מקום שמצייר חלומות ומסעדה שהיא כאפה לפרצוף. העיר של רוני נתנאל

רוני נתנאל, מכוכבות הקבוצה הצעירה של תיאטרון הקאמרי, משחקת בדרמת המתח החדשה של כאן 11, "האמת", שתעלה לשידור פרק הבכורה שלה הערב. את הסדרה יצרה דפנה לוין ("בטיפול") יחד עם דרור משעני, עידית אברהמי ואורית זמיר והיא מבוססת על פרשת הרצח של תאיר ראדה.

>> קפה ביתי קבוע וגינה שמקבלים בה תשובות // העיר של יורם רובינגר
>> הראמן הטוב בארץ ומקום לפגישה אנושית // העיר של אופק יפרח אזולאי

1. בטשון דגים

לפני שלוש שנים, כשהכרתי את בן זוגי עידן, הוא הזמין לנו מקום לבטשון אחרי שקיבל טריליון המלצות חמות. לא הפסיק לחפור לי "איזה כיף יהיה בערב!". התלבשתי יפה, שמתי עקבים , חשבתי שאני הולכת להגיע לאיזה מסעדת דגים באיזה מגדל יוקרתי, ואז אני קולטת שהמונית מורידה אותנו בקרליבך שם מול התחנת דלק. שאלתי את עידן, "תגיד לי, אתה רציני?", חשבתי שהוא צוחק עלי, זה היה נראה לי כמו מקום רגיל לחלוטין, על הרחוב כזה, מסוג המסעדות שגדלתי עליהן ברמת גן באזור התעשייה (סליחה על הכל, אבל אתם מבינים אותי). לא עברו שבע דקות וחטפתי כאפה לפרצוף! אחת החווית ה-כ-י טובות שחוויתי, ומאז ועד היום זה מקום הבילוי המועדף עלי. אני הולכת לשם עם עידן, לבד, עם חברים, משפחה, הבאתי לשם את כל מי שאני אוהבת וחשוב לי כדי שיחווה את מה שאני חוויתי: הדגים הכי הכי טריים, פירות ים (למי שלא אוכל כשר) יינות מעולים, קינוחים מטריפים, חווית שירות יוצאת מגדר הרגיל וכל האושר הזה במחיר שווה לכל כיס, ברמה שאני מפחדת להמליץ פה כי כולכם תלכו והם יעלו את המחירים. קרליבך 29

2. כל בו שיגריס

שיגריס ואני זה סיפור אהבה. חנות קטנה ומטריפה זה הטייטל הנכון עבורה. היא ממוקמת בתחילת אבן גבירול ואני יכולה להסתובב בה שעות על גבי שעות. מה יש בה, אתם שואלים? הם יגידו: "כל מה שדרוש לבית, כלים זולים, כלים נחוצים". אני אגיד- חנות שיש בה הכל! אני מוצאת שם מוצרי חרסינה ישנים, פריטי וינטג' שלאף אחד אין (חשוב לי להיות מקורית), פתאום מלחייה מגניבה, כפית מיוחדת לאוסף הכפיות העצום שלי, כוס עם איזה כיתוב מיוחד כזה, רבותיי – יש שם אוצרות! הקנייה האחרונה שלי הייתה סוג של ויטראז׳ כזה על מחזיק מפתחות. נחוץ לי? לא! אבל זה היה כל כך יפה שהייתי חייבת לקנות. וזאת התחושה כשמסתובבים שם – שחייבים לקנות הכל, כי הכל מיוחד ושונה וזול ומתוק. אבן גבירול 11

3. שוק הוינטג' // כיכר גבעון

מי שמכיר אותי טוב יודע שאני ויד שניה זה בסטי! אני מכורה לשווקים, בעיקר בחו"ל אגב, ואין סיכוי שלפני טיסה אני לא בודקת איפה חנות הוינטג' הקרובה ביותר למלון. אבל בכל זאת, אי אפשר להסתמך רק על זה, והתחליף המושלם עבורי הוא השוק המדהים הזה. אני אוחזת בשני כובעים בחיי המקצועיים: אני שחקנית ובמקביל גם סטיילסטית אישית. בגדים זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. כשאני לא משחקת אני מתלבשת ומלבישה. השוק הזה הוא באמת חלום עבור אוהבי הוינטג. החל מבגדים, כלים, תכשיטים ועד לזכוכית מגדלת יפה עם עיטורים משנות ה-50. לכל מי שאוהב לחטט, למצוא מציאות, להרגיש מיוחד במינו כי "רק לו יש את הפריט המיוחד הזה" – השוק בכיכר גבעון בימי שישי זה לגמרי המקום בשבילכם!!

