המקום הטוב: זאת לא טלנובלה. זה סרט בורקס עדכני. וזה כיף גדול

אי אפשר להתעלם מהמגמה הזאת: זה קרה עוד לפני שבעה באוקטובר אבל איכשהו התחזק דווקא אחריו. ז'אנר הבורקס חוזר. אפשר לראות את זה בהצלחה של "סברי מרנן" (יחד עם עיקומי האף), בשלאגריות המטורפת של "לשחרר את שולי" (עם הסיקוול ששובר קופות לרסיסים ברגעים אלה ממש) ועכשיו – מגיעה גם סדרה שלוקחת את הבורקס לעולם הטלנובלות.

"חזי ובניו", סדרה קומית חדשה, עלתה השבוע ב-HOT ומספרת את סיפורו על בית משפחת יחזקאל והרגע שבו החתונה של הבת הבכורה, ריקי, משתבשת בענק: קללה ישנה צפה מעל פני השטח ומכריחה את ארבעת הבנות של המשפחה לצאת למסע שבו כל הסודות יוצאים לאור. אחת מהיוצרות שעומדות מאחורי הסדרה היא לי גילת, הבמאית-תסריטאית שפרצה לתודעת המיינסטרים ממש לא מזמן עם "חוליגנים". יש פער מאוד גדול בין סדרת המתח הכמעט-אכזרית לבין סדרה כל כך קלילה וסלחנית, אבל גם לא מעט קווים מקשרים – בעיקר העובדה שהיא מביאה מציאות ישראלית מבעבעת, לתוך הפרצוף, בלי לעדן או לעגל פינות.

ברמת הליהוק הסיפור הגדול הוא גיבורת הסדרה, לירז חממי, שממשיכה את התנופה מהתפקיד הכובש של טל בן הרוש ב"מנאייכ". חממי מגלמת את ריקי, הבת הבכורה שהחתונה שלה נשברת לרסיסים, ומוכיחה שהיא שחקנית ברמות הכי גבוהות שיש לנו. לכאורה, מדובר בצעד אחורה אחרי ההצלחה הגדולה שלה ב"מנאייכ", אבל התפקיד הזה מאוד מחמיא לה ומסמן אותה כשחקנית טלוויזיה ורסטילית עצומה. גם בלי קשר לחממי, במונחי הספורט, יש כאן סגל מאוד עמוק: איציק כהן שמגלם בהצלחה את האבא המסורתי והחם; אורלי זילברשץ, שמבריקה כהרגלה; נועה אסטנג'לוב, שממשיכה להתקדם אחרי "המפקדת"; בן סולטן, אפרופו "חוליגנים"; ובסעיף היציאה: עינת שרוף בתפקיד מהמם ומפתיע שגונב את ההצגה.

הסיפור של "חזי ובניו" בולט בעיקר בגלל חוסר הריאליזם שבו – הוא עוסק בכישופים וקללות ועניינים על טבעיים – אבל החומרים הבסיסיים שלו הם הכי אמיתיים שיש: משפחה אחת גדולה שתמיד יודעת להתאחד סביב מטרה משותפת. משפחה שבמסגרתה הכל נסלח ונשכח.

זה אולי גם ההסבר לשובו של הבורקס – ולמה הוא חוזר דווקא עכשיו לגדולה שכזו. הישראליות הקלאסית נמצאת בתקופת שפל לא קטנה, נדמה שהיא קרועה בין השבטים השונים והצדדים שמאיימים לרסק אותה. ובאמנות תמיד יש רצון לחזור למשהו מנחם יותר – אם תרצו, התשובה של ישראל השנייה ל"כבש השישה עשר" והעדנה שהוא זוכה לה באולמות הגדולים. חזרה לעבר כמשהו שירגיע קצת את החרדות מההווה. ישראל חוזרת לז'אנר הקלאסי הזה כי הוא מציע ישראל מעט אחרת. ישראל הרבה יותר חמה, הרבה יותר מחבקת, הרבה יותר סלחנית לצדדים השונים שבה – ובעיקר כזו שכולם מרגישים בה איכשהו בבית. במציאות, ישראל מאוד לא מרגישה ככה בשנה וחצי האחרונות; אבל על המסך אפשר בהחלט לנסות ולצייר את המקום שבו אנחנו רוצים להיות.

זו כמובן גרסה מאוד מעודכנת של הבורקס הישן – למשל, נקודת המבט הנשית של הסדרה (שקשורה יותר לאחווה בין האחיות לצרה ופחות לגברים שנמצאים ברקע), או העובדה שהבחירה לא להתחתן מוצגת כבחירה מאוד לגיטימית (דבר שקשה היה לדמיין בבורקסים של פעם, שתמיד נגמרו בחתונה כסצנת סיום אולטימטיבית). אבל בבסיס, "חזי ובניו" מדברת באותה השפה. בעממיות. בגובה העיניים של הקהל. בלי להתנשא. פשוט להביא לו את העולם שהוא מכיר. זה הופך אותה לסדרה כיפית. הקצב שלה מהיר יחסית, היא בנויה לבינג' ומצליחה לשאוב אותך פנימה. לא קל לחזור לקומדיות בתקופה הזאת, אבל נדמה לי שזה מקום שאליו אפשר לברוח, אל המשפחתיות המנחמת של בית יחזקאל, למקום שאליו תמיד אפשר לחזור ולא משנה לאיזה טוויסטים החיים לוקחים אותך.
>> "חזי ובניו" // ראשון עד שלישי 19:30 // HOT ו-NextTV