Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

שבעה באוקטובר

כתבות
אירועים
עסקאות
רמי אטר (צילום: אסף קרלה)

מרחב שנושם אמנות ובר שכונתי מתוק ונוסטלגי. העיר של רמי אטר

הוא אמן רב תחומי ופסל בברזל, ומאז שבעה באוקטובר הוא מציג עבודות המתעדות את החורבן הנורא בעוטף ומגייס כספים לשיקום ניר...

רמי אטר29 באפריל 2026
איתן רייטר בהופעה עם כנסיית השכל (צילום: מרווה שרון)

נולדו בשבעה באוקטובר: "אנרגיה שלא פגשתי ב-20 שנות תקלוטים"

נולדו בשבעה באוקטובר: "אנרגיה שלא פגשתי ב-20 שנות תקלוטים"

איתן רייטר בהופעה עם כנסיית השכל (צילום: מרווה שרון)
איתן רייטר בהופעה עם כנסיית השכל (צילום: מרווה שרון)

החיבור בין כנסיית השכל ובין איתן רייטר, מהבולטים שבמפיקי הסצנה האלקטרונית, נולד במופע למען קהילת נובה בפארק הירקון. החשמל שנוצר שם התחיל מסע מוזיקלי משותף וחוצה ז'אנרים שיגיע לשיאו בהאנגר 11 עם שלל אורחים מיוחדים ואחד גדול במיוחד. ביקשנו ממנו לכתוב על ההיתוך הכי ישראלי בין רוק וטראנס והוא הסכים

>> "The Mind Church", המופע המשותף של כנסיית השכל ואיתן רייטר, יגיע להאנגר 11 ב-28.5 במסע מוזיקלי מהקלאסיקות של הרוק הישראלי עד לקצוות של הפסיכדליה האלקטרונית הישראלית, כולל ליינאפ היסטרי של מיטב הדי.ג'ייאים ואורח מיוחד גדול במיוחד.על הכרטיסים כדאי לכם להתארגן מהר כאן.

>> כת מסתורית, כוכבי הרוק הגדולים בכל הזמנים והדרך להאמין בעצמך
>> אחרי חמש שנים: השירה העברית חוזרת לתל אביב ויורדת לדאנג'ן

בתור ילד שגדל בקריות בניינטיז היו לי שתי אופציות – או ערס או פריק. או עופר לוי או פורטיס. או נרגילה או שאכטות. הייתי חייב לבחור. בחרתי באמצע. גם וגם. הייתה לי אובססיה עם מוזיקה שפחות הייתה מוכרת לסביבה שלי באותה תקופה, בעיקר ראפ ניינטיז (בדיוק חזרתי משנתיים בארה"ב) וטראנס (חברים שלי ואני בדיוק התחלנו לצאת למסיבות קטנות ביערות שהיה לוקח שעות למצוא). כמו אז, גם היום, אני בוחר שלא לבחור וליהנות מכל העולמות.

המפגש הראשון שלי עם כנסיית השכל היה סביב גיל 15. רוק ישראלי וטראנס – מוזיקה מקומית מבחינתי – היו בפלייליסט הקבוע שלי בדיסקמן, בדרך לבית הספר, בהברזות להפסקת סיגריה, או בישיבות עם חברים. אני זוכר מה זה לבוא מבית ספר לשים את הדיסק "דברים בלחש" של הכנסיה. לטראנס, אגב, נחשפתי בערך באותו גיל דרך אינפקטד מאשרום, שהיו קצת יותר מבוגרים וגם גרו בקריות כמוני. טראנס עבר אז במיני דיסקים בין אספנים, ממש בהקלטה מהאנשים שהיו מפיקים את זה באולפן לאספנים שמחליפים ביניהם טראקים "שמורים" כמו קלפים.
אפשר לומר שכבר אז נוצר בטבעיות אצלי המיקס הראשוני בין העולמות האלה.

