הרוקסן של התיאטרון והגן שרואה ואינו נראה. זו העיר של שירי לוטן

שירי לוטן היא שחקנית, יוצרת תיאטרון ומייסדת הבימה 4. בימים אלה אמונה על בית ההפקות ״פנתאון״, יחד עם שותפיה רועי מליח רשף ובן סיידוף – מיזם שנולד מתוך רצון עז של השלישייה לפרוץ את גבולות התיאטרון העצמאי, ולאפשר לעצמם חופש אמנותי מלא. בהשראת המודל האנגלי של שנות ה-70,הם בחרו להציג רפרטואר עשיר וייחודי של 6 מחזות מדי שנה. בערבים בהם יתקיימו הצגות ״פנתאון״ הדלתות ייפתחו כחצי שעה לפני המופע, עם קבלת פנים חמה הכוללת נשנושים ובירה גינס, חלק משיתוף פעולה עם בית ההפקות. בין התאריכים 20-23.11, הם יציגו את המחזה "קיצור תהליכים", ושווה לבוא, לשתות קצת בירה סמיכה, ולצפות בהצגה.
הפרטים והכרטיסים לגמרי כאן

>> בר שכונתי מאירופה ומקום שמציע תקווה. העיר של יובל שילר
>> קריוקי במסעדה פיליפינית ובר קהילתי מתוק. העיר של איילת גולן

1. הבימה 4

האולם המגניב הזה נמצא בתוך תיאטרון הבימה. אמנם אני לא אובייקטיבית, כי הבימה 4 זה הבייבי שלי, אבל באמת מדובר במקום ששווה להכיר. לפני שלוש וחצי שנים מוניתי לנהל את אולם בלאנש רפפורט, שכמעט ולא הייתה בו פעילות. רציתי שזה יהיה מקום מגניב, בועט, צעיר, לא מתנצל. קראתי לו "הבימה 4", בחרתי תכנים, שפה עיצובית, הקמתי ליינים שונים ולשמחתי היום ערב ערב יש ב"הבימה 4" הצגות תיאטרון שונות ומיוחדות, סטנדאפ, מחול, דראג, מוזיקה ועוד. לאחרונה מישהי כינתה את האולם "הרוקסן של התיאטרון התל אביבי", וזה ריגש אותי ממש.
שדרות תרס"ט 2

2. נחמה וחצי

בית קפה מול הבימה שפשוט אפשר להתנחל בו שעות. במקום הזה גם עלה הרעיון להקים את בית ההפקה שלי "פנתאון". מול הציורים הפסיכדליים (בצד המזרחי של בית הקפה) והמוזיקה הנעימה, כבר חודשים שאני יושבת שם עם שני השותפים שלי לבית ההפקה, רועי מליח רשף ובן סיידוף, שם אנחנו חולמים, הוגים, מתווכחים ויוצרים רפרטואר שלם של הצגות.
אחד העם 144

3. שדרות יהודית בשכונת מונטיפיורי

כל יום אני עוברת על השדרה הזו, אני רוכבת על הקורקינט בדרכי מהבית בשכונת ביצרון אל תוך העיר, והשדרה הזו היא מעבר אידיאלי עבורי. בין השכונה השקטה והירוקה שלי לבין העיר, השדרה החמודה הזו היא כמו האיזון בין השניים. בתי קפה בבוקר, ברים בלילה (שנפתחו שם ממש לאחרונה), השדרה הזו פותחת לי וסוגרת לי את היום עם הבאלאנס שהכי נכון לי.

4. גן יעקב

בין החזרות וההצגות, אני אוהבת לעלות לקומה השנייה של הינה הנסתרת שמאחורי תיאטרון הבימה, ולתצפת על הכיכר. יש שם תחושה של רואה ואינו נראה. גם בקומת הקרקע אני תמיד מרגישה קצת כמו בלב ג'ונגל באמצע תל אביב.

5. שוק לוינסקי

עד לפני שנה גרתי שתי דקות משם, ואהבתי לטייל עם הכלב ולשוטט בשוק. אני מתה על האווירה, האנשים, הצבעוניות. מחנות הגבינות "החלבן", ששם הייתי קונה אחלה של גבינה בולגרית, דרך לחם העגבניות של "המוציא לחם", ועד "הממתקים של סבתא", שם הייתי קונה יותר מדיי שוקולד.

מקום לא אהוב בעיר

עד לפני שנה גרתי בשכונת פלורנטין. מאוד אהבתי לגור שם, אבל זאת השכונה הכי מלוכלכת ולא מטופחת שגרתי בה. הפחים המתפוצצים, המזגנים המטפטפים וריח השתן הם חלק בלתי נפרד מהשכונה לצערי. אני נולדתי בתל אביב, ובשנים האחרונות עברתי בין חמש שכונות שונות, וכל כך חבל שהעירייה לא משקיעה יותר בשכונה האדירה הזו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע הנצחה לקהילת הנובה. זה היה מופע חד פעמי בגני יהושע שבו עלו המון אמנים אחד אחרי השני, יחד עם ניצולים מהנובה. כל האירוע היה בסימן We will dance again והיו בו עמדות הנצחה, ציורי גוף ודוכנים. רקדתי ובכיתי כל האירוע, זה היה תמהיל של עצב יחד עם תקווה, קווץ' ומסאז ללב באותו הזמן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
פרויקט בשם "בכל מקום" של אמיר אהרון ואפק לאמור. בפרויקט הם נפגשו עם משפחות של חיילים שנפלו ב-7 באוקטובר וכתבו והפיקו שירים בהשראת סיפור החיים שלהם. יצאו מהפרויקט הזה שירים מרגשים וטובים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למטה המאבק של משפחות החטופים. ולכל מי שנאבק על מנת שהחטופים יחזרו הביתה. צריך לעשות הכל בשביל זה, ומעבר לכך שצריך לתרום כמה שאפשר למטה המאבק, חשוב גם להפגין איתם כל מוצ"ש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רועי מליח רשף. מעבר לזה שהוא חבר ושותפי לבית ההפקות פנתאון, אני לומדת אצלו בקורס מחזאות בימים אלו. אני חושבת שכל אחד שרוצה להיות מחזאי צריך לעבור אצלו. מדובר באדם מאוד מוכשר, עם יידע מטורף, שגם מלמד משחק ובימוי ובאופן כללי אני ממליצה לעקוב אחריו, אחרי הפוסטים שלו ואחרי הפעילות שלו.

מה יהיה?
אני רוצה להאמין שיהיה טוב. ככה אני מתנהלת ופועלת. אבל זה לא יקרה עד שהחטופים לא יחזרו הביתה ועד שהממשלה הזו לא תתחלף, ועד שהמלחמה הארורה הזו לא תסתיים.