הפיתה שאי אפשר להתנגד לה וחומוס פיוז'ן. העיר של מתי נקש

1. כבאכה

מכיוון שאני מאוד אוהב את האוכל במסעדת עזבה, הייתי נוסע לכפר ראמה בכל שבת חופשיה שלוש שעות לכל כיוון, אוכל וחוזר הביתה.  כששמעתי שהם פותחים מקום ביפו הייתי מאושר שלא אצטרך לנסוע יותר, אך האוכל לא היה דומה לזה שהכרתי – 20 אחוז פחות בכוח. בחודשים האחרונים זה השתנה. מינרווה מבשלת מחומרי גלם מהצפון והאוכל אחד לאחד כמו בעזבה. בשבילי זהו עונג לוותר על נסיעה מפרכת ולאכול את האוכל שאני כל כך אוהב. כיכר קדומים

מינרווה דאוד ועוגת מינרווה. כבאכה (צילום: אפיק גבאי)

2. שלמה ודורון

לפחות פעמיים בשבוע אני מגיע למסעדה בכרם לאכול אצל אלעד. אני אדם שאוהב דברים קלאסיים ואותנטיים, ובשנים האחרונות אלעד מצליח לשלב קלאסיקה ואותנטיות עם מנות פיוז'ן מיוחדות. ישכון 29

שלמה ודורון (צילום: אלעד שור)

3. גרטי דונר

אין פעם שאני עובר לקחת משהו מהמחסן ולא עוצר אצל גרטי לפיתה. יום טוב 17

גרטי (צילום: יועד שחטמן)

4. ג'ורג' וג'ון

אני מת על השף תומר טל באופן אישי ומקצועי – שף אמיתי בלי יומרות שמהבוקר עד הערב עובד, מפתח, יוצר ומשפיע. הוא אדם צנוע ועושה הכול בצורה היפה והנעימה ביותר. האוכל בג'ורג' וג'ון מהמם כמו הדרך של תומר. אוארבך 6

ג'ורג' וג'ון (צילום חיים יוסף)

5. בר 51

בהתחלה הייתי קצת סקפטי: מושיקו גמליאלי עבד עם אסף גרניט המון שנים וחשבתי שהאוכל שלו יהיה בסגנון מחניודה, בלי מגע אישי. בבר 51 הוא מצליח לייצר אחלה אוכל שמתאים את עצמו לתל אביב, טעים ולא מתנשא. הירקון 51

>> בשבוע שעבר ביקרנו בעיר של אביאל אוסלנדר מ"נאם". היה בשרני
>> העיר של האמנית רוני לנדה: עוגה בבוקר וריח של ספרים