כנסיית השכל (צילום: מאיר כהן)
כנסיית השכל (צילום: מאיר כהן)

פאסט־פורוורד 25 שנה קדימה – שנים שבהן הקמתי משפחה, הפכתי את האובססיה למקצוע והופעתי כמעט בכל פינה על הגלובוס עם מגוון פרויקטים של מוזיקה אלקטרונית (לאוד וכו'). בעקבות האסון הנורא של שבעה באוקטובר נקראתי לקחת חלק בהפקה המוזיקלית של מופע פארק הירקון למען קהילת הנובה. בתוך הקבוצה המוזיקלית מצאתי את עצמי מוקף מפיקים ונגנים מדהימים כמו פילוני, עידו אופיר, עידו סגל, גליה חי ועוד רשימה ארוכה, לצד הרכבים אלקטרוניים עם שם עולמי, ובאותה נשימה גם אגדות רוק שגדלתי עליהן, ביניהם כמובן כנסיית השכל.

את חלק מקהילת הנובה כבר הכרתי אישית ואף יצא לי לנגן בחלק מהאירועים שלהם. בחודשים שאחרי האסון מצאתי את עצמי מתקרב יותר ויותר לניצולים ושורדי שבי ומקשיב לסיפורים האישיים הקשים. מיותר לציין שלמרות חוסר היכולת באמת להבין מה הם עברו – זה השפיע עלי מאוד. האירוע בפארק היה מרגש בצורה שקשה להסביר, כאילו כולם קמו יחד ומצאו מחדש את הכוחות לרקוד.

לקראת סוף הערב, בשיא האנרגטי שלו, עלתה כנסיית השכל וביצענו שני עיבודים ששילבו בין השירים שלהם לקלאסיקות טראנס. הסיום של הקטע האחרון היה רגע שאני לא חושב שחוויתי כמותו – אנרגיה שלא פגשתי גם אחרי עשרים שנה של תקלוטים. שם בעצם התחיל הסיפור המשותף שלנו.

איתן רייטר (צילום: בן קירשנבאום)
איתן רייטר (צילום: בן קירשנבאום)

מעבר לזה שהכרתי אנשים מוכשרים וטובים אחד־אחד, היה ברור שהם חדורי מטרה ליצור מופע אלקטרוני שלם. בהמשך הבנתי שזה משהו שהם רצו לעשות כבר שנים, ולא מצאו את המפיק הנכון שכל חברי הלהקה הרגישו איתו חיבור. אולי אותו רגע מחשמל בפארק הוא שגרם לזה סוף סוף לקרות. מבחינתי אמרתי – למה לא לזרום? יש לי פה בעיקר הזדמנות ללמוד וליהנות.

בהתחלה קצת חששתי מעבודה מול חמישה אנשים, שזה שונה מעבודה מול אמן אחד – יותר דעות, יותר חילוקי דעות. מהר מאוד הבנתי שמדובר פשוט ביותר רעיונות יצירתיים, ושיש להם יכולת מדהימה לעבוד יחד. למדתי המון מכל אחד מחברי הלהקה. המופע הראשון שלנו בהאנגר 11 היה גדול ומרגש, עם אירוחים של הג'ירפות ואיפה הילד. הפעם מתוכננת הופעה אפילו מדויקת יותר, עם מסקנות מהדרך ואורחים נוספים שיתפרסמו בהמשך. אני מרגיש שבאמת הבאנו צבע ייחודי ולא מתפשר למוזיקה שלהם – והאמת הפשוטה היא שפשוט כיף איתם על הבמה. אני חושב שהכיף הזה עובר החוצה לקהל.

המופע הקרוב שיתקיים ב-28.5עומד להיות חוויה מרגשת ואני מזמין את כולכם להגיע ולקחת חלק, ממש לא חשוב אם גדלתם על טראנס, טכנו, מזרחית או רוק. אני מבטיח לכם וגם לעצמי בן ה-16 שיהיה שם מקום לכולם.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

החיבור בין כנסיית השכל ובין איתן רייטר, מהבולטים שבמפיקי הסצנה האלקטרונית, נולד במופע למען קהילת נובה בפארק הירקון. החשמל שנוצר שם...

