טיים אאוט timeout

זכות הציבור לדעת: ראיון עם גל גבאי העומדת בראש מיזם "929"

| מאת: עופר מתן

כשהרב בני לאו הציע לגל גבאי לעמוד בראש המיזם 929, היא כמעט פרצה בבכי מרוב התרגשות. כן, היא מבינה את הדתופוביה של החילונים, שנאטמים לכל דבר שמריח מיהדות ומתגרדים בכל פעם שמזכירים את השם שישמור אותם. בדיוק בגלל זה היא רוצה לשחרר את רב המכר הגדול בהיסטוריה מידיים שמרניות שהפכו אותו לכלי ניגוח, ומציעה גם לאתאיסטים לעיין בו כבטקסט תרבותי. כך תפסיקו לפחד מהתנ"ך?

  • https://static2.timeout.co.il/media/2015/01/sizes/Img125049-h_wo_680_382.jpg
גל גבאי. צילום: איליה מלניקוב

אם לנסח את זה בתנ"כית, גל גבאי אוכלת מרורים מהסביבה החילונית שלה על הצטרפותה ל"929", מיזם שקורא לציבור לקרוא פרק אחד מהתנ"ך בכל יום ואז גם להשתתף בדיונים ולהיחשף לפרשנויות על אודותיו באתר האינטרנט המושקע שהוקם עבורו. אורי משגב כינה את הפרויקט “מיסיונרי" בבלוגו באתר הארץ וכרך אותו עם “שישי ישראלי" כחלק מקמפיין מתוזמר שיש להיזהר ממנו; ב"דה מרקר" ביקרו את העובדה שהמדינה בחרה להשקיע מיליוני ש"ח בשכנוע העם לקרוא את התנ"ך; ואז גם אחת החברות הקרובות של גבאי אמרה לה ש"בסופו של דבר – את עומדת שם לצד איש עם כיפה", בהתייחס לזה שהיא חולקת את ניהול “929" עם הרב בני לאו.

גבאי, מצדה, “יכולה להבין מאיפה הביקורות האלה נובעות, אבל גם חושבת שהן מתגוננות נורא ומפספסות את העניין. גם חילוני גמור או אתאיסט יכול להתחבר לאתר שלנו, חיבור אינטלקטואלי. ברגע שאתה יהודי והיהדות שלך קשורה לישראליות שלך ולשורש ההיסטורי והמשפחתי שלך, לבחירה לא להכיר את התנ"ך יש משמעות של ניתוק מהשושלת שלך. אף אחד לא מנסה להפוך אף אחד לדתי. מה שבולט הוא הקנאות – דתית, חילונית או לאומנית שקיימת היום. קנאות והתבצרות עד כדי ניתוק. להתייחס ל־929 כחלק מתהליך של הדתה זו טעות גדולה. לחשוב שזה כל הסיפור זו שלילה של מושג החירות המחשבתית. יש פער גדול ביני לבין חבריי החילונים שנרתעים מכל דבר שקשור ליהדות. מבחינתי בתנ"ך יש תכנים אוניברסליים שעוסקים בחוויה האנושית בלי כפפות, ונוגעים באופן נועז גם בפרוורטי ובמכוער. ההיכרות עם התכנים האלה לא מאיימת בעיניי בשום צורה על אורח החיים הליברלי".

929 הוא יוזמה ראויה ובהחלט לא מזיקה, בניגוד למה שחושבים אחדים. עם זאת, אפשר להבין את מי שרואה בהנגשה של התנ"ך בעזרת אתר מעוצב היטב, כשבראש העסק עומדת גל גבאי ולא איזה רב עירוני טרחן, כתחבולה. זה מזכיר את הפעמים בצבא שבהן כל האוכל נגמר והמטבח של הבסיס נאלץ לבשל את מה שנמצא במצבור מנות הקרב לשעת חירום. בזמן שהטבחים אשכרה מאמינים שאם יקצצו את הלוף לקוביות, יקפיצו אותו בסויה דלוחה ויגישו אותו מעורבב ברצועות גמבה עבשות – אף אחד לא ישים לב שזהו אותו קציץ בקר דוחה מקופסאות השימורים, עבור החיילים מדובר בשואה קולינרית. החילונים בישראל שקועים כה עמוק בטראומה בעקבות ניסיונם האגרסיבי של החרדים והדתיים הסרוגים לכרוך את הדת עם המדינה, וכך לקרב את כולנו לשמירת תורה ומצוות, שהם נאטמים לכל דבר שמריח מיהדות. כך יוצא שיוזמות אינטלקטואליות, מאירות עיניים ולא מיסיונריות בעליל כמו 929 נתפסות כהמשך של אותה כפייה דתית, על אף שהן מחפשות לעשות את ההפך: תיקון לאותה כפייה ארורה.

