>> עידו פטרושקה(כדאי שתעקבו), ירושלמי מלידה ו"ווירדו ישראלי אמיתי" כפי שכונה פעם, לא כותב שירים כדי לייפות את המציאות. הסינגל החדש שלו, "גלוחי העורף", הוא קפסולת זמן ירושלמית של מרכז העיר, פיצוציות, ביליארד רון, כיכר ציון, כיכר החתולות, נוער אבוד וכוחות מעורבים של עוני, זהות וחיפוש. פטרושקה סובל מפוסט טראומה משירותו הצבאי ובשבעה באוקטובר שהה בעוטף עזה, חוויה שבאה לידי ביטוי ביצירתו. כעת, רגע לפני שהשירים יוצאים אל העולם, ביקשנו ממנו לחזור לעיר שעיצבה אותו, ובקטע לא ברור הוא הסכים.

>> מלחמה וצ'יל: 9 ספוטים שתל אביבים אוהבים להירגע בהם
>> עוד ניפגש: 9 מוסדות תרבות עצמאית שתל אביבים אוהבים במיוחד

1. הקסטה/התקליט

שני ברים עם דלת של מעבר ביניהם, כמו תעלה תת קרקעית מתחת לים, ובהם ביליתי בערך 15 אחוז ממשך החיים שלי עד כה. כשאני חושב עליהם אני רואה שיכרות עמוקה ומאושרת, שבה ישבתי לבד או בין חברים וכתבתי את השירים שלי – באופן ישיר ויזום – או בריחוף הדמיון המימי של השיכור, שאחר כך הוביל לשירים ממש, או לשירים שנשכחו ונשארו שם בברים, ואולי יחזרו יום אחד מהמקום הנחבא שלהם במוח. זה קרה כבר בעבר.
הורקנוס 1 ירושלים

2. מדרגות בשכונת נחלאות

יש מדרגות בשכונת נחלאות שתמיד אני מהופנט מהן. הן מוקשתות כאלה ויש להן פסים של אבנים קטנות למטה והן כלכך יפות, ואין להן עמוד תומך ולא ברור איך הן לא נופלות עם איזה חרדי מסכן שיעבור עליהן, ואני עובר לידן תמיד ובודק שהן עוד שלמות, כמו בכל פעם שאני בא לבקר בירושלים עצמה, שגם לה אין שום עמוד תומך ויום אחד חרדי מסכן ידרוך עליה ויפול איתה.

3. ברכיהו

יש בבית הכרם, השכונה שגדלתי בה, פסל של איש שמחזיק את הראש שלו. כילד זה העיף לי תמוח וגם היום אני מתרגש לראות אותו. הוא נמצא בין רחוב המייסדים לרחוב ביאליק. האיש בפסל הזה עייף מאוד וצריך להניח את הראש שלו על הידיים קצת, אולי בגלל הבדידות.

אמיתי קארו, "ברכיהו"

4. ספסל ברחוב ביאליק

יש ספסל שבו אני וחברי היקר גדי היינו יושבים עליו ומעשנים סיגריות בגיל צעיר כשהיה אסור, והוא נמצא בגן ציבורי ברחוב ביאליק. מאוד קרוב לפסל, והספסל הזה שלנו.

5. מוזיאון ישראל

מוזיאון ישראל הוא אחד המוזיאונים הטירוף בעולם, ובאופן אישי הוא היה מגרש המשחקים שלי, כי אמא שלי היתה שם אוצרת ראשית באגף הנוער וסבא שלי (ארכיאולוג סלב) היה האוצר של היכל הספר (המגילות הגנוזות). אני הסתובבתי שם כמו בעל הבית בכל קיץ בקייטנות שבהן התפרעתי, וכתוצאה מכך היו מתקשרים לאמא שלי לקחת אותי. והיא כעסה מאוד.

6. ביליארד רון

המקום האהוב שבו ביליתי את כל שעות הלימודים שלי בכיתה י׳. היינו משחקים כל יום באדיקות, מוקפים בעשן סיגריות שלנו ושל חרדים שבאבניקים, רוסים וערבים. היינו מניחים את הסיגריה על קצה השולחן ומכים. שם היו שיחות וצחוקים אגדיים, ובירה ללא אפליית קטינים. האחראי – הבן של הבעלים, בן השש עשרה, תמיד ישב מאחורי השולחן שלו, וחברה שלו בת השלוש עשרה ישבה עליו.
הלל 18 ירושלים

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אחרי שבעה באוקטובר (שבו שהיתי בעוטף עזה וחיי ניצלו בזכות אחראי הביטחון הגיבור של קיבוץ גבים), חזרתי לירושלים והלכתי עם חבריי להתנדב בחלוקת מזון ובגדים למפונים מהעוטף. המקום שהוקדש לזה היה בניין בית הספר למשחק, ניסן נתיב. והחוויה המשותפת של אנשים מעולים, ירושלמים ברובם, שבאו לשם לעבוד בהתנדבות וכולם (בערך מאתיים איש פרט לאישה מבוגרת אחת) היו ממחנה המחאה (זה היה מאוד ברור), אבל מצד שני היו חילונים ודתיים על כל הספקטרום, וביחד בעבודה הזו קצת ריפאנו את תחושת חוסר האונים שכולנו חשנו באותם ימים.

איזו יצירה נתנה לך כוח תקווה או השראה לאחרונה?
יצירה שנתנה לי כח היא באופן כללי המוזיקה של ברק כהן. היכולת של האיש הזה לומר את האמת לאמיתה בלי שום היסטריה ושום מאמץ. כלכך הרבה סטייל יש לאיש הזה. וקול צפרדע מאוד מודע לעצמו.

לאיזה אירגון או מטרה אתה ממליץ להתנדב בזמן הזה?
צריך להתנדב להתווכח עם ביביסטים – ברוגע, בענייניות, ובאמירת אמת עירומה וחסרת רחמים. אני יכול לתת הרצאה בנושא. יש לי חבר בן גביריסט מהצבא. מאוד אוהבים אחד את השני, אבל אני אומר לו שהוא התליין שלי, וכפועל יוצא הוא גם תולה כך את עצמו. צריך להתנדב גם להגיע להפגנות. צריך להתנדב להיות חזקים ולא להתכחש לעתיד הקשה הנכון לנו, כי אם לא כן, הפסדנו מראש.

מי הירושלמי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הירושלמי שהכי צריך להרים לו עכשיו הוא כל מי שבוחר להישאר בירושלים על אף שהעיר הזו כל יום אומרת לו יותר ויותר שהוא לא שייך, על אף שהוא גר בה כבר דורות.

מה יהיה?
כנראה שיהיה רע לפני שיהיה טוב. צריך לדבוק בערכים שלנו, לזכור ולחדד לעצמנו למה אנחנו צודקים כל הזמן ולא להיות סתם עדר. אבל בסוף יהיה טוב, בעזרת אריק איינשטיין ויוסי בנאי שמתפללים עלינו מלמעלה.

• העיר שלי
• ירושלים
• אינדי ישראלי
• מוזיאון ישראל
• ברק כהן