קשה לחשוב על רעיון שמצליח לחצות כל כך הרבה תחומי חיים שלנו כמו הרעיון של "ניצחון". פעם הוא היה שמור למגרשי הספורט, לשדות הקרב ולטקסים ממלכתיים, אבל היום הוא נמצא פשוט בכל מקום. אנחנו סופרים צעדים, מודדים ביצועים, מדרגים מסעדות, עוקבים אחרי נתוני צפייה, משווים משכורות, וסופרים עוקבים ולייקים. כמעט כל פעילות אנושית הפכה למשהו שאפשר לכמת, לדרג ולהכריע בו – מי מוביל ומי נשאר מאחור. הספורט, במובן הזה, הוא כבר מזמן לא רק ספורט. הוא המודל התרבותי שעל פיו מאורגנים החיים עצמם.
>> התחלתי לכתוב את השיר כילדה, שחררתי אותו לעולם כאמא לשניים

השנה, המונח "ניצחון מוחלט" מרחף מעל השיח הציבורי שלנו כהבטחה, כיעד וכקריאת קרב. בשמו מתקבלות החלטות מרחיקות לכת, מוצדקים מחירים כבדים ונדרשת מאיתנו שוב ושוב אמונה ברגע עתידי של הכרעה מוחלטת (שמשטיחה לחלוטין את המצב המורכב שבו אנחנו חיים). אבל מהו בכלל ניצחון מוחלט? מי קובע מתי הוא הושג? האם בכלל אפשר למדוד אותו? נראה שהחתירה המתמדת אליו גורמת לנו להזניח שאלות אחרות, מורכבות לא פחות: איך חיים יחד, איך מתקנים, ואיך ממשיכים גם כשאין מנצחים ברורים? וכמו בספורט תחרותי – למה כל כך קשה לנו להפסיד, ולמה אנחנו מיד דורשים סיבוב נוסף?

תרבות הספורט מלמדת אותנו להעריץ את המנצחים, אבל היא גם יודעת דבר או שניים על הפסדים. על אכזבה, על כישלון, על חזרה למגרש אחרי תבוסה. על היכולת להכיר במגבלות, לקבל את כללי המשחק ולהמשיך הלאה. "להפסיד בכבוד" היא אחת הקלישאות השחוקות ביותר של עולם הספורט, אבל אולי גם אחת המיומנויות הנדירות ביותר בחיים הציבוריים, המקצועיים והאישיים שלנו כיום.

מתוך המתח הזה נולד השנה "שער הניצחון", הנושא של שבוע העיצוב ירושלים 2026. התערוכה לא עוסקת רק בספורט כפעילות פיזית, אלא בתרבות השלמה שנבנתה סביב רעיון התחרות. עשרות מעצבים ומעצבות מהארץ ומהעולם משתמשים בשפה הספורטיבית – גביעים, מדים, קווי סימון, טבלאות ניקוד, מחוות עידוד וטקסי תהילה – כדי לבחון מחדש את המנגנונים שמעצבים את חיינו.

חלק מהעבודות מאמצות את הפאתוס של הזירה הספורטיבית בהתלהבות, בעוד שאחרות מבקשות לפרק אותו. יש מי שמתבונן בקהל, יש מי שמפנה את המבט אל השופטים, ויש מי שמעניק מקום דווקא לאלו שנשארים מחוץ לפודיום. יחד, הן מציעות מבט על הספורט כמערכת של חוקים, סמלים וטקסים שבאמצעותה אנחנו לומדים מה נחשב להצלחה, מי ראוי להערכה, ואיך נראית תהילה.

כמו שעולם הספורט הוא לא רק המשחק עצמו אלא גם הקהל, השירים, הטקסים, האוכל והחלומות – כך גם שבוע העיצוב הוא הרבה מעבר לתערוכות. מתחם בית הנסן הופך השבוע למרחב חי של מפגשים, עם מופע פתיחה של נונו, רצועת תוכן באוצרות יובל מנדלסון, וכמובן שידורי מונדיאל 2026 על מסך ענק. מה שעומד במרכז הוא לא רק מי ניצח בטורניר, אלא איך נראים חיים שנעים תמיד בין הרצון העז לנצח – לבין האפשרות להפסיד.

רוני עזגד המבורגר היא אוצרת שותפה (יחד עם סוניה אוליטסקי) של שבוע העיצוב ירושלים, שמתקיים בין ה-9 ל-16 ביולי בבית הנסן וברחבי העיר. הכניסה חופשית //לפרטים נוספים:www.jdw.co.il

• טור אישי
• אמנות
• שבוע העיצוב