גבאי מעידה על עצמה שגדלה ב"בית ספרדי ששמר על המסורת, אבל גם לא עשה לך פרצוף אם נסעת בשבת או אפילו התחתנת שלא ברבנות", ורואה בדת מקור לדעת. כשבני לאו, רב אורתודוקסי, אבל גם מודרני ומכיל, עם קול נעים ועיניים טובות, פנה אליה בהצעה לנהל איתו את 929 – היא כמעט פרצה בבכי מרוב התרגשות. המינוי הצטרף לקילומטראז' שצברה עד כה בתחום ההתחדשות היהודית, עת כיהנה בוועד המנהל של מכללת עלמא שהקימה רות קלדרון, הכוהנת של הז'אנר, והייתה שותפה בקבוצת חשיבה במכינה הקדם צבאית “בינה".

בבל זה כאן

היוזמה להקמת 929 התחילה – תאמינו או לא – במוחו הקודח של אבי וורצמן מ"הבית היהודי", מי שנודע לאחרונה כ"סופר וורצמן" במסגרת אחד מסרטוני הפריימריז הביזאריים ביותר שנראו במחוזותינו. האיש כיהן בשנתיים האחרונות כסגן שר החינוך, אבל עוד לפני שהפך לח"כ הגה את הרעיון לערוך קריאה יומית המונית של פרקי התנ"ך. 929 הושק במהלך חנוכה האחרון, ב־21.12, כשעד יום העצמאות 2017 צפויה להסתיים קריאת כל 929 פרקי התנ"ך. האתר מציג מדי יום ביומו את הפרק הרלוונטי בפורמט של טקסט לצד האפשרות לשמוע גרסה מקוריינת שלו, כשלפרק נלווים טקסטים של כותבים שונים שמפרשים את המסופר בו מנקודות מבט שונות. חלק מהכותבים דתיים, כמו לאו וג'קי לוי, וחלקם חילונים גמורים שבאים מעולם התרבות כמו מיכאל הנדלזלץ, מבקר התיאטרון של "הארץ", יוכי ברנדס, רוני סומק, שהרה בלאו וקובי אוז. גבאי ולאו הם העומדים בראש הפרויקט ומתווים את אופיו, ותחתם עובדים עורכים ומעצבים. המימון מגיע ממשרד החינוך, מקרן בית אבי חי, מהסוכנות היהודית ומגופים נוספים הפועלים בזירת ההתחדשות היהודית.

רוני סומק. צילום: איריס נשר

לא כלי בתהליך של הדתה. רוני סומק. צילום: איריס נשר

"החילוניות בארץ התעצבה לאורה של תפיסה ליברלית שדגלה בהתנערות מוחלטת מאלוהים וחתירה לכיוון אוניברסליזם שמנותק ממאפיינים תרבותיים של קבוצות קטנות יותר", אומרת גבאי, "אנחנו חיים בעולם גלובלי שבו גם אנשי האינקה וגם אזרחי מצרים לובשים ג'ינס, ובעיניי זו החמצה. אני יכולה להבין את הבהלה והדתופוביה ש־929 מעורר בחילונים רבים, כי במשך שנים היה בישראל זרם יהודי אחד שצבע את היהדות בצבעים שלו ולקח בעלות על הגדרת הזהות והתרבות היהודית מאחר שזו הייתה זירה שהופקרה ולא היה בה עניין. הכריכה של היהדות עם המדינה והציונות דחפה את החילונים להתרחק מהזהות היהודית שלהם ולהתנתק מהשורש שלהם, ומה שאנחנו באים לומר הוא שהחיבור לשורשים התרבותיים הוא זכות, וכל אחד רשאי לעשות אותו איך שבא לו. כמו שאני סולדת ממונופולים תאגידיים, כך אני נלחמת גם במונופולים תרבותיים. 929 הוא חלק ממהלך שמטרתו לשבור את המונופול על נכסי התרבות והזהות היהודיים, ובזה הוא חתרני. הוא חותר תחת ההדתה. ושואף לשחרור התנ"ך מבעלות".

