקופים, אבל זה פסל נהדר ומאוד טקטילי שפשוט ניצב שם באמצע העיר וכולם יכולים לחוות ולהתרשם ממנו בלי לשלם על כרטיס למוזיאון, וזו בחירה נהדרת למקם אותו שם.

אורי קצנשטיין, בית המכס – רחוב הרכבת (צילום: רעות ברנע)

5. פארק החורשות

גדלתי במושב וגרתי כמה שנים בברלין, עיר שמלאה בפארקים ממש בכל שכונה, ואני אוהבת טבע ואוהבת לעשות הליכות ארוכות. בתל אביב אני אמנם גרה בשכונה שנחשבת יחסית ירוקה, ובכל זאת חסרים לי פה מרחבים וטבע ירוק לשוטט בו. את פארק החורשות הכרתי לא כזה מזמן, פארק באמת יפה שממוקם באיזור לא הכי של העיר ודי מפתיע לגלות שהוא שם. מקום מומלץ לפיקניק או בילוי עם הילדים בסופ"ש, מובלעת ירוקה בדרום העיר.

מקום טוב בדרום העיר. פארק החורשות המורחב (צילום: אילן ספירא)

מקום לא אהוב בעיר:

המקום שאני הכי הכי אוהבת בעיר הוא הסטודיו שלי, והמקום שאני הכי לא אוהבת בעיר זה האיזור בו הסטודיו ממוקם, שזה באיזור רחוב סלמה והר-ציון. אני מניחה שכל מי שגר בעיר מכיר את האיזור הזה כאיזור שהוא בעייתי בעיקר בלילות, והייתי רוצה לראות את האיזור הזה יותר מטופח, יותר נקי ויותר בטוח בלילות, עם יותר השקעה בתשתיות מבחינת העירייה. זה איזור שגם חסרים בו שטחים ירוקים, גם יש בו בעיית זיהום אוויר ולכלוך, וגם חוסר בביטחון אישי וזה מצב שנמשך שנים ארוכות והגיע הזמן שיהיה שם איזשהו שיפור.

זה ככה כבר עשורים. זנאי ועובדת מין בשדרות הר ציון (צילום: בועז אהרונוביץ)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש במוזיאון תל אביב תערוכה של אבי סבח, תערוכה מאוד יפה שכאילו משגרת את הצופה לזמן ולמקום אחר. אמנם אלו ציורים שאפשר להגדיר אותם כקודרים, ובכל זאת התחושה שהם מייצרים נתנו לי רגעים של שקט פנימי, של יופי וניתוק מהמציאות ומהחוסר יציבות שמסביב.

אבי סבח, מוזיאון תל אביב

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
טוב זה סובייקטיבי לגמרי, אבל אני אענה שהדפס של דירר משנת 1512 בשם "Christ in Limbo", ואני לא ארחיב.

אלברכט דירר, "Christ in Limbo"

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה ומי שעוזרים לתושבי העוטף והצפון.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני לא יודעת בקשר לאדם ספציפי, אבל הייתי רוצה להרים לכל מי שעוסק ועוסקת בחינוך בתקופה הזאת. זו תקופה לא פשוטה ואני מעריכה את כל מי שפועל לייצר מסגרת בטוחה שנותנת קרקע יציבה לילדים ולילדות שגדלים בתוך הכאוס הזה.

5. מה יהיה?
אני לא יודעת, אבל אני מקווה שיהיה יותר טוב.