נרניה של מזרח העיר וסרט האקשן של הדרום. זאת העיר של אלן טיון
"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: Allan Tune, אמן ומפיק בן 23, מוציא אלבום שני בפחות משנה ומספר לנו איפה יש את כל ההתחלות הכי מרגשות שיש, אבל גם שכנע אותנו סופית לא ללכת יותר לים לעולם
Allan Tune (הלא הוא איתמר שדות), הוא אמן ומפיק בן 23 שגדל במושב ערוגות, ומתגורר כעת בתל אביב. טיון והוציא עד כה שני אלבומים שכתב והפיק בעצמו, וגם הפיק מוזיקלית עבור אמנים מוכשרים כמו עלמה גוב, ילד, נרקיס רעם ועוד. אלבומו החדש "I think u should leave" יצא היום, זמן קצר אחרי אלבומו הקודם, שיצא בינואר 2024. כן, זו תחילת השנה. מרשים.
>> הקיוסק הבינלאומי והחור בלב של תל אביב. זאת העיר של פבלו אוטין
>> העיר שלנו: 7 המלצות מתוקות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב
1. לבונטין 7
זה מקום סופר מיוחד עבורי. יש שם את כל ההתחלות הכי מרגשות שיש. הופעתי שם ב-2018 עם הלהקה הראשונה שלי וכל החברים הגיעו (הסרטון עדיין ביוטיוב) וזה נתן לי המון ביטחון להמשיך! ואני אוהב שזה נראה כמו מערה תת קרקעית של קסם.
לבונטין 7
2. אולפני פלוטו
שם לקחתי את קורס ההפקה שלי. זה מקום אגדי שמרגיש לי שהוא נמצא ביקום מקביל כל פעם שאני נכנס אליו. יש שם אהבה מטורפת למוזיקה ולסאונד, ומלא אנשים שיודעים הכי טוב מה הם עושים. פלוס, יש להם איזה חדר סינטיסייזרים שאני אישית יכול להישאר שם שבועות כמו ילד קטן שבדיוק קנו לו פלייסטיישן.
לבנדה 45
3. כפר שלם
פעם עשיתי שם סאבלט לחודש וזה היה כמו סרט פנטזיה. אני ילד שמגיע מהמושב ואני נורא אוהב עצים ודברים שצומחים וזה ידוע שזה פחות קיים בסביבה עירונית אבל יש מקום קטנטן אי שם במזרח תל אביב שהוא כמו חווה. בשלב מסוים גם קראתי לו נרניה – פשוט מתוך עיר בטון הולכים ונכנסים למקום עם פארק ועצים וזה מרגיש לא אמיתי. גרתי שם בדירת סטודיו וסיימתי שם את האלבום שלי באווירה הכי קסומה בעולם. הלוואי שכפר שלם הייתה כל תל אביב.
4. קפה שפירא
כל מקום עם עצים בעיר הוא בונוס ולמרות שאני בכלל לא מבין למה קפה זה טעים, אני כן אוהב האווירה שם ואת העצים. ובכללי, שפירא זה שכונה כלכך מגוונת ומעניינת, זה כמו סרט אקשן עם מלא רגעים טובים.
רלב"ג 15
5. הבית שלי
אני אוהב לצאת מידי פעם אבל אם יש משהו שאני הכי אוהב זה להישאר בבית ולהתעסק ביצירה בסטודיו שלי או לשבת על הגג עם חברים ולהתווכח על מוזיקה במשך שעות ואז לנגן שירים ולזייף מלא.
מקום לא אהוב בעיר
הים – אני מגיע לים כי חברים שכנעו אותי שכיף שם, ואז עוברות עשר דקות ואני פשוט רוצה ללכת. חם ויש מלא חול ומלא אנשים יושבים לך על הפרצוף ואתה שומע איזה 5 בוקסות במקביל. ואז אתה חושב לעצמך "אולי אני אכנס למים?", ואז גם המים חמים ועם מדוזות, ויש אופציה מסוימת שכריש יטרוף אותך. ואז אתה הולך לקנות מים וזה עולה חמש אלף שקל לבקבוק בלי כוס. החלק הכי טוב בים זה ללכת ממנו לכל מקום אחר. זה יכול להיות יער או אגם או הספרייה הציבורית. וחשוב לי לומר שאני בעיקרון לא כל כך אוהב להתלונן על דברים, כי זה מרגיש לי כמו בזבוז אנרגיה, אבל שאלתם על מקום שאני לא אוהב בתל אביב – אז הנה.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בתערוכת פופ אפ עם אמא שלי במלון אימפיריאל שעסקה באסקפיזם והיה שם מלא חדרים בעיצובים שונים של אומנים מטורפים. פשוט משוטטים בין החדרים ורואים השקפות עולם שונות על המלחמה. היו שם כמה חדרים שהתמלאתי בדמעות מהם וכמה חדרים שצחקתי ואיזה חדר מפחיד אחד. כל חיי אני מתעסק באסקפיזם כי מוזיקה זה אולי הבריחה הכי טובה שאפשר לעשות ממציאות של מלחמה נוראית, והתערוכה גרמה לי להבין שזה אפילו חשוב מידי פעם לקחת נשימה ולא כל הזמן להתרכז בבעיה.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני ממש אוהב את "Free in the Knowledge" של דה סמייל. השיר הזה מתחיל באמביינט מרחף שמרגיש כמו כאוס ומסתדר לאט לאט עם גיטרה עדינה שנכנסת ואחריה עיבוד מיתרים שובר לב ותום יורק שהוא בעצם אבא 2 שלי אומר בפזמון שזה רק רגע רע אחד ושזה לא כל החיים ( קצת אופטימי מצידו ) וממשיך לספר שם על פוליטקאים מושחתים שמשתמשים בפחד כדי לקחת שליטה. הדיסוננס של המילים והמוזיקה היפייפייה גורם לי לרחף ולא להרגיש את הכאב של המלחמה.
לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חשבתי לאחרונה אם קיים ארגון במקרה של אנשים שמנקים אחרי ההפגנות, ואם כן צריך לתרום לו את הכל. אבל אם הוא לא קיים אני חושב שצריך לתרום לארגון כלשהו כסף כדי שייקחו את ביבי לירח וישאירו אותו שם.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש מוזיקאית בשם עירית רוז שרון שכרגע הוציאה את האלבום שלה בשם "מכשפה" והוא אחד מהדברים היותר קסומים ומדהימים ששמעתי לאחרונה. היא לוקחת לעולם מלא באגדות ומכשפות תוך כדי התמודדות עם דברים מציאותיים כמו אהבה של גדולים והרצון להזדקן ביחד ושאלות קיומיות שפותחות את הראש.
מה יהיה?
שאלה גדולה וחשובה לבן אדם קטן וחסר כל מכונת זמן כדי לנסוע לעתיד ולחזור לספר לכם. אני יכול לנחש ולקוות שיהיה טוב. עדיף להיות אופטימי וטועה מפסימי וצודק, וצריך להמשיך לשרוד ולהתקיים בתוך המציאות הישראלית. זה לא יהיה פשוט אבל זה יהיה שווה את זה. אני מאמין שאנחנו מיוחדים ומדהימים, והאומנות שלנו פסיכית ולאנשים פה יש לב ענק של עזרה ונתינה ואהבה. לפעמים מחשבות על העתיד הן מיותרות, מהסיבה הפשוטה שהוא לא קיים וצריך עכשיו לקום ולעשות את הכי טוב שאפשר. יהיה הכל מהכל. מישהו ימות ומישהו אחר יתאהב ומישהו אחר יכעס שהמיסים יקרים מידי.