ליהיא אם היא זמרת-יוצרת, גיטריסטית ומפיקה מיפו, ובימים אלה מוציאה את "ביי די" בדרך לאלבומה השני. תפסנו אותה בין מאפים בלי שאלות, אולפן אנלוגי והסנטר של הילדות. בונוס: יהיה טוב. ומוזיקה
ליהיא אם היא זמרת-יוצרת, גיטריסטית ומפיקה מיפו. אלבום הבכורה שלה, "קול פנימי", יצא ב-2023, ובימים אלה היא בדרך לאלבומה השני, שמתוכנן לצאת ב-23.8. הסינגל השני מתוכו,"ביי די", עוסק בקושי להציב גבולות ולהיפרד כשכבר הגיע הזמן, ומלווה בקליפ שיצר אביתר ברקוביץ' בהשתתפות נבחרת ישראל בשחייה אמנותית וסבתה של ליהיא, בת 95, בתפקיד המצילה. הופעת ההשקה מתוכננת ל-3.11 במרץ2.
>> ספסל גלישה ואחד הכריכים הטעימים בעולם. העיר של אילן הייטנר
>> מגדל השעון, כיכר בלי צלון, קרוק והפוך מנהלים. העיר של תום אורן
>> נזק איראני, קפה במונטיפיורי וחלום על הקאמרי. העיר של דורון טאובר
1. סופר שוק הכיכר
הסופר השכונתי שלי, עם המאפים הכי טעימים בכל יפו, ויש תחרות לא קטנה. מין סמבוסקים בינוניים בכל מיני צורות שהם מכינים בעבודת יד. אני אפילו לא בודקת מה יש בכל מאפה. פשוט לוקחת שקית ומעמיסה, וזה אף פעם לא אכזב.
שדרות ירושלים 104
2. הסטודיו של עומר שונברגר
מקום שביליתי בו לא מעט שעות בשלוש השנים האחרונות. עומר הוא מוזיקאי נדיר, מפיק וגיטריסט מדהים. עבדנו יחד על חלק מהאלבום הראשון שלי, ואת השני, שיוצא באוגוסט, הפקנו יחד. הוא שותף ענק ביצירה שלי ואדם נדיר בכישרון, בחוכמה ובנדיבות שלו. תמיד מרגש אותי להיות שם, מוקפת בכל הכלים והציוד האנלוגי כמו ילדה בחנות ממתקים.
המקצוע 4
3. דיזנגוף סנטר
מקום הזוי ונפלא ששמור לי בלב עוד מהיסודי, כשהייתי מגיעה אליו בקו 129 מראשון לציון. הייתי חולמת להבריז מבית הספר ולנסוע לתל אביב הגדולה, והתמונה של המבנה של הסנטר תמיד ייצגה את העיר בדמיון שלי. לא הברזתי, הייתי חנונית מדי. הימים שהעברתי שם בחופשים הגדולים טבועים בי חזק. סרטים בקולנוע לב, מרצ' של להקות בסמטאות, ובמיוחד השיטוט בין הקומות של כלי זמר, שנראה לי כמו המקום הכי מדהים בעולם באותה תקופה. גם קניתי שם את אחת הגיטרות הראשונות שלי, שאיתי עד היום. איזה יום מדהים זה היה.
4. רחוב נחמני
יש משהו בהליכה מתחילת הרחוב, באזור מנחם בגין, ועד לסופו ליד אלנבי שגורם לי להתרגש. אולי זה משהו בסדר של העצים או הבניינים, לא יודעת. אבל תמיד אבחר ללכת בדרך שעוברת דרכו.
5. בבר
מסעדה שגורמת לי להרגיש כאילו יצאתי מהעיר, אבל בו בזמן גם הכי לא. הכי פנסי והכי שוק הכרמל. הכי שולחנות עם מפה לבנה והכי מול תחנת אוטובוס בכניסה לשוק. אוכל וואו, אווירה אדירה. ממליצה מכל הלב.
הכרמל 4
מקום או תופעה לא אהובים בעיר
הפח שמאחורי הבית שלי. ובאופן כללי כל מיני פינות ממש מזוהמות ביפו, שחסרות בהן תשתיות, פחים וגישה. זה מרגיש שהעירייה לא רואה אותן ולא מצליחה להגיע אליהן.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ביוני הייתי בהופעה של עדי אוחנה בלבונטין 7, שריגשה והפתיעה אותי. עדי פסנתרנית עם סאונד מאוד ייחודי וקול מאוד יפה ושונה בנוף. הרבה זמן לא הייתי בהופעה שגרמה לי לרצות לחזור הביתה ולכתוב שיר, וזו הייתה כזו. היא הולכת להוציא אלבום ראשון ואני ממש מצפה לו.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
באחת ממלחמות איראן, כבר לא זוכרת איזו, נסחפתי ל"הרג קומנדטורה" של הרוקי מורקמי. אני לא קוראת המון ספרים, אבל יש משהו בציוריות של הספר הזה שנתן לי מפלט מהמציאות, ובלעתי את כולו ביומיים. זה לא ספר למי שמחפש פואנטה מהירה, אלא למי שמחפש את היופי, ההשראה והמסתורין שבקריאה האיטית ובפרטים הקטנים. הוא הזכיר לי שיש יופי ועדינות בעולם בין אזעקה לאזעקה.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל התנדבות היא ראויה וחשובה. האקט עצמו של לחפש מקום להתנדב בו כבר מוציא אותנו מתוך עצמנו ומייצר עוד טוב בעולם, וזה חשוב עכשיו. אבל אם אני צריכה לספר על מקום אחד, אז "עמותת מקור", שמפעילה את "פרויקט ילדי המוסיקה" ומאפשרת לנוער בסיכון לרכוש מיומנויות מוזיקליות, תיאורטיות וביצועיות.
מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
שיר ראובן. לא פספסתי שום פרק של הפודקאסט שלה, "איך לעשות דברים", והוא אחת הפנינים הכי חשובות, אינטליגנטיות ומיוחדות שיש היום בעולם הפודקאסטים. הבחירות שלה בנושאים לפרקים תמיד מפתיעות אותי, ואי אפשר שלא להתאהב בה, באינטליגנציה הרגשית שלה ובתחכום שלה.
מה יהיה?
פעם פחדתי נורא מהעתיד. היום אני מתחילה להפנים שאין לי ולכולנו ברירה אלא פחות לפחד ממנו ויותר להאמין בו. ממש לעבוד בלא להתייאש, ולהתחיל לפעול כדי שיהיה בו טוב. ויהיה בו טוב. ומוזיקה.