כאישה עם תודעה חברתית גבוהה שמסקרת נושאים של צדק חברתי ואי שוויון בחברה הישראלית, את באמת חושבת שהדבר הכי דחוף לנו עכשיו הוא להתחבר מחדש לתנ"ך?

"זו החמצה גדולה להסתכל על הפרויקט הזה כחיבור לתנ"ך וזהו. תבין, בבל זה כאן. אנחנו כולנו ישראלים יהודים שמדברים עברית, אבל בפועל אנחנו מפורקים לקבוצות־קבוצות שלא מבינות זו את זו ושאיבדו מוטיבציה לנסות להבין. נוצר שיח שבו אנשים מחליטים לאחרים אם הם יהודים מספיק או לא, מחליטים מיהו ציוני טוב ומי לא, בעצם מחליטים מי שייך לישראל ומי לא, מי ראוי ומי לא. זה שיח מפלג ומדיר שמחריד אותי. הדיון ש־929 מעורר נועד להילחם בצמצום היכולת של אדם לנסח לעצמו זהות מורכבת יותר".

האם תיקון הפלגנות היהודית הוא באמת צו השעה, או אולי הבעיה החמורה בארץ היא דווקא חוסר היכולת של יהודים לחיות בשוויון ובכבוד לצד לא יהודים?

"זה קשור זה לזה. התנ"ך והיהדות הפכו בישראל לכלים לצמצום זהויות במקום לכלים להרחבתן, וזה מחלחל גם לסוגיות פוליטיות וחברתיות אחרות שאינן קשורות ליהדות. תהליך פתיחת הטקסטים והתרבות היהודיים לכולם, יצליח בסופו של דבר להכיל את זהותם של ערבים ישראלים ושל מזרחים כמוני שחיים במדינה עם אופי אירופי בזמן שיש בהם גם ערביוּת וספרדיוּת מסורתית וחירות ומחויבות לקוד ערכים הומניסטי אוניברסלי. זה מורכב וזכותי למורכבות הזאת".

בזמן הקצר מאז הוקם, הספיק 929 לעורר סערה בעולם הדתי ולהרגיז כמה מהאליטות הישנות והשמרניות. כך, למשל, במסגרת דיון בפרק מסר בראשית שעוסק בברית המילה, פרסמה נועם דן, ראש מכינת "בינה", טקסט שמסתייג מאקט הברית, מכנה אותו פגאני ואלים ומשתומם מדוע חילונים זורמים עם העניין רק בגלל לחץ חברתי ולאומי. חגי סגל, עורך "מקור ראשון", מיהר להתקומם וטען בטור שפורסם בעיתונו ש־929 הוא אתר תגרני שמחפש לעצבן ולעורר מריבה ולא פולמוס אמיתי. לאו נחלץ לעזרת רותם וטען שסגל מפספס, שהאתר מעורר שיח פתוח של כל יהודי באשר הוא על תכני התנ"ך שאינם בבעלות איש. ניתן לשער שאם הנימה הרווחת בסצנת ההתחדשות היהודית לא הייתה רכה, והאתוס של עולם זה לא היה נעים ומזמין בכל מחיר – לאו היה נכנס בסגל בארסיות רבה יותר.