4. תיאטרון הקאמרי

אני חושבת שאחרי הבית שלי ולעיתים לפניו, הקאמרי הוא המקום שאני מבלה בו רוב הזמן. אם זה בחזרות, הצגות, ערב פנוי שאני מוצאת את עצמי באה לראות הצגה (אחרי שהייתי שם כל היום). קשה לי לתאר מה התאטרון הזה עבורי אז הרשו לי להעזר ולצוטט ממילות השיר "המקום האמיתי" של דנה דץ: שנכתב עבור ערוץ הילדים (צחוק בצד בבקשה): "זה הבית שלי / המקום בו גדלתי / הגעתי קטן ומיד התאהבתי / פוגש חברים מכיר כל פינה / רואה איך כל יום התמונה משתנה / כי בא לי לצחוק, כי בא לי לדעת / זה מה שתמיד יודע לגעת / אם ככה פתאום מתחשק לי היום / לצייר עוד חלום".
אז כן, יש שיצחקו מהציטוט הנוגע שבחרתי, אבל אני באמת מרגישה שמגיל קטן היה לי חלום להיות שחקנית (וערוץ הילדים תרם לזה לא מעט). מגיל צעיר חלמתי להיות שם על במות ענק ולטרוף את העולם, על אף שהייתי בכיוון של ריקוד וזה מה שעשיתי מרבית חיי, אבל החיים כמו החיים – קיבלו תפנית ולפני כמעט ארבע שנים התקבלתי  לקאמרי בניהולו האומנותי המבריק של גלעד קמחי, לקבוצת הקאמרי דור חדש שמנהל עמית אפטה, שהוא כבר הרבה מעבר למנהל עבורי. כשהגעתי מיד הרגשתי שזה הבית. והבית הזה הכיר לי את חבריי הטובים ביותר. וגם כשהתמונה משתנה – הוא גורם לי לאושר ולצחוק וללמידה יומית ואינסופית, והוא נוגע בכל מיתרי ליבי והוא בהחלט מצייר לי את החלומות הכי מדהימים שיכלתי לבקש. שאול המלך 19

5. קרוט

מקום חדש שנפתח בתחילת מרץ וממוקם בתוך גן יעקב בשדרות תרסט. בר יין ואוכל מטריף ומיוחד! מזמינים מהדלפק ואז מתיישבים איפה שיש מקום! מה שהכי קורץ לי במקום הזה מעבר לאוכל הטעים, לשירות האוהב, וליין המצוין שמגיע בכוסות יפות ומתוקות ואני הרי חסידת דברים מתוקים ויפים – זה שבשל העובדה שאין הרבה שולחנות הושבה (יש אבל לא הרבה), רוב הישיבה מתקיימת על המדרגות/בעמידה עם בר קטן נייד/ על המרפסת למעלה ולעיתים השיחות מצטלבות להן מה שמייצר חוויה שמאפשרת היכרות עם אנשים חדשים שהגיעו גם הם לבלות ולהנות. שדרות תרס"ט 4

