יש רגע כזה, כמעט פיזי, שבו אתה מבין שעיר השתנתה: אתה הולך באותו רחוב שהלכת בו שנים, ואתה עדיין מזהה את הפנייה – אבל הגוף שלך כבר לא מזהה את המקום. הצל נעלם. הרעש התחלף. הקומה הראשונה נהייתה דלת זכוכית אטומה שמובילה ללובי. במקום ספסל יש “עיצוב נוף” שלא מיועד לישיבה. והכי מוזר: הכול חדש יותר, אבל אתה מרגיש פחות בבית.
>>ולנטיין דיי 2026: כל האירועים שתרצו להתאהב בהם ביום האהבה

עיר היא דבר חי. דינמי. משתנה. היא משתנה עם האנשים שעוברים בה, עם הנשים והגברים שחוצים רחוב, עם העגלות והאופניים, עם החנויות שנסגרות ונפתחות, עם השלטים שדוהים, עם העצים שגדלים או נכרתים, עם הבניינים שמזדקנים והופכים יום אחד ל”נוסטלגיה”, ויום אחר ל”בעיה”. עיר היא אורגניזם ולא מוצר.

תל אביב נמצאת בעיצומו של תהליך התחדשות מואץ. זה שינוי שמביא איתו הזדמנויות אמיתיות – בטיחות, חיזוק, תשתיות, סטנדרט מגורים – אבל גם שאלות שמעט מדי אנשים שואלים בקול רם. כי עיר שחושבת על התחדשות עירונית כפרויקט תרבותי וחברתי תרוויח צפיפות בלי לייצר ניכור, תשמור על אופי שכונתי גם בתוך מעברים חדים בין עבר לעתיד, ותשמור על מגוון אנושי רחב. ירוק זה לא טרנד, זו תשתית של חיים. וטכנולוגיה היא לא גימיק, אלא דרך לשפר איכות חיים, אם משתמשים בה נכון. קהילתיות היא לא “נחמד”, אלא מנגנון שמחזיק עיר ברגעי לחץ.

תל אביב של פעם ידעה להכיל אנשים שלא “סגרו אקזיט” – צעירים בשותפות, סטודנטים, אמנים, משפחות בתחילת הדרך. זה לא היה רומנטי, זה היה התנאי שהחזיק את התרבות העירונית שלה. היום כל פרויקט חדש מקפיץ את נקודת הכניסה לעיר. וזה לא רק “מחיר למ״ר”, זה סינון של מי יכול להישאר. כשמרכז העיר הופך למוצר פרימיום, הוא מפסיק להיות מרכז. הוא נהיה מועדון. וכשאין מקום למגוון אנושי, אין מקום גם למגוון תרבותי. עיר בלי צעירים ובלי מעמד ביניים היא עיר שמציגה תרבות כמו תצוגה – לא כמו חיים.

בימים אלה אני משתתף בתערוכת הבכורה של “קבוצת עליזה”. אנחנו קבוצה שהתגבשה מתוך קשר אנושי ויצירתי סביב עשייה אמנותית משותפת. בתערוכה אני מציג סדרת ציורים חדשה שעבדתי עליה בשנים האחרונות, לצד עבודות וידאו, צילום וסאונד של שירה קניג, שי צדוק, אסי בצלאל וורד אדיר – יוצרים הבאים מרקעים, מקצועות ופרקטיקות שונות. ההרכב האנושי של קבוצת עליזה ייחודי: כולם תל אביבים, אך כל אחד מגיע מעולם אחר. שי צדוק פועל בתחומי ה-AI והשפה; ורד אדיר היא צלמת סטילס לקולנוע ולטלוויזיה; שירה קניג מגיעה מעולם העיצוב והאופנה; ואני מגיע מעולמות התכנון וההתחדשות העירונית. החיבור בינינו הוא כל מה שטוב בעיר הזו.

התערוכה, בשם "לבד ביחד" עוסקת בין השאר בעיר ובחברה כמרחב שמתפרק ונבנה מחדש, בהשראת “אליס בארץ הפלאות”, ומוצגת בחלל “הסוטרה” – חלל חדש לאמנות בשכונת נווה שאנן. בחרנו להציג דווקא שם, במקום שמכיל בתוכו את כל מה שמורכב בעיר: פירוק והזנחה לצד חיים יומיומיים, ותהליך מתמשך של “התחדשות” שלא תמיד ברור למי הוא מיטיב. עבורי, העיסוק האמנותי הוא המשך טבעי לעולם המקצועי שלי. אמנות מאפשרת לשאול את השאלות שבטבלאות אקסל קל להחליק מעליהן: מה נשאר כשמשנים מקום? מי מרגיש בבית ומי מרגיש אורח? ומה קורה לזהות שלנו כשהמרחב משתנה.
איתי הוז הוא מייסד חברה בורסאית בתחום התחדשות עירונית ואמן, מרבה להתבטא בשיח הציבורי בנושאי תכנון עירוני ומדיניות דיור, ומבקש לקדם תפיסה של התחדשות עירונית אמיתית – לא רק ככלי תכנוני, אלא כפרויקט תרבותי וחברתי.
תערוכת "לבד ביחד" של קבוצת עליזה, סוטרה, רשי"ף 3, תל אביב. ד'-ה' 18:00-22:00, ו' 10:00-14:00, ש' 17:00-22:00

• טור אישי
• עירוני
• אמנות
• תערוכה