"אז חגי סגל קרא לנו תגרנים. בסדר, נו", נאנחת גבאי, "רק התחלנו וכבר אנחנו מעוררים הרבה אמוציות. כנראה שאנחנו נוגעים בעצבים חשופים. אף אחד לא אוהב שמבקשים לקחת ממנו את הכוח שצבר. ביום קריאת הפרק על עקידת יצחק, למשל, שזה אחד האירועים המופרעים בתנ"ך שנוגע בגבולות ההקרבה שלנו בעד בעד אמונותינו, התפתחו באתר מעגלי שיח מרתקים. השיטה שבה כולם קוראים את אותו פרק ביום, יש בה מחשבה חברתית. זה מהלך מחבר שמאפשר לחלוק עולם מושגים גם אם היחס שלנו לכל מושג הוא אחר בתכלית. הכל כל כך אקלקטי ומוצף בחיינו והפרקים האלה הם נקודת התייחסות להתכתב איתה. צריך להבין שהאתר הזה הוא הרבה מעבר לקריאה בתנ"ך. הוא עושה דבר נפיץ כי הוא משחרר נכסי תרבות מהמונופולים שהחזיקו בהם שנים, וזה מעצבן אנשים. משפט שאימצתי מש"י עגנון הוא 'אין הריב מפסיק את הלימוד'. רבים כשקרובים, ככה זה. מה שקרה לצערי בישראל הוא שהלימוד כתשתית לחיים משותפים הפסיק ונשאר רק הריב, ריב עקר שתכליתו לשמר מנגנוני והרכבים של כח. זה נהיה ריב מטריאליסטי על עוצמה".

אחת ההבטחות בקמפיין של הבית היהודי בבחירות הקודמות הייתה לשחרר את הרבנות מידי החרדים ולהפוך אותה למסבירת פנים יותר לחילונים. נשמע שאת והוא באותו ראש בקטע הזה.

"לא. בנט אמר את זה לא מתוך ההבנה שהנכסים היהודיים לא בבעלותו של איש, הוא פשוט רוצה שהבעלות על היהדות בישראל תהיה של החבר'ה שלו ולא של החרדים. זה שוב מאבק על כוח בין שתי קבוצות בחברה, בזמן שאנחנו אומרים בדיוק ההפך: לשחרר את היהדות והתרבות היהודית מידי מוקדי הכוח".

ועדיין, יכול להיות שמה שקורה פה זה שמשתמשים בך ובאנשים טובים אחרים? שבזמן שבעינייך 929 הוא יוזמה שמשחררת את התנ"ך עבור כל העם, בנט ואבי וורצמן מנצלים את הנאיביות שלך כדי לדחוף מסורת ודת להמונים?

"יש מי שחושב שאנחנו משמשים כלי עבור תהליך של הדתה אבל אני לא מסכימה. אנחנו רוצים לייזם את החזון של 929 בדיוק נגד ההדתה, ובמובן הזה, בני לאו הוא איש אמיץ מאוד. אני יודעת שהעובדה שהאתר הזה ממומן על ידי משרד החינוך, והיוזמה היא במקור של איש הבית היהודי יכולות להריח רע, אבל דע לך שאם היינו מחוץ לממסד, אז סתם היינו טהרנים מהשוליים, ואין לי זמן לזה בגילי המופלג. סוד הכוח של האתר הוא שהוא חלק מהממסד, זו לא חולשה".

למה לה פוליטיקה עכשיו

גבאי, 45, תושבת נווה צדק, נשואה ואם לשלושה ילדים, הצטרפה ל־929 בד בבד לעבודתה בטלוויזיה החינוכית כמגישת "עושים סדר" לצדו של בן כספית וכמגישת תוכנית התחקירים "ואקום", שמתמקדת בסוגיות חברתיות. בשנת 2013 היא זכתה בפרס סוקולוב לעיתונות על תחקיריה החברתיים, בדגש על זה שפרסמה ב־2012 בנוגע לזריקות למניעת הריון שנתנה המדינה לנשים אתיופיות לפני עלייתן לארץ ללא ידיעתן, במטרה למנוע מהן להרות בישראל. לאור העובדה שגבאי היא אישה מזרחית ואינטליגנטית בעלת רקורד חברתי עשיר, נשאלת השאלה – למה היא לא עברה לפוליטיקה? ציפי לבני הרי חיפשה מישהי בדיוק בפרופיל שלה כדי לשריין ברשימת התנועה הציונית. האם יפעת ביטון פשוט ענתה לטלפון קודם? "קיבלתי הצעות מכל מיני מפלגות, לא מוכנה להגיד איזה", היא אומרת, "זו לא הפעם הראשונה שפנו אליי בקשר למעבר לפוליטיקה, אבל אני עיתונאית וסביר שאהיה כזו עד שמישהו יכבה את האור על המקצוע. דחיתי גם הצעות מהמגזר העסקי. בדמוקרטיה צריך גם פרלמנט וגם עיתונות, ומה שאני רוצה לשים עליו דגש הוא הנגשת מידע לאזרח. החירות היא דבר קדוש עבורי, כולל חופש המידע, ולכך אני מקדישה את עצמי".

הדיבור על הייצוג המזרחי במפלגות השונות בבחירות האלו הוא חזק מאי פעם. את חושבת שחייבים פוליטיקאים מזרחים כדי לשפר את מעמד המזרחים בארץ או שגם האשכנזים של מרצ והעבודה יכולים לעשות את זאת?

"הגענו לנקודה, במסגרת הבבל הזה שנקרא ישראל, שהחוויה הדרמטית של מה זה להיות מזרחי בארץ יכולה להיות מובנת כמעט רק למזרחים. יש התעקשות או רתיעה להבין, להקשיב ולקבל את הכאב הזה והעוול. ייצוג מזרחי בפוליטיקה הוא חשוב, והיעדרו הוא המשך של עוולות ההיסטוריה. הרי ציבור ענק חווה את החוויה המזרחית בארץ והוא ראוי לייצוג משלו בדיוק כמו שייצוג נשים הוא קריטי אם רוצים להשיג ראייה מגדרית מתקנת. מה שכן, יש לי צער עמוק על העובדה שאי אפשר לדבר על החוויה המזרחית מחוץ לפוליטיקת הזהויות האלימה. זו החמצה. אני חושבת שהחשיבה שלפיה שיח מזרחי חייב להיות 'לעומתי' היא פספוס, ואני שמחה לראות שהדור המזרחי הצעיר חושב אחרת".

אחרת? אופיר טובול, מהקולות הבולטים בשיח המזרחי הצעיר, הביע תמיכה פומבית באריה דרעי וקרא לצעירים מזרחים להצביע לש"ס מפני שהיא המפלגה המזרחית היחידה.
"לא אצביע לש"ס, אבל מי שרוצה שילך על זה. הנאום של טובול בעצרת של ש"ס היה צעד מעניין מאוד, אני לא מזלזלת בזה בכלל. אני חושבת שאריה דרעי הוא באמת מהמנהיגים המזרחים היחידים שהציע מזרחיות זקופה שלא מוחקת עצמה או מתחנפת לאף אחד".

הוא שלח בעקביות את ילדיו ללמוד בבתי ספר אשכנזיים, זו לא חנופה והתבטלות?

"נכון, ש"ס באמת שינתה כיוון עם השנים, ואני מאמינה שעכשיו היא מנסה לחזור למסלול הישן והראשוני שלה. אני זוכרת עצרות של ש"ס מ־92', כשדרעי והרב עובדיה ישבו על הבמה עם שייחים בדואים ודיברו על הזהות הערבית המשותפת שלהם, לא אשכח את זה. זה היה רגע קצר ונכון שהתרסק אחר כך עם כל השחיתויות של המפלגה, ההתחרדות וההתקרבות לחרדים האשכנזים. המתינות הספרדית המדינית וההכרה, הכבוד וההבנה של הדתיוּת המוסלמית הייתה יכולה אולי להוביל מהלך מעניין, להוות גשר של כוחות מתונים, אבל זה נעלם במהירות".

אריה דרעי. צילום: אימג'סטוק / Gettyimages

מזרחיות זקופה. אריה דרעי. צילום: אימג'סטוק / Gettyimages

ומה דעתך על כחלון?

"הוא נתפס מנהיג חברתי אבל אם אני קוראת נכון את תפיסתו – היא נשארת בתוך המרחב הקפיטליסטי־ניאו ליברלי ועובדת בעיקר על יצירת תחרות והנגשה צרכנית, ופחות על שינוי עמוק בסדר החברתי־כלכלי. מזרחיותו לא מדברת אליי. העובדה שאתה ממוצא מזרחי לא עושה אותך בהכרח לבעל תודעה מזרחית ששואפת לתיקון אמיתי".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: 1132b7ef270361ea