איתן רייטר28 באפריל 2026
כיכר החטופים (צילום: אלון גלבוע)

אלפים בקריאה לערוצי החדשות: לא לשידור טקס המשואות התעמולתי

אלפים בקריאה לערוצי החדשות: לא לשידור טקס המשואות התעמולתי

כיכר החטופים (צילום: אלון גלבוע)
כיכר החטופים (צילום: אלון גלבוע)

יותם קיפניס, שהוריו נרצחו בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר, החליט לא לשתוק על הפיכת טקס המשואות לאצבע של מירי רגב בעין של כולנו, והשיק יחד עם "זזים" קמפיין אליו הצטרפו בתוך 24 שעות אלפים רבים בקריאה שלא לשדר הערב את מופע התעמולה הממשלתי. בכיכר החטופים ייערך טקס משואות ישראלי בהנחיית דנה מודן ויובל מנדלסון

היו ימי עצמאות שבהם כל העם היה מתכנס מול טקס המשואות ולרגע אחד מתרגש מעצמו ביחד. הממשלה דאגה לרמוס את הרגע הזה ולפרק אותו, ומהטקס הלאומי המרגש נשאר רק מצעד עילג של סלבז, קלישאות קיטש ואצבעות בעין של חצי מהציבור. ההחלטה המבישה להעניק את הכבוד שבהדלקת המשואה לדמויות מפוקפקות כמו גל הירש ואברהם זרביב היא כתם על יום העצמאות כולו, ויותם קיפניס, שהוריו לילך ואביתר ז"ל נרצחו בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר, החליט לא לשתוק.

>> במדינה שמפחדת מחמלה, הטקס המשותף הוא התנגדות // טור דעה
>> ברגע האחרון: חגיגות העצמאות חוזרות לבמות המרכזיות בתל אביב

קמפיין בזק אינטרנטי שיזם קיפניס יחד עם ארגון "זזים" זינק תוך כ-24 שעות לכעשרת אלפים תומכים שהצטרפו לקריאתו אל שלושת הערוצים המרכזייםשלא לשדר את טקס התעמולה הממשלתי, או לכל הפחות לשלב בשידור את טקס המשואות האזרחי שייערך בכיכר החטופים (החל מהשעה 19:30 בהנחיית דנה מודן ויובל מנדלסון) וינסה להחזיר לערב העצמאות משהו מקסמו.

טקס הדלקת המשואות 2025 (צילום: כאן 11)
טקס הדלקת המשואות 2025 (צילום: כאן 11)

"הייתי חלק ממאבק משפחות החטופים. בימים הכי קשים בחיים שלנו, כשהגורל של משפחותינו נמצא בסימן שאלה וכשחייהן בסכנה, ממשלת נתניהו מיררה את חיינו וניסתה להשתיק את הביקורת שלנו, כשגל הירש היה השליח וקבלן הביצוע", כתב קיפניס בעמוד הקמפיין. "היינו במצב אבסורדי לחלוטין, שבו הממשלה שאמונה על הצלת חיי המשפחות שלנו מאיימת עלינו באופן אישי ומדכאת את המאבק שלנו להחזיר אותם.

"בתוך הכאוס שהמדינה שרויה בו, ממשלת ה-7 באוקטובר מנסה לשכתב את ההיסטוריה, להציג 'תמונת ניצחון' ולמחוק את אשמתה – כששיא האירוע הוא הבחירה בגל הירש כמשיא משואה", הוסיף קיפניס. "המסר ברור – להציג את שחרור החטופים כיוזמה של הממשלה. כאילו שהיא עמדה לצדנו מהרגע הראשון. כאילו שלא נדרשה המחאה הנחושה ביותר בתולדות המדינה כדי להחזיר אותם. כאילו כל החטופים חזרו בחיים. המציאות כל כך רחוקה מזה".

