מסעדה שכולם אוהבים ומקומות שהיו ואינם. העיר של רוביק רוזנטל

ד"ר רוביק רוזנטל הוא בלשן, עיתונאי, סופר והמלך שלנו בכל הקשור לשפה העברית ומכמניה. ספרו החדש "המסע המופלא לארץ השפות" – סיקוול לספרו האדיר מ-2011, "המסע המופלא לארץ המילים" – יצא לאחרונה בהוצאת כתר ואנחנו ממליצים לכם לרכוש אותו בדחיפות כאן או במקומות אחרים.

>> העיר שלנו: 8 המלצות מעולות שקיבלנו השבוע על ובתל אביב
>> אור בימים חשוכים ומקום ליצירה חתולית // העיר של אילנה זפרן

1. אנגוס

מצאנו את המסעדה המשפחתית שלנו לאירועים מיוחדים: אנגוס. תפריט משובח ללא התחכמויות, טעים בטירוף ומאחד את כל הדורות במשפחה: כולם אוהבים ולא מחפשים חלופה פלצנית כלשהי. רחוב הארבעה 20

2. גן מאיר

הגן הזה מלווה אותי מאז ילדותי ועד הטיולים היום עם הנכד החדש. כמוסה תל אביבית מרוכזת.

3. בריכת גורדון

האהבה העמוקה שלי שמורה למקומות ילדות שהיו ואינם, ובראשם בריכת גורדון של פעם, בריכה פתוחה רחבת ידיים, שכל העיר השתכשכה בה יחדיו ועדיין היה מקום.

4. גן החיות

את גן החיות ברחוב הדסה, היכן שגן העיר ממוקם היום, הייתי פוקד בכל שבת.

5. בתי הקולנוע של פעם

אני מתגעגע לבתי הקולנוע הקטנים שהיו פזורים בעיר: הסרטים הצרפתיים בקולנוע שדרות, הסרטים הרוסיים בקולנוע תכלת, ופנינת הכתר, קולנוע פריז של סרטי האיכות.

2. מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אין לאן לברוח מהרחובות המתכווצים ומתמלאים בגדרות וחפירות על כל צעד ושעל. המטרה ראויה, אבל בקצב הישראלי זה ילווה אותנו עוד שנים רבות. רכבת קלה אחת עובדת, אבל כדי להשתמש בה צריך לעבור חצי עיר.

השאלון 

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ריצ'רד השלישי", אחת ההצגות הנפלאות, בוודאי של השנים האחרונות. תיאטרון גשר מחזיר לי את האמונה בתיאטרון, וכמובן שריצ'רד מרפרר למנהיגות האקטואלית שאינה מכירה בגבולות הכוח ובידיעה מתי לפרוש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"רקוויאם" של אהרן שבתאי החזיר אותי למחוזות ילדותי בתל אביב, לימי התום של מדינה צנועה ושל אנשים קשי יום שאינם מתלוננים, ממש כמו אימי שגידלה אותנו ללא אב ובעבודה קשה, ולשירה מדברת כמו שרק אהרן יודע.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים, כמובן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זאב דגני, המוהיקני האחרון של החינוך הנאור והאקטיבי. אנחנו במלחמת תרבות, וזקוקים למנהיגים שאינם פוליטיקאים אלא אנשי רוח וחינוך.

מה יהיה?
הדור שלי, ילדי המדינה, נאחז בשאריות תקווה. אין בשורות, אבל צריך להילחם, מדינת צבא-דת פשיסטית ממש מעבר לדלת.