גיבורים על גיבורים: הסאטירה של HBO חייבת לספק את הסחורה
אם סם מנדז, ארמנדו יאנוצ'י וג'ון בראון יוצרים יחדיו סדרה סאטירית ל-HBO על תעשיית סרטי גיבורי העל, כשאת ה"רעים" מייצגים אולפני הסרטים, חייב לצאת מזה משהו טוב. אבל לפחות לפי הפרק הראשון של "הפרנצ'ייז" זה עדיין לא נראה ככה. אז למה בכל זאת נמשיך לצפות בה?
אחרי ההצלחה הגוברת של "הפינגווין" חשבנו ש-HBO יתנו לז'אנר גיבורי העל לנוח קצת, לפחות עד העונה השנייה של "פיסמייקר" שעולה בקרוב, אבל הפעם הם תוקפים מזווית שונה לגמרי עם הסדרה החדשה שלהם, "הפרנצ'ייז", שמתמקדת באחורי הקלעים של תעשיית סרטי הקומיקס. והפעם הם באים לעקוץ, לבעוט ולנשוך את הז'אנר.
>> "באטמן" פוגש את "הסופרנוס": כשהריאליזם חודר לעולמות הקומיקס
>> זה לא הסרט שמעריצי "הג'וקר" רצו. אבל זה לגמרי הסרט שמגיע להם
יריית הפתיחה של הסדרה אמנם לא מרגישה חדה כמו ניסיונות סאטיריים קודמים של HBO, אבל יש כאן טייק מאוד מעניין על תעשיית סרטי גיבורי העל, במיוחד כששומעים מי הנפשות הפועלות מאחורי הסדרה: סם מנדז, האיש שביים את "אמריקן ביוטי" ואת סרטי ג'יימס בונד האחרונים עם דניאל קרייג, ארמנדו יאנוצ'י שאחראי על סאטירות מעולות כמו "ויפ" ו"סטאלין מת", וג'ון בראון שכתב ארבעה פרקים עבור "יורשים" האיקונית והיה תסריטאי שותף בסדרה "עברייני על". זה טריו לא צפוי והוא עובד במפתיע נהדר ביחד.
הסדרה עוקבת אחר המתרחש על סט של סרט גיבורי על בשם "טקטו", ובמרכזו גיבור על ששולט בלוחות הטקטוניים ויכול לגרום לרעידות אדמה. העלילה של הסרט לא ברורה לחלוטין, אבל היא גם לא העיקר. מה שחשוב זה מה שקורה על הסט, וכשנכנסים אליו זה מרגיש כאילו נכנסנו לסרוויס בעונה הראשונה של "הדב": כל דבר אפשרי קורס ומחייב הצלה, בין אם מדובר באיש צוות שמסריח מוויד או בדרישת האולפנים לעשות את הסרט פחות חשוך ואפל, והכל נופל על הכתפיים של עוזר הבמאי דניאל (הימש פטאל, "סטיישן אילוון") שצריך למצוא פתרונות לכל בעיה שעולה תוך כדי שהוא שוחה בפוליטיקה התאגידית של האולפנים.
אחת הדמויות היותר חביבות היא דמותו של הבמאי, אריק, בעל החזון שנותן לכל דבר יותר מדי חשיבות (כמו לדוגמה הצורך שלו לייצר הצדקה בתוך עולם הסרט לכך שהוא מואר יותר, כדי לענות על דרישות האולפנים). את הבמאי משחק דניאל ברוהל, שחקן מוכשר שתמיד כיף לראות על המסך בכל דבר שהוא עושה וזה ליהוק מושלם. הוייב האירופאי שלו מתאים לטייפקאסט הבמאי המלוקק שמייחס הרבה יותר מדי חשיבות ליצירה שלו ומרגיש כמו התייחסות די ישירה ליקום הקולנועי של DC בתקופת זאק סניידר.
