חנות שנדיר למצוא כמותה ופיסת אמת עירונית. העיר של רוי סער

רוי סער (צילום: לני אלוורז)
רוי סער (צילום: לני אלוורז)

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: רוי סער, שחקן ומוזיקאי, מוציא אלבום סולו שמשלב מוזיקה ברזילאית ורוק אלטרנטיבי, ומספק לנו המלצות ייחודיות על סופרמרקט מהנה ומחריד, רחוב אחד קשוח של חוויה אנושית חזקה ומתחם שהוא אבן יסוד עירונית. בואו

רוי סער הוא שחקן ומוזיקאי, שיחק בתיאטרון הקאמרי וכותב מוזיקה לתיאטרון. לאחרונה יצא אלבום הסולו הראשון שלו, "הכל נכנס בתיק אחד", אלבום קצר שמשלב מוזיקה ברזילאית עם רוק אלטרנטיבי בעברית וכדאי לכם להאזין לו כאן.

>> פצע שהפך לפרח ומקומות שנותנים להיות // העיר של דיוויד לרנר
>> לנשום אמנות ורוח, להרגיש מחובר ואהוב // העיר של ליאב מזרחי

1. אושר עד // סניף ביצרון

לפני סיבוב באושר-עד אני מפנה את הלוז, מבקש שלא יעבירו לי שיחות ומתארגן על רכב – עדיפות לוואן. מעבר לשפע הקיצוני ולמבצעים (שנראה שנועדו בעיקר למשפחות מרובות ילדים), החוויה באושר עד היא כמו בפרק טוב של "תרגיע" – אתה נחרד ונהנה בו זמנית. החוויה מלווה בהלם ראשוני ומתפתחת לסחרור נוסטלגי של ילד שנכנס ללונה פארק בפעם הראשונה. ממליץ לעדכן את ההורים בסיום הקנייה, משום מה זה עושה להם טוב על הלב ומשקף בעיניהם אחריות ובגרות. וולטר מוזס 6

אבאלה בוא ללונה פארק. אושר עד (צילום: יחסי ציבור)
אבאלה בוא ללונה פארק. אושר עד (צילום: יחסי ציבור)

2. רחוב יסוד המעלה

צומת הרחובות יסוד המעלה ובני ברק הוא צומת ידוע לשמצה בקרב רוכבי האופניים. אם גנבו לך את האופניים – סיכוי טוב שתמצא אותן כאן נמכרות למרבה במחיר. אני מניח שעבור רטב תושבי העיר שכונת נווה שאנן היא אזור קשה שמתקשר בדרך כלל עם הומלסים, בתי בושת וסמים, אבל בשבילי השכונה כולה ורחוב יסוד המעלה בפרט הם פיסת אמת בתוך העיר הזו, שיכולה להיות כל כך שקרית ומעושה.
כשגרתי בדרום העיר הייתי מגיע לכאן גם בשביל חדרי החזרות והמסעדות, אבל בעיקר מתוך סקרנות. הריחות, המראות, הרנדומליות של האירועים שקורים כאן הם יוצאי דופן, לפעמים לא קלים לעיכול, אבל מאוד חיים. צריך לדרוש לשקם את האזור, להקים בו בתי מחסה ומעונות, להגביר את הפיקוח. עד שזה יקרה אפשר ולדעתי חשוב גם להביט למציאות הזו בעיניים. אצלי היא מגרה את כל הנקודות, מפעילה את החושים, מאיימת, מזעזעת, מדכאת ומקרקעת. ברחוב אחד עולה בי כל כך הרבה רגש – של נחמה, כעס, עצב, פחד, סקרנות וחמלה, ומעבר להשראה יצירתית, רחוב קטן מביא איתו חוויה אנושית חזקה.

האמת הנסתרת של העיר. צומת יסוד המעלה-בני ברק (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)
האמת הנסתרת של העיר. צומת יסוד המעלה-בני ברק (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

3. תיאטרון הקאמרי

יש המון תיאטראות טובים בעיר, אבל הקאמרי תופס מקום מיוחד אצלי בלב. התחלתי לשחק בקאמרי בגיל 14, שיחקתי במספר הצגות וכתבתי מוזיקה לאחת. עד היום כשאני נכנס לראות הצגה אני קצת בלחץ של לפני אודישן. קטונתי מלבקר את איכות ההצגות והאמנים, אבל אני כן ממליץ על קבוצת הצעירים החדשה שהוקמה שם לא מזמן ומעלה הצגות פשוט מצוינות עם חומרים רלוונטיים, ובפועל בועטת בארכאיות של המדיום הזה. שאול המלך 19