 מקום לא אהוב בעיר

לפני חודש עשיתי תאונת קורקינט ומאז אני לא עולה יותר על הכלי הזה, מה שאומר שאני מתניידת ממקום למקום ברגל או באוטובוסים. אנחנו בחודשי החום של יולי-אוגוסט שהתחיל הרבה לפני יולי, ומה שהכי קשה לי זה שאין כמעט בכלל מקומות מוצלים בעיר הזאת. זה לא הגיוני שאני ממתינה לקו על דרך השלום ואין תחנה אחת מוצלת. אנשים מסתתרים מתחת לפיסת הגגון של התחנה. וזה לא רק שם, זה בכל העיר. ההתחממות הגלובלית בעיצומה, וזה רק ילך ויחמיר עם השנים. הייתי מצפה מהרשויות לדאוג שבעיר יהיו יותר מקומות מוצלים, לשתול יותר עצים באזורים עם ריכוז גבוה של בטון ואספלט, להתקין מערכות ערפול מים שמייצרות את הטיפות הקטנות האלה שיכולות לקרר את האוויר (והן גם צורכות כמות קטנה של מים אז זה גם לא מבזבז הרבה), לבנות יותר ברזיות כמו שיש בטיילת למקרה שנתקעים ושניה לפני שחוטפים מכת שמש.

השאלון:

 איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בזכות חברה טובה נחשפתי להרצאות מעוררות ההשראה של יערה קידר ה-מ-ד-ה-י-מ-ה (אוצרת אופנה, מרצה ומחברת מוכשרת). בהרצאה האחרונה היא אירחה חיילי סדיר ומילואימניקים, כולנו ישבו זה לצד זו ונהנו משעה של ניתוק מהחיים המורכבים שכולנו חווים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאוד קשה לי לבחור אחת, כי אני מישהי שצורכת כמות תכנים בצורה די מסיבית. אלך על הראשון שעלה לי: בפרוץ המלחמה ישבתי בבית, כשבן זוגי הוקפץ למילואים והייתי כאמור מאוד בסטרס. חיפשתי תוכן מצויר, בלי אנשים אמיתיים, שיעשה לי נעים בלב וקיבלתי המלצה על סרט מצויר שקוראים לו SOUL של דיסני ופיקסר, סרט שחימם לי את הלב, שמדבר על החשיבות של למצוא את הייעוד והמשמעות בחיים ולהעריך את הרגעים הקטנים, שהחיים הם מסע שכולל עליות וירידות, ומדגיש את הערך של לחיות בהווה ולמצוא את ההנאה בדברים הפשוטים. 

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליצה שכל אחד יתרום איפה שהוא יכול ובמידה שהוא יכול. יש אינספור אופציות, וגם עזרה קטנה או שימה במודעות היא עזרה גדולה. אני אישית ממליצה בחום על ארגון שנקרא ״מתגייסים למענם״ – ארגון שהתגייס למען בעלי חיים שזקוקים לעזרה מאז פרוץ המלחמה. יש להם אתר אינטרנט מסודר ומונגש היטב, וניתן למצוא שם חיות שאבדו במהלך האירועים ,לאמץ, או לחילופין לסייע כמשפחה מארחת. וכמובן שכל עזרה כרגע בסיוע להחזרת החטופים: לעשות כל יום משהו קטן אחד עבורם, יציאה להפגנה, פרסום ברשתות, לדבר עליהם ולהשאיר אותם תמיד בשיח וכמובן לחתום על העצומה להחזרתם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חד משמעית אדווה דדון! אחת מהתחקירניות המובילות בישראל ואני מאוד אוהבת ומעריכה אותה! מאז ה-7.10 היא הייתה פעילה בעיקר בסיקור האירועים הקשים והמאד מורכבים בין ישראל וחמאס, במיוחד בעזה. התמקדה בלהציג את הסיפורים האנושיים מאחורי הקרבות הקשים, עבדה מסביב לשעון בזמן שבן זוגה בעצמו נפצע. בואו נרים לה!

מה יהיה?

איך עונים על זה? בא לי להחזיר את השאלה אליכם כי אני מתה שמישהו יגיד לי מה יהיה. אני תמיד רוצה להאמין שיהיה טוב. אני חייבת להודות שאני יחסית בן אדם אופטימי, אבל אני מאוד מאוד דואגת. אני רוצה להאמין ולדרוש שבראש ובראשונה יחזירו את כל החטופים לביתם! לפני או אחרי שתתחלף כאן הממשלה כדי שאפשר יהיה לדמיין כאן איזשהו עתיד ולענות על השאלה "מה יהיה?" באופן יותר ריאלי ובהיר. אבל קודם כל שכולם יחזרו הביתה, ועכשיו.