הוא ראפר. הוא רסלר. הוא קנדי קראשר. זאת העיר של שי בלנקו

>> שי בלנקו הוא מתאבק אימתני ברסלינג ישראל וראפר אימתני לא פחות, שאלבומו השני, "מתאבק", רואה אור ונותן בראש בימים אלה. האלבום יושק בהופעה חגיגית שתתקיים במוצ"ש (24.5 22:00) בתיאטרון תמונע עם שלל אורחים מיוחדים ואולי איזה מתאבק שיבוא לחטוף סטון קולד סטאנר על הבמה אינשאללה. פרטים וכרטיסים כאן.

>> סנדוויץ' שהתעלפתי ממנו וחוף שחירחרתי בו // העיר של נועה מנור
>> מקום לבריחה מהמציאות ומקום ללכת בו מכות // העיר של יונתן ברק

 

1. פיצי/ברל'ה/בוטקה קפה

באופן כללי אני חושב ששדרת בן גוריון היא האזור האהוב עליי בעיר בפער. ספציפית בצומת עם בן יהודה, יושב שם בוטקה שאני לא בטוח אם יש לו שם בכלל, אבל זה הקפה הכי טוב בעיר מבחינתי. פינה קטנה ואותנטית שאני עובר בה כמעט כל יום – לקחת אוויר, לפתוח את הראש, לכתוב קצת במחברת, וכמובן הכי חשוב לשתות קפה טוב, ואם אפשר גם מאפין קטן בצד.
בן גוריון 30

2. איט מיט

לא יודע מה ראיתם מה שמעתם, זה הכריך הכי טעים שיש. כריך אנטריקוט שמחולק לשני חצאים, ובדרך כלל אחרי החצי הראשון אני כבר מבקש שיכינו לי עוד אחד.
קנדי בולדר, השותף שלי ברסלינג ישראל, הכיר לי את המקום ב-2013 ומאז זאת אהבה.
קינג ג'ורג' 68

3. תיאטרון תמונע

מקום מדהים להופעות והצגות תיאטרון. מאוד נגיש, אנרגיה שאין בשום מקום אחר וצוות שנותן את הלב שלו שם! בכל פעם שביקרתי נרשמה התלהבות מחדש. עשיתי שם מופע השקה לאלבום הראשון שלי ב-2022, וממש בקרוב (ב-24.5) אני משיק את האלבום החדש שלי שם! אני מתרגש בטירוף לחזור לשם שוב, ומזמין את כולם לבוא לשמוע את "מתאבק", ולהיחשף לשילוב של הראפר והמתאבק שעבר מנס ציונה לעיר הגדולה – תל אביב.
שונצינו 8

4. חומוס אשכרה

חומוס הבית שלי. אני גר כרגע באזור ירמיהו, אז אני מוצא את עצמי מתאמן כמעט כל יום בחדר כושר "קולנוע פאר" כי משהו חייב לאזן את כל הסוכר ששי קראשר מכניס לגוף… בדרך חזרה הביתה, תמיד מפתה אותי לעצור בחומוס אשכרה שזה החומוס האהוב עלי ונמצא ממש ליד. תן לי צלחת חומוס נקי. שים בצד 4-5 כדורי פלאפל ופחית זירו. חלום של ארוחה מבחינתי. זה התחיל אי שם בכיתה ז' כשהייתי מושפע של "החברים של נאור", אז תודה לכם על זה עד היום.
ירמיהו 45

5. טיילת תל אביב

לא משנה איפה הייתי ואיפה עוד אהיה בעולם, אני משוכנע שטיילת תל אביב זו הטיילת הכי יפה בעולם. תמיד מלאת חיים ואווירה. יש בה משהו מיוחד שאי אפשר להסביר. אם זה ללכת לשקיעה בערב, לטבילה קצרה בבוקר, או לטיול עם לונה הכלבה שלי. בשנה שעברה הצעתי שם לאשתי נישואין, אז אני יודע שבוודאות המקום הזה ייחרט לי לנצח בזיכרון. אגב, בקיץ 22', לא יודע מאיפה הגיע האומץ, אבל עשיתי שם הופעת רחוב. זו דווקא הייתה חוויה קצת פחות טובה שלי, אבל אני מאמין שזה חלק מהדרך שלי כאומן ועוד חוויה שהייתי צריך לעבור.

