רועי קידר הוא הישראלי האחרון שחי באיסטנבול. וזאת העיר שלו

>> רועי קידר, פסיכולוג קוגניטיבי, אבא לילד בן 3.5 ומוזיקאי שמתגורר באיסטנבול כבר שלוש שנים. הוא היה שותף בלהקת "לס אקרובטס". השיר "התלהבתי מדי" הוא סינגל ראשון שלו מתוך אלבום סולו חדש בעברית. השיר נכתב בשת"פ עם דור מוסקל (ארץ נהדרת, ערוץ הכיבוד), והוא מלווה בקליפ (מעולה!) של וואן שוט ברחוב רזיאל ביפו שצילמה דריה גלר. הלב של קידר בתל אביב ובישראל, אבל את הטור ביקשנו ממנו שיכתוב על איסטנבול ויספק ללנו כמה רגעי אסקפיזם נעימים

>> העיר של תומש: עץ שהוא חבר וגינה שצמחה מקבר של חתולה
>> העיר של אורי אליס: נתיב מילוט לנשום בו וגן שהוא קסם ונס

צריך להיות מאוד אופטימי בשביל לכתוב בימים אלה בעברית על איסטנבול. צריך להיות גם מאוד אופטימי בשביל תל אביבי כמוני להתגורר בימים אלה באיסטנבול. השנה הזאת לימדה אותי שאסקפיזם במידה זה דבר חיוני. לפי החדשות אני הישראלי האחרון באיסטנבול, הלוואי שהמילים שאני כותב כאן ישמשו כרגע לטיול מודרך בדמיון ויום אחד יתגשמו שוב במציאות אחרת וטובה יותר.

 

1. בורגזאדה

מקום המפלט שלי מהמציאות, עד לא מזמן עוד קראו לו בשמו היווני – אנטיגוני. אי קטן בפאתי איסטנבול, אין מכוניות (!), אפשר ללכת את כולו בארבעים דקות. במהלך הקיץ חיים שם בהרמוניה יהודים, מוסלמים, ארמנים ויוונים. אוטופיה על באמת.

2. קופטהג׳י אליבאבא ארנווטקוי

איסטנבול כולה שרועה על הבוספורס ולאורכו נמצאים מקומות שקשה לשכוח. אחד מהם הוא הכפר האלבני לשעבר שנקרא ארנווטקוי (בטורקית ארנווט = אלבני וקוי = כפר). ארכיטקטורה משוגעת עם בתי עץ מגולפים שמזכירים שילוב של מערב פרוע והשפעות מזרחיות לא ברורות. אחרי הליכה אני תמיד מוצא את עצמי במקום קטן ופשוט שפתוח ארבעים שנה ומוכר קציצות פיציות וסלט שעועית טרי לימוני ומרענן בשם פיאז.

 3. טאברן

פינה שתמיד מזכירה לי את התדר בימיו הראשונים, המקום עצמו קטן מאוד ואולי מספיק ל-50 איש בלחץ. אבל בסופי שבוע מאות איסטנבולים לבושים מגניב מגיעים לעמוד בחוץ לשתות קוקטייל ולאכול ראמן או פיצה בפופ אפ השבועי. המוסיקה טובה תמיד ובדרך כלל מגיע גם מוכר פופקרן טרי וחם בעגלה ניידת כבונוס.

4. מדרגות רנדומליות בג׳יהנגיר

יש משהו חמוד באיך שאנשים משתמשים במקומות רנדומליים באופן יצירתי, כמו מדרגות למשל. ג׳יהנגיר זאת השכונה של האמנים ואנשי הרוח שנמצאת בפסגה של אחד משבעת ההרים שמרכיבים את הטופוגרפיה של העיר, היא נמצאת קרוב לכל החלקים התיירותיים אבל עדיין רחוקה מספיק בשביל לא להרגיש מצועצעת. יש מלא מדרגות, ובחלקן יש נוף מדהים ובריזה שמתאימים להפליא לשעות בין ערביים עם בירה.

4. קיליצ׳ אלי פשה האמאמי

חמאם שעומד במקומו משנת 1578, עשו שם עבודת רסטורציה מדהימה וזה המקום למי שרוצה להרגיש כמו סולטן לשעה וחצי. 

מקום לא אהוב בעיר

להיות בתוך מונית. אחת החוויות הפחות נעימות באיסטנבול. לכן תמיד אמליץ לכולם לקחת מטרו או מעבורת.

השאלון 

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש לי זוג חברים באיסטנבול בשם קורניליה ואיטלו, היא מפולין והוא מאיטליה, שגרים יחד בבית קסום ועתיק בשכונה היהודית הישנה באלאט ועושים אירועים של מוזיקה, אוכל ותרבות, כל פעם מזווית אחרת. הם קוראים לזה קבלת, וזה באמת מה שאני מרגיש כל פעם שאני שם. אנשים מכל העולם נמצאים יחד ונותנים השראה אחד לשניה. כשאני שם אני מרגיש שזה עדיין אפשרי.

 איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הייפרנורמליזיישן" של אדם קרטיס – עוד לפני שאוכל להרגיש תקווה, הרגשתי שאני צריך לעשות לעצמי סדר בתוך הבלאגן. לאדם קרטיס יש פרספקטיבה מעניינת – הפישוט המגוחך של העולם שסביבנו שהיה אמור לתת לנו תחושת יציבות פשוט התפרק לנו מול העיניים.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שתומך במחאה, כל אחד בטעמו ולפי השקפתו. זה מורכב למחות בתוך הכאוס, אבל בעיני הסכנה הגדולה ביותר היא נורמליזציה של מציאות לא טובה. 

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש כל כך הרבה כאב לצערי שכולם צריכים שירימו להם.  

מה יהיה?
אני חושב שכשיש אומץ לבצע שינוי יכול לצמוח משהו טוב גם מתוך אפלה גדולה. לכן הסכנה העיקרית היא התמכרות לפנטזיית "ניצחון מוחלט", שתגדיל לנו את האגו בשקל תשעים אבל לא תיתן לנו אפשרות להחלים. אין לי את הלו"ז של השינוי לצערי אבל אני יכול להבטיח שהוא יבוא. נאיבי?