כל הבום בום צ'קה בום: המיוזיקל שמרים לכם את נטפליקס

הסיפור של ג'ונתן לארסון הוא אחת הטרגדיות הגדולות של ברודוויי. אחרי שהשקיע שמונה שנים מחייו בכתיבת מחזמר עתידני שמעולם לא עלה על הבמה, בינואר 1996 הבחור בן ה-35 מת לפתע, לבד בדירתו השכורה, בלילה שלפני הצגת הפריוויו הראשונה של אופרת הרוק שלו על צעירים באיסט וילג' בעידן האיידס. "רנט" זכה להצלחה פנומנלית, זכה בכל הפרסים האפשריים, ונרשם כאבן דרך בתולדות ברודוויי.

גרתי אז באיסט וילג', מרחק רחובות ספורים מהתיאטרון שבו עלה "רנט" לפני שעבר לאולם גדול יותר בברודוויי, והתייצבתי בקופה שלוש פעמים עד שהצלחתי להשיג כרטיסים למיוזיקל שהיה סולד אאוט מערב הפתיחה ובמשך 12 השנים הבאות. בין "סופרביה" העתידני ל"רנט", לארסון כתב מונולוג רוק אוטוביוגרפי שבו הוא עצמו בלוויית פסנתר סיפר על החוויה המתסכלת של העבודה על המחזמר הכושל, ועל העידוד שהעניק לו ענק המיוזיקל סטיבן סונדהיים. אחרי מותו הטקסט המוזיקלי הזה פותח למחזמר שלם שהועלה ברחבי העולם. ביום שישי הוא הגיע לנטפליקס כפרויקט הבימוי הראשון של לין-מנואל מירנדה, וזה יופי של דבר.

מירנדה, שהמחזמר הראשון שכתב בגיל 19 זכה להצלחה נאה בברודוויי, לפני שהמשיך וכתב את "המילטון" שניפץ את כל השיאים המוכרים, זכה בקריירה שלארסון חלם עליה: "In the Heights" ("שכונה על הגובה") עלה על הבמות עשר שנים אחרי "רנט", וללא ספק הושפע ממנו רבות – שניהם מספרים על צעירים לא מסופקים המתגוררים בשכונות העניות של העיר, ועושים זאת במוזיקה שמגיעה מעולמן של הדמויות. לכן כשהמלך הנוכחי של ברודוויי לוקח על עצמו לביים את הטקסט שלא היתה לו יד בכתיבתו, זו מחווה יפה לאיש שהיה אמור להיות המלך לפניו, אך מת לפני שהגיע לארץ המובטחת. 

מתוך "טיק, טיק… בום!" (צילום: יחסי ציבור)

היכרות עם הרקע הזה ללא ספק תורמת לחוויה הרגשית מהסרט, כי זאת לא בדיוק יצירה שלמה שעומדת בפני עצמה. זהו שילוב של מיוזיקל על תהליך היצירה של מיוזיקל, ושיר אהבה לאיש שכתב אותו, וגם לאיש שנתן השראה ללארסון ולמירנדה. אחד משיאי "טיק, טיק… בום!" הוא השיר "יום ראשון", שבו ג'ונתן, שעבד במשך תשע שנים בדיינר Moondance שבסוהו, שר על שגרת העבודה בדיינר. אליו מצטרפים סועדים המגולמים על ידי גדולי הכוכבים בברודוויי, בהם ג'ואל גריי, ביבי ניווירת', בריאן סטוקס מיטשל, פילישה רשאד, צ'יטה ריברה, ברנדט פיטרס, וגם שחקנים מהקאסטים המקוריים של "רנט" ו"המילטון".

"יום ראשון" של לארסון הוא ואריאציה מחויכת על שיר באותו שם מתוך "יום ראשון בפארק עם ג'ורג'", המיוזיקל הגאוני של סונדהיים מ-1984, שמספר על תהליך היצירה של הציור "יום ראשון אחר הצהריים על האי לה גראנד ז'אט" על ידי ז'ורז' סרה בפריז של 1884. כמו המחזמר של סונדהיים, גם "טיק, טיק… בום!" עוסק בתהליכי יצירת אמנות, והחיבור בין כל היוצרים, החיים והמתים, שמתרחש באותה סצנה בדיינר מרומם את הלב.

מתוך "טיק, טיק… בום!" (צילום: יחסי ציבור)

אבל בואו נחזור להתחלה: אנדרו גרפילד בהופעה נפלאה עד מאוד מגלם את ג'ונתן שיום הולדת שלושים שלו מתקרב והוא מרגיש מתוסכל. "יש לי מכתבי דחייה מכל מפיק, קבוצת תיאטרון, חברת תקליטים ואולפן סרטים", הוא מספר כשהוא ישוב מאחורי פסנתר באולם תיאטרון – כמו במופע המקורי מ-1990 (והנה הוא מבצע אותו ב-1991 בסרטון היוטיוב כאן למטה). ואז הוא פורץ בשיר הסוחף "30/90" שנשמע כמו משהו שיכול היה להשתלב ב"רנט". 

משם הסרט עובר לדיינר שבו ג'ונתן עובד, ואנחנו מלווים אותו בימים הבאים, כשהוא מתכונן להעלות את "סופרביה" בסדנה שאליה הוזמנו מפיקים, בתקווה שירצו להעלות אותו בברודוויי. במהלך הזמן הזה הוא מתקשה לכתוב שיר חדש למופע, ונדרש להשיג כסף לתשלום חשבון החשמל לפני שינותק, ולתת תשובה לחברה שלו שקיבלה הצעת עבודה הרחק מניו יורק. ולמה הסוכנת שלו (ג'ודית לייט המעולה) לא עונה כשהוא מתקשר? החברה סוזן (אלכסנדרה שיפ) היתה רקדנית לפני שסדