גינה לצייר בה ומקום לממש פנטזיות מופרכות. העיר של ניב תשבי
"העיר שלי", מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: ניב תשבי מביא קרנבל של אימה ובידור למוזיאון הרצליה, ויוצא למסע בין גינות שמספקות מעט נחמה ותקווה ובין בעלי המלאכה שמעוררים בו השראה. עיר כזאת עוד לא ראינו
>> ניב תשבי, אמן, מאייר ומעצב בוגר בצלאל, מציג בימים אלו תערוכת יחיד בשם "הקרנבל" במערך התערוכות המוקדשות לאיור "ספרו לי עוד" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. במרכז ה"קרנבל", רגע קפוא מתוך תהלוכה: מערך סדור של פסלים, ספק חגיגה ספק הפגנה או מצעד צבאי. הוא נותן דרור למאוויים כמוסים; למשיכה לאסתטיקה של אלימות, טרור ואסונות; להתמכרות לחרדה, לפאניקה ולצריכת תקשורת המונים, המלהיטה את היצרים והופכת אימה לבידור. נשמע כיף.
1. התחייה 14
כל אחת מעשרות הדלתות הכחולות שמעטרות את המבנה מהוות פתח לעולם יצירה עשיר, שלל תרבות בהתהוות לצד תעשייה ומלאכה. אחת הדלתות האלה הובילה אל הסטודיו שלי עד לא מזמן. התחייה 14 הינו מבנה תעשייה שנבנה בתחילת שנות ה-60. היום קבוצת ריאליטי, שבבעלותה המבנה, מפתחת אותו כמרחב למלאכה ויצירה ומשמרת את השימושים הייחודים שבו: עשרות בתי עסק שונים ומגוונים, בתי מלאכה מסורתיים לצד חדשניים, סטודיואים לאמנים ותעשיות טכנולוגיות. המקום הזה מייצר מרקם מיוחד, חיבור של ישן וחדש, אורבניות תעשייתית ויצירה.
2. בעלי המלאכה
סטודיו לדפוס רשת, עם הצוות הכי מושלם. תמיד תענוג לבוא לעבוד שם וליצור מהדורות הדפסים. הם גם מלמדים טכניקות דפוס רשת ידניות מסורתיות ומעבירים סדנאות אנלוגיות נוספות, ממליץ לכל אחת ואחד. ניצנה 15
3. גינת לוינסקי
מעטות הריאות הירוקות בדרום העיר שלנו, בטח בשכונת נווה שאנן החנוקה מערפיח התחנה המרכזית. וגינת לוינסקי היא בטח לא הלבבית בגינות העיר. בשנה שעברה יצרתי שם ציור קיר גדול באורך 17 מטר. הציור מציג דמות אנושית שוכבת, רובצת להנאתה בגינה. על הדמות פזורות יונים. הדימוי פתוח לפרשנות דואלית של המבקרים בגינה: הדמות ספק רובצת בשלווה במחיצת היונים – דימוי פסטורלי של רוגע בגינה. מנגד, היונים מתוארות כמי שמבקשות לנקר ולהעיר את הדמות ממנוחתה. כך ניתן לפתע לראות בה דמות עזובה השוכבת בסטטיות ופסיביות. הדימוי משתלב ומתייחס לגינה ובו בזמן מהווה אלגוריה למצבה. השתקפות למצב של הזנחה בדרום העיר, לצד פוטנציאל התרוממות, צמיחה והתחדשות.
4. Bo&Co
לא פשוט למצוא בעלי מלאכה לשים את מבטחך בם. רזי ורעם הם צמד הנגרים המופלאים עם השילוב הבוהק של ידי זהב ולב זהב. הסטודיו שלהם הוא המקום בו התגשמו כמה וכמה פרויקטים שלי (וכל זה בלי מזגן בכלל – אמיצים). ברגישות הם לומדים את האספירציות האמנותיות שלי ומצליחים לממש בעץ וחומר את הפנטזיות המופרכות שלי.
5. פארק קרית ספר + גרציאני
הגן הייחודי בלב העיר נולד בזכות מאבק ממושך של התארגנויות תושבים, שהצליחו לעצור תוכניות בנייה של הממסד בלב אזור נדל"ני מבוקש ויקר. המחשבה שהיו אמורים להבנות במקומו עוד מגדלים היא בלתי נתפסת. מעבר להיותו מקום מפלט בעיר הוא מהווה עבורי גם מפלט נחמתי – תזכורת לכך שמאבקים חברתיים ממושכים עשויים להניב פירות, כמו גם לכך שדברים נפלאים קורים כשהתושבים מעורבים בקבלת החלטות. אני אוהב לעצור בקפה גרציאני הסמוך, לרכוש כריך ברי פקאן (שילוב מדויק של גבינת ברי, פקאנים, ריבה ואורוגולה) ולשבת בפארק ליד בריכת המים והדגים.