מקום לא אהוב בעיר:

האמת שאני פחות מתחבר לדרום העיר, ובפרט לפלורנטין. יש האומרים שיש שם קסם מסוים, אני בטוח שהם מאמינים לזה, אבל הווייב שם פשוט לא מדבר אליי.
כל פעם שאני מגיע לשם אני מרגיש כאילו נכנסתי לסצנה מסרט שאני לא בטוח אם אני חלק מהעלילה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
רסלינג ישראל כמובן!!! חיכיתי לאירוע הזה עוד הרבה לפני שהתחילה המלחמה. לאט לאט, לצד הזוועות שעברנו ואנחנו עדיין עוברים, מבינים שהחיים במקביל ממשיכים ושצריך להרים את עצמנו. ואז הגיעה הבשורה על האירוע שלנו. וזה לגמרי פתח לי את הלב. דרך מדהימה לנקות את הראש, לעשות את מה שאני הכי אוהב, והכי מרגש מהכל זה לשמח ולבדר קהל שלם, בייחוד בתקופה קשה כמו שאנחנו נמצאים בה. התאמנו והתכוננו לרגע הזה הרבה מאוד זמן.

בתור אחד שעושה את זה 17 שנים – והתאבקתי גם בארה"ב – תמיד רק חלמתי שיהיה אפשר ליצור כאן מותג איכותי כחול לבן. בזכות יונתן ברק וכל צוות ההפקה המטורף של רסלינג ישראל, סוף סוף זה קרה. ומה הכי טוב בכל הסיפור? שרק התחלנו! שי קראשר מוכן ומזומן להמשיך לאכול ממתקים, לשבור כל יריב שיבוא לקחת לו סוכריה, ולנצח קרבות בכל מחיר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום האחרון של רביד פלוטניק. הוא מאוד נוגע במלחמה ובשיח שלנו במדינה בשנים האחרונות. אני מרגיש שכל שיר שם מאוד מתכתב עם הדעות האישיות שלי, ועם הדרך שאני מאמין בה והולך אחריה. בעיקר 2 שירים שתפסו אותי במיוחד הם "לילה טוב אהובה" ששר לבת שלו כשאין לו עדיין וזה מדהים אותי. והשיר "אין לך מה לחפש בחוץ" שמספר הרבה על הפיתויים בתור אמן ולזכור את כל הטוב שיש לך בבית. באופן כללי רביד זה אומן שאני מאוד מעריך כבר המון שנים, והקריירה שלי כאומן מלאת השראה ממנו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש בימי שישי עמותה שנקראת "עמותת חברים לחיים" שעושים אימוץ כלבים בגן מאיר ברח' קינג ג'ורג'. אם הייתי יכול הייתי גם לוקח את הכלבים איתי הביתה. זאת עבודת קודש מה שהעמותה הזאת עושה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האמת שהם שניים, טל ירימי וחגי רובינשטיין. הבעלים של סוכנות המשחק "ירימי רובינשטיין" ובית ספר למשחק מול מצלמה "ריאקטינג סטודיו". אנשים שאני מת עליהם באופן אישי, מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר. הכרתי אותם אי שם ב-2016 כשלמדתי אצלם משחק. מאז הם מייצגים אותי, ואנחנו צועדים כבר כמעט עשר שנים ביחד. מי שאי פעם חשב ללמוד משחק – זה המקום.

5. מה יהיה?
אישית אני מאוד חרד, אני כן רוצה לשמור על אופטימיות ולהגיד שיהיה טוב. אני חושב שבעיקר בנושא התרבות אסור לנו לאבד את עצמנו. התרבות גורמת לנו לחוות את כל מנעד הרגשות, וכל הטוב צריך לבוא משם.