ראינו פרק אחד של "הקינוח המושלם" וכבר חטפנו סוכרת

לא צריך להיות בוגר "מטבחי הגיהנום" או אפילו "שף מתחלף" בשביל לדעת שיש משהו באוכל שגורם לעוסקים בו להגיע בקלות, גם מחוץ למצלמות הריאליטי, לטמפרטורות של בר-נגד-דיאן ב"האח הגדול". אבל משום מה, דווקא כשמדובר בריאליטי בישול בישראל, האינטנסיביות הזאת מסרבת להגיע. לרוב, גם כאשר המנה לא מוצלחת, הטונים נותרים רגועים, גם אם יש כעס שום דבר לא יוצא מכלל שליטה.

"הקינוח המושלם" הוא עוד עותק (של עותק, של עותק, של עותק) של ריאליטי אוכל, אבל ייאמר לזכותו שהוא כן מנסה לחדש את הז'אנר, גם אם זה בכיוון הכי לא נכון שיש. הריאליטי הזה אוסף אנשים מכל התחומים – קונדיטורים מקצועיים לצד עורכי דין ורופאים עם רעב לעולם הקונדיטוריה והקינוחים – בניסיון להביא את הקינוח של החיים שלהם, אבל כמובן שיש טוויסט: בשלב הראשוני השופטים בכלל לא טועמים את הקינוח, אלא רק שופטים אותו לפי המראה, לכן כל קינוח חייב לתת שואו מטורף. בקיצור, סבבה שזה טעים, אבל זה צריך גם להיות מספיק יפה לתמונה באינסטגרם (די ריאליסטי, למען האמת, ביחס למה שעובר על עולם הקינוחים בשנים האחרונות). כך שגם אם הקינוח הוא הכי טעים בעולם, יכול להיות שרק על בסיס המראה הוא יחזור בחזרה למתמודד, מה שאומר שהוא הולך הביתה בידיים ריקות, אבל אם הקינוח מספיק אסתטי – הם עוד עלולים להתאכזב מהטעם שלו ולא להעביר את המתמודד לשלב הבא.

פאנל שופטים שאין צורך להציג, מסתבר. "הקינוח המושלם"

בפאנל השופטים יושבים הפעם אסטלה מושקוביץ' בלפר, ישראל אהרוני, קרין גורן, מיקי שמו ואבי ביטון, כאשר מצטרף גם שחקן חיזוק מחו"ל – השף-פטיסייר הצרפתי פייר ארמה, שישפוט את המתמודדים רק בגמר. על השף עצמו אסטלה כמובן אומרת ש"היא לא תספר לנו מי זה פייר ארמה" כי כנראה שכל מי שצופה בתוכנית צריך להכיר אותו. הדבר ההגיוני שקורה מיד הוא שקרין גורן בכל זאת מספרת לנו מי זה במונולוג שכמו מוקרא לה באוזן שניה לפני שהיא מקריאה אותו לנו תוך כדי שהיא מתרכזת מדי כדי לא לפשל. בקיצור, לא מדובר פה באירוע טלוויזיוני ענק – ולמען האמת גם לא מנסים שזה יהיה אירוע טלוויזיוני ענק, אבל התוצאה פשוט לא מעניינת.

ברור שבריאליטי כמו "הקינוח המושלם" אף פעם לא נגיע לרמות סיר הלחץ של "האח הגדול", אבל עדיין היה אפשר להוסיף קצת אקשן. אפשר היה לשים רגע את המתמודדים במטבח עם מגבלת זמן, אפשר היה לעבוד לפי שיטת ניקוד מסוימת שמתחלקת לקריטריונים כמו נראות וטעם, חייבים להיות כלים כלשהם מלבד להראות את פיד האינסטגרם של המתמודד. ב"שף מתחלף", להבדיל, לפחות היה ניסוי מעניין, כי שם לפחות היו חיכוכים בין צוות המטבח לשף החדש, היו סכסוכים אישיים של שפים עם שפים אחרים והיה את הלחץ של הסרוויס. "שף מתחלף" נכשלה לא כי התכנית לא הייתה טובה, אלא כי הקהל הישראלי ראה עשירית מהאופן שבו מתנהל סרוויס במטבח ישראלי ולא אהב את זה.

גם הקינוח הזה פחות מתוק מהתוכנית. "הקינוח המושלם"

אבל המטבח הוא לא איזור מתוק כפי שקרין גורן הייתה רוצה לתאר את זה. בין אם נאהב את זה או לא, שפים, טבחים וגם קונדיטורים הם אנשים בוטים מאד, גסים מאד ועם פה מאוד משוחרר. אבל דווקא ז'אנר ריאליטי האוכל הפך להיות – במיוחד בישראל – מאוד מלטף בשנים האחרונות. אולי זו תגובה לכך שהנורמות הקשוחות של עולם המסעדנות הפכו להיות פתאום הרבה יותר שנויות במחלוקת, אולי זה רצון באסקפיזם ואולי זו התאמה של התוכן להיגיון של אינסטגרם – העיקר שיהיה יפה ואסתטי. וכך, במקום להציג אנשים במצבי לחץ – וכן, קינוחים יכולים להיות דבר מאוד מלחיץ, פשוט לא למי שאוכל אותם – "הקינוח המושלם" מעדיפה לתת לנו גלולה מתוקה. קינוח זה לא.