חנוך דאום ורותם סלע, טקס הזיכרון הלאומי, 2024 (צילום מסך: קשת 12)
חנוך דאום ורותם סלע, טקס הזיכרון הלאומי, 2024 (צילום מסך: קשת 12)

ספק אם הקריאה הציבורית הרחבה תגרום לערוצים המתקרנפים לוותר על שידור טקס התעמולה המוקלט, אך קיפניס מציין במכתבו את החלטתם התקדימית משנת 2024, אז שידרו את "טקס כיבוי המשואות" של משפחות החטופים ו"פורום חיים" לצד מופע הזוועות של מירי רגב. כך או כך, אזרחי ישראלמוזמנים לצפות הערב בטקס המשואות הישראלי הדמוקרטי אונלייןגם בלי סיוע הערוצים המרכזיים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

יותם קיפניס, שהוריו נרצחו בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר, החליט לא לשתוק על הפיכת טקס המשואות לאצבע של מירי רגב בעין של...

מאתמערכת טיים אאוט21 באפריל 2026
איתי קן-תור, עדות 710 (צילום: אלה פאוסט)

בין יד ושם ל-7.10: כשהמצלמה הפסיקה לתעד והתחילה להקשיב

בין יד ושם ל-7.10: כשהמצלמה הפסיקה לתעד והתחילה להקשיב

איתי קן-תור, עדות 710 (צילום: אלה פאוסט)
איתי קן-תור, עדות 710 (צילום: אלה פאוסט)

"ב-9 באוקטובר, כשמחבלים עוד התבצרו ביישובי הנגב המערבי, הקמנו את עדות 710. מהניסיון שצברנו בתיעוד שורדי שואה ידענו שאדם שעובר טראומה זקוק למי שיקשיב לסיפורו - הקשבה מלאה, אמפתית ולא חוקרת" // איתי קן-תור, ממייסדי פרויקט עדות 710, קורא להפוך את הזיכרון לגשר של ריפוי

שום דבר בהיסטוריה המשפחתית שלי לא רמז על עיסוק עתידי בשואה. הוריי נולדו בארץ, השואה לא נכחה בביתנו, ועבורי היא הייתה נושא לסמינרים בתיכון או לספרי היסטוריה. אך במבט לאחור, כל תחנות חיי הובילו אותי לרגע שבו אני נמצא היום: מהפקת תצוגות הווידאו במוזיאון יד ושם, ועד לייסוד והובלה משותפת שלמיזם "עדות 710".

>> שרדתי את טבח הנובה. אני רוצה לגעת בנושא שפחות מדברים עליו
>> משום מה חשבנו שמשרד התרבות צריך לדאוג לתרבות. היינו נאיבים

השיעור הגדול ביותר שלי לא הגיע מהספרים, אלא מטעות טכנית אחת, צורבת, בלב ברלין הקפואה.
לפני כשני עשורים, צילמתי סרט תיעודי עם ברט, ניצול שואה שחזר לראשונה למקום בו שכן בית ילדותו ("עין נפקחת פנימה", 2005). עמדתי שם, בשלג של מינוס 20 מעלות, וצילמתי בחרדת קודש סצנה שבה הוא מספר לראשונה לבתו על ההסתתרות בבית הזה. כשסיים, לחצתי על כפתור העצירה וגיליתי לחרדתי את האותיות REC מופיעות על המסך. רק אז הבנתי: לא הקלטתי דבר. הסיפור המרגש, החד-פעמי, אבד.

ברט הסכים לספר את הסיפור שוב מול המצלמה, אבל העוצמה כבר הייתה אחרת. לקראת סוף הסיפור, הוא פרץ בבכי ואמר שבדיוק בגלל הרגעים האלו הוא נמנע מללכת ליד ושם או למוסדות דומים – כי הוא הופך ל"רגשי מדי". האירוע הזה מלווה אותי מאז ועד היום. הוא ממחיש את הקונפליקט המורכב בין החשיבות לתעד והצורך הקולנועי הדרמטי, לבין הצורך האנושי של השורד להמשיך בחייו ולהימנע משיבה חוזרת ונשנית אל הטראומה.