4. גלסי צילום מסמכים

כל אמני העיר עוברים באופן קבוע בבית המקדש השלישי הזה. שחקנים בשביל להדפיס טקסטים, מוזיקאים בשביל לשכפל פרטיטורות וצ'ארטים, קולנועיסטים – תסריטים, ומחזאים ומשוררים ובאמת כולם. לא סתם נמצאים על הקיר הגדול מאות צילומים של אסנת בעלת הבית מחובקת עם כל סלב שקיים. היחס מהצוות מדהים ואף פעם לא חסרה מדפסת פנויה כשצריך, אבל מעבר לזה, בגלסי יש תחושה שכונתית נעימה, תלושה מהמקום שבו היא נמצאת (מול כיכר הבימה, בואכה רוטשילד, בואכה הכי מרכז העיר שיש) – מה שהופך את חנות הצילום הזו למקום שכבר נדיר למצוא ומרגש להיות בו. מרמורק 8

חנות בטעם תל אביב של פעם. גלסי (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)
חנות בטעם תל אביב של פעם. גלסי (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

5. קריית המלאכה

מתחם התעשייה והאומנות המפלצתי הזה הוא באמת אבן יסוד עירונית. יש בו הכל, ונראה שבכל יום שעובר עוד גלריה, אולפן הקלטות או תיאטרון נפתחים בו. אני אוהב ללכת בין הבניינים, להקשיב ללהקות מחדרי ההקלטות ולדמיין שאני מקשיב לטייק שיכנס לאלבום הבא שלהן וזו בעצם השמעת בכורה פרטית. ממליץ לבדוק איזה אירוע קורה במרץ 2 (המרכז הדי חדש לתרבות אלטרנטיבית) ולקנח במסעדת א לה רמפה שמגישה אוכל מעולה ומארחת הרכב שמנגן סמבה מושחזת בימי שלישי.

בקריית המלאכה יש קסם מיוחד. א לה רמפה (צילום: אינסטגרם/ala_rampa)
בקריית המלאכה יש קסם מיוחד. א לה רמפה (צילום: אינסטגרם/ala_rampa)

מקום לא אהוב בעיר

שביל האופניים הלא-גמור ברחוב דיזנגוף. בשנים האחרונות נהיה כל-כך בלתי נסבל ללכת, לרכוב וגם לנהוג בעיר. בתור מי שאין לו רכב ומתנייד עם אופניים, אני מתחרפן כששביל האופניים נקטע באמצע הרחוב. מי שרוכב לאורך דיזנגוף ולצערו צריך להצפין מעבר לשדרות בן גוריון, נאלץ לקבל החלטה כואבת, להיות או לחדול, לסכן את עצמו ואת הולכי רגל או להידרס על ידי קו 5.

יום אחד, בני, יהיה אולי שביל כזה לאורך הרחוב כולו. דיזנגוף (צילום: כפיר סיוון)
יום אחד, בני, יהיה אולי שביל כזה לאורך הרחוב כולו. דיזנגוף (צילום: כפיר סיוון)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "אשכבה" בתיאטרון הקאמרי עלתה ב-1999 ורצה עד היום. היא עולה פעם בחצי שנה, בדרך כלל למספר הצגות בודד ומשמרת בקנאיות את הגאונות יוצאת הדופן של חנוך לוין. לאורך השנים צפיתי בהצגה למעלה מ-10 פעמים וכל פעם אני משתגע מחדש. הכאב שבהחמצה הוא בשבילי טריגר לבכי שקשה לעצור וסצנת נשירת העלים מהעץ מספקת את הקתרזיס העוצמתי ביותר שחוויתי בתיאטרון.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התקופה האחרונה הביאה המון יוצרים לכתוב על – ולתאר את – החיים שלנו מאז שפרצה המלחמה. בשבילי הכל עדיין מורכב וקשה מדי לעיכול, ככה שאף אחת מהיצירות האלו לא מצליחות לספק נחמה או אופטימיות, זה פשוט מוקדם מדי. הדבר היחיד שמרים אותי בתקופה האחרונה הוא מוזיקה ישראלית מפעם. אני חוזר לאלבומים שכבשו אותי כשהייתי בתיכון – "ששת", "מאחורי הצלילים", "אחרית הימים" ו"קצת אחרת". בריחה קטנה מהמציאות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אין בעיני דבר חשוב יותר כרגע מאשר לעמוד לצד משפחות החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני אנצל את השאלה להרים למוזיקאי מוטי רודן, שמעבר להיותו קול פורץ דרך במוזיקה שלנו הוא גם זה שדחף אותי להקליט ולשחרר את המוזיקה שלי. יש המון מוזיקאים מוכשרים בארץ, והוא ללא ספק בעיני המקורי והמעניין ביותר מכולם כרגע.

מה יהיה?
קשה לי להיות אופטימי כרגע והתחושה הכללית מהשנתיים האחרונות היא די מחורבנת. מסביבי חברים במילואים, עוזבים את הארץ, לא סוגרים את החודש ולא רואים את האור. אהבה ויצירה הם הדברים שדוחפים אותי לצאת מהמיטה בבוקר, ואני רוצה להאמין שמתישהו תקווה תהפוך לסיבה משמעותית גם היא.