מי שמסתמן כאנטגוניסט של הסדרה הוא נציג האולפנים, פאט (דארן גולדשטיין), שמגיע ועושה שינויים בלי ממש לשאול אף אחד. להציב את האולפנים בתור הנבלים של הסדרה זו החלטה צפויה, אבל היא נכונה. כבר שנים מדברים בתעשייה על ההתערבות הבוטה של האולפנים בסרטים וסוף סוף מישהו שם את הקונפליקט הזה על השולחן. למרות שהכל נשמע מאד מבטיח, נקודת ההתחלה של הסדרה היא לא הפיצוץ שרצינו.
מתוך היכרות עם החומרים המוקדמים של כל שלושת היוצרים, אני בטוח שיש למה לצפות בפרקים הבאים, המבט שלהם על תעשיית גיבורי העל חייב להיות מעניין ורלוונטי, במיוחד כי סרטי קומיקס הפכו למפלצת מזן שונה לחלוטין מכל מה שהכרנו בקולנוע שלפני שנות האלפיים. זאת הפעם הראשונה (למעט הסאטירה הפארודית של "הבנים") שבה מדברים על "מאחורי הקלעים" של הז'אנר ודרך המבנה הייחודי של הסדרה – כל פרק מתמקד בצילום של סצינה אחרת – אנחנו גם רואים איך אולפן הוליוודי עובד כמו מכונה משומנת היטב. אבל אנחנו רואים גם את כל השגיאות.
הטעות הראשונה היא שאף אחד מצוות היוצרים לא עסק בעבר בסרטי גיבורי על, וזאת טעות שמובילה לטעויות נוספות בדרך. מבחינת המבנה שלהם, כל אחד אחראי על היבט שונה של הסדרה. סם מנדז עסק בעבר בתחום המגה-פרנצ'ייזים עם סרטי בונד, ארמנדו יאנוצ'י מגיע מעולמות הסאטירה ומביא את הסגנון שלו לתוך הסדרה וג'ון בראון מביא את נסיון העבר שלו כתסריטאי והוא מי שנחשב ליוצר הרשמי של הסדרה. אבל מלבד "עברייני על" אין לו ניסיון בז'אנר הספציפי הזה יותר מדי.
בעקבות כך אנחנו מגיעים לטעות השנייה – תחושה של חוסר חשיבות לסרט עליו עובדים בסדרה. הוא פשוט לא מספיק אמין. כשזה נוגע לסרט שבתוך הסדרה, היוצרים פשוט לא חשבו מספיק על העלילה שלו ועל הדמויות שלו ודאגו למה שמסביב: שחקן תיאטרון מזדקן שעושה תפקיד נבל כמו איאן מקלן, גיבור על שרירי כמו בכל סרט גיבורי על ועם תת ימי כמו באקווהמן. התקווה שכל האלמנטים האלה יספיקו ליצור אמינות לא מתממשת וזה מרגיש שהסדרה חוצה את גבולות הסאטירה והופכת לפארודיה. מזל שחיזקו את זה עם סיפור מסגרת ופרמיס מעניין מספיק כדי שנמשיך לצפות, אבל אלה טעויות שקשה להתעלם מהן.
בסופו של דבר, צריך לזכור ש"הפרנצ'ייז" היא סדרת סאטירה ואיכות הסאטירה נמדדת ברלוונטיות שלה, ברמת ההומור שלה ובהשפעה שלה. רק בדיעבד נדע אם הסדרה מילאה את התפקיד שלה כמבקרת התעשייה או שהיא החמיצה לגמרי ומהווה פרודיה שטוחה בלבד. לפי האנשים שעומדים מאחורי הסדרה, כאמור, קשה להאמין שהיא לא תהיה טובה, אז גם אם הפרק הראשון מתניע לאט יש סיבה טובה להמשיך לצפות בה. אנחנו פשוט צריכים טיפ-טיפה יותר מזה.