באותה תקופה זכיתי להיות חלק מצוות ההפקה של סרטי התצוגה למבנה החדש של מוזיאון יד ושם. במשך שנה השואה מילאה את חיי. ראיינו עשרות עדים, ובשילוב חומרי ארכיון הפקנו כ-11 שעות וידאו של סרטים קצרים, שמטרתם לתת שמות ופנים לששת המיליונים ולספר את האירועים גם מנקודת מבטם של השורדים. במהלך שעות הצילום הרבות מצאתי את עצמי מרותק בעיקר לדילמות האנושיות הבלתי אפשריות: מתי מחליטים לאכול את פיסת הלחם של מישהו אחר? כיצד משתיקים תינוק במסתור כדי להציל את השאר? ומעל הכל – מתי יודע הורה להיפרד מבנו או מבתו הקטנים, ולהעלות אותם על רכבת אל הלא נודע כדי להציל את חייהם? השורדים הובלו בראיונות לנושאים בהם עסקו הסרטים הקצרים, אך רוב סיפורם נותר מחוץ למסך המוזיאון.

בסרטה עטור הפרסים של יעל חרסונסקי, "שתיקת הארכיון" (2010), שזכיתי להפיק, עסקנו בקשר בין אמת, זיכרון ותיעוד מצולם באמצעות סיפורו של סרט תעמולה נאצי שצולם בגטו ורשה. לקראת סיום העריכה קיבלנו החלטה אמנותית קשה: לא לציין את שמות הניצולים המופיעים בסרט עד לכתוביות הסיום. רצינו להדגיש שהפעם הסרט אינו עוסק בסיפורם האישי, אלא חוקר את "האתיקה של התיעוד". הביקורת לא איחרה לבוא, ואיתה זרעים של חרטה. בדילמה בין היצירה לבין הזהות של מוסר העדות – גברה היצירה. חומרי הגלם של הראיונות בכל היצירות הללו טמונים במחסני חברות ההפקה במקרה הטוב. מה שנותר מעשרות שעות של עדויות הן דקות בודדות, שנבחרות כדי לשרת רעיון.

ואז הגיע שבעה באוקטובר.
ב-9 באוקטובר, כשמחבלים עוד התבצרו ביישובי הנגב המערבי, הקמנו את "עדות 710". מהניסיון שצברנו בתיעוד שורדי שואה ידענו שאדם שעובר טראומה זקוק למי שיקשיב לסיפורו – הקשבה מלאה, אמפתית ולא חוקרת. הבנו שהיתרון שלנו הוא היכולת להציב מצלמה באופן אוהד וקשוב, כזו שתוכל לשרת גם את ילדינו ונכדינו כדי ללמוד, להבין וליצור מתוך מה שאירע ביום הזה.

בעוד שבסרטים דוקומנטריים הצורך הקולנועי גובר לעיתים על הפרט, ב"עדות 710" בחרנו להעמיד את צרכיו של השורדים במרכז. אנחנו פועלים לאור משנתו של ד"ר דורי לאוב, פסיכיאטר ניצול שואה, שטען שהמאזין לטראומה הוא "הלוח החלק שעליו נחקק האירוע בפעם הראשונה".

בניגוד לתיעוד עיתונאי שמחפש את ה"כותרת", או תיעוד קולנועי שמחפש "דרמה", אנחנו מציעים הקשבה נטולת אינטרס, מלאה ואמפטית. העדויות מפורסמות לציבור באישור מוסרי העדות, ללא מוזיקה מרגשת, ויזואליה נלווית או עריכה מגמתית. אנחנו לא מחפשים גיבורים או קורבנות – אנחנו מבקשים להשיב את האנושיות למקום בו היא נרמסה.

איתי קן-תור, עדות 710 (צילום: אלה פאוסט)
איתי קן-תור, עדות 710 (צילום: אלה פאוסט)

בשנותיה הראשונות של המדינה עסק היישוב היהודי במלחמת קיום קליטה והקמת תשתיות וכמעט לא הותיר מקום לעיבוד והקשבה לאלו שבאו מהתופת; הם נדרשו להילחם, לבנות, להמשיך הלאה. היום, כשאנחנו בעיצומה של מלחמה מתמשכת, עלינו להיזהר לא לחזור על אותה טעות. הטילים והשגרה המאתגרת, מאות ימי המילואים המשפחות והעסקים הקורסים, דוחקים את סיפורי השבת הנוראית לקרן זווית. רבים מאיתנו לא פנויים להקשיב, מתקשים להכיל את הכאב. בעולם, צילומי המלחמה מעזה לבנון ואירן והדימויים המשתנים הופכים את המתקפה הרצחנית של שבעה באוקטובר לזיכרון מעומעם. אנחנו ממשיכים לתעד כדי לוודא שהקולות האנושיים של כל מי שהיה שם יישמעו ויישמרו לעד.

