אנחנו אוהבים לראות על המסך שלנו אנשים מבשלים. "הצלחת של הארץ המובטחת" נראית אולי כמו עוד תוכנית בישול מושקעת, אבל היא לוקחת אותנו עמוק אל המטבח היהודי הקדום, אל ההיסטוריה של הארץ הזאת ואל התרבות שהתפתחה בה, והיא לא מפחדת לשאול שאלות קשות. ובתיאבון
יש כמה דברים שאנשים ממש אוהבים לראות על מסך הטלוויזיה. אפשר לראות המון אנשים שרים, אנשים מתאהבים, אנשים מתווכחים – אבל בעשור וחצי האחרון, אחד הטרנדים הברורים שאוהבים לראות ממש הוא אנשים מבשלים. רואים את זה בתכניות ריאליטי מצליחות וגם בתכניות אולד-סקול לבישול ולמתכונים: אוכל טוב הוא אחד מתענוגות החיים האהובות עלינו, והוא גם משהו שהפך למדורת שבט.
>> האחים שאנחנו: המסעדה שמגישה שאלות מהותיות לחברה הישראלית
>> שוק האיכרים בפשפשים מרגיש מקומי ואירופאי בעת ובעונה אחת
אבל עכשיו כאן 11 מביאה לנו תכנית בישול מסוג אחר לגמרי. "הצלחת של הארץ המובטחת", זהו שמה של סדרה חדשה (חמישה פרקים בסך הכל) שעולה בתאגיד השידור. על פניו היא נראית כמו תכנית בישול רגילה. יש בה מתכונים וצילומי אוכל עסיסיים ומסעדנים שמשתפים פעולה עם היוצרים. ההבדל נעוץ בסיבת קיומה ובשני האנשים שמובילים אותה.
מצד אחד עומד ד"ר ג'רמי פוגל – אחד הקולות המעניינים שפועלים היום בשדה התרבות, מרצה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב ופודקאסטאי מתקדם שאוהב לאתגר את השיח המקובל. מצד שני, ניצב השף אסף דוקטור – מי שמוכר מצד אחד בעיקר בגלל מסעדת "האחים" שבלטה בנוכחות הפוליטית שלה – בין אם במסגרת תפקידם במחאה נגד הרפורמה המשפטית, או ביוזמת "אחים לאוכל" שבה החליטו להתגייס לטובת החזית והקימו חמ"ל הזנה לעשרות אלפי חיילים ומפונים אחרי ה-7.10; ומצד שני בגלל מחויבתו למטבח המקומי, כי שהיא מתבטאת במסעדות אייבי ודוק.
לא רק השאלה "מי מוביל" בולטת כאן – אלא גם באיזו דרך הולכים. פוגל ודוקטור בוחרים לקחת אותנו אל תוך המטבח היהודי הקדום. הם עוברים על חמישה סוגי מאכלים שהשתרשו בחיים שלנו כיהודים וישראלים – ומנסים לתהות מה השורשים שלהם. למה הם כאלה מרכזיים – ובדרך, מגיעות גם שאלות על מוסר, וגם על הציבור שחי כאן לפני שנולדנו – על האהבות, החרדות והקשיים שהם סבלו מהם בעולם הישן.
זה יכול להישמע אנכרוניסטי, אולי אפילו משעמם, אבל ההצלחה הגדולה של פוגל, דוקטור ויוצרי הסדרה – היא שהם מצליחים לתבל את זה מצוין, בעזרת הומור לא רע בכלל, כולל כמה סצנות משעשעות ממש ודיאלוגים שנונים בין שני החברים ובינם לבין האורחים שלהם – שורה של חוקרים, אנשי אקדמיה ואנשי דת – שעוזרים לנסות ולהבין את שורשיו של המטבח היהודי. טיפול מרתק כזה באוכל שאנחנו אוכלים לא היה כאן מאז "אוכל למחשבה" של אייל שני ושחר סגל.
מה שעוד מושך בסדרה הזאת היא העובדה שדווקא שני אנשים חילונים לגמרי לא מפחדים מהעיסוק בתנ"ך. אפרופו הקוטביות המבאסת שמנהלת את חיינו, זה כמעט נשמע מופרך ששני אנשים שמזוהים – לפחות אידיאולוגית – עם המחנה הליברלי-דמוקרטי, ידונו בשאלות של שורש ושל היהדות. אבל זה מה שהופך את ישראל לכל כך טובה (כשהיא טובה) – העובדה שבסוף, למרות שהם מנסים לקחת בעלות, לפנאטים הדתיים או לקיצוניות אין מונופול על דת, על אמונה וגם לא על התנ"ך. זה באמת שלנו כמו שזה שלהם, והעיסוק של פוגל ודוקטור בנושא מאפשר להם לבוא אליו בצורה הרבה יותר מרעננת – וגם לשאול שאלות.
כל מסע של פוגל ודוקטור נגמר בארוחה עם מנגינת באס שקורצת מאוד ל"סיינפלד". אם תרצו, גם זו חוכמה יהודית שנכנסה פנימה – ומובילה למונולוג קומי של פוגל על האירועים שהם חוו, ואז – האוכל. יש כאן, בעיקר, סיפור טוב ששווה להקשיב לו, שני אנשים שיודעים לספר את הסיפור היטב, עריכה טובה ומעניינת, ואנשים חכמים שכיף לשמוע אותם. להבדיל, קצת כמו מודי בר-און ז"ל – הגדולה של "הצלחת של הארץ המובטחת" היא היכולת לקחת נושא שבדרך כלל לא היה מאוד מעניין אותנו – ולהפוך אותו למעניין במיוחד. או קצת כמו מה שאסף דוקטור עשה לקולורבי.