הלקח שלמדתי בין השלג בברלין לבתים המפויחים בבארי הוא אחד: אדם שחווה טראומה זקוק בראש ובראשונה למקשיב, לא לבמאי. ביום השואה הזה, כשאנו זוכרים את העבר ומביטים בכאב על ההווה, התפקיד שלנו הוא להיות הלוח החלק הזה – כדי שהזיכרון לא יהיה רק מסמך ארכיוני, אלא גשר של ריפוי ואנושיות.
>> איתי קן-תור הוא מייסד שותף, מנהל פיתוח, שותפויות תוכן ומשאבים ב"עדות 710"

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"ב-9 באוקטובר, כשמחבלים עוד התבצרו ביישובי הנגב המערבי, הקמנו את עדות 710. מהניסיון שצברנו בתיעוד שורדי שואה ידענו שאדם שעובר טראומה...

איתי קן-תור14 באפריל 2026
ענר שפירא ז"ל על עטיפת האלבום "מחפש אהבה". צילום: משה שפירא, סטודיו גשם

האלבום של ענר שפירא ז"ל מתאר יותר מהכל את כל מה שאיבדנו

קשה לשכוח את סיפור הגבורה של ענר שפירא, אבל גם הוא לא מציג את כל הצדדים של האדם המיוחד הזה שנרצח...

מאתמתן שרון21 באפריל 2026
הצורך להרגיש קצת פחות. מעשן קנאביס (צילום: שאטרסטוק)

שרדתי את טבח הנובה. אני רוצה לגעת בנושא שפחות מדברים עליו

כבר שנתיים וחצי שס., שורד נובה, נמצא בהליך טיפולי במסגרת פרויקט "לב בטוח". בטור אישי כואב הוא מספר על ההתמודדות עם...

ס., שורד נובה6 באפריל 2026
נועם קלוש (צילום: אוסף פרטי)

קפה לכתוב בו שעות וקצת מהטבע של העוטף. העיר של נועם קלוש

הוא הגיע לתל אביב אחרי שפונה מנתיב העשרה בשבעה באוקטובר. בימים הוא אבא ודוקטורנט, בלילות הוא כותב ספרי מתח, וב-5.3 תוכלו...

נועם קלוש23 בפברואר 2026
לדה לפידוס, "שוק הכרמל" // מתוך תערוכת "אמנות ישראלית"

למען נפגעי הטראומה: התערוכה החשובה של השנה חוזרת במוצ"ש

650 עבודות של אמנים מובילים לצד אמנים צעירים בתחילת דרכם יוצגו החל ממחר (מוצ"ש 21.2 19:00) בתערוכת אמנות ישראלית, תערוכת הענק...

מאתמערכת טיים אאוט20 בפברואר 2026
"על כלבים ואנשים" (צילום: יחסי ציבור)

על כלבים ואנשים: שבעה באוקטובר מעולם לא הרגיש קרוב כל כך

כבר בנובמבר 2023 הבמאי דני רוזנברג לקח איתו את השחקנית הצעירה אורי אבינועם וירד איתה לקיבוץ ניר עוז, אזור אסון פוסט...

מאתיעל שוב29 בינואר 2026
אדם צועק את שחסר לו. ג'ימבו ג'יי, "הכל טוב", עטיפת האלבום

האלבום הזה זועק: אי אפשר לחיות יותר במציאות הישראלית הזאת

ג'ימבו ג'יי יוצא למאבק על החיים של כולנו. "הכל טוב" הוא אלבום עם אומץ וכנות נדירים לומר את מה שקשה לכולם...

מאתלירון רודיק24 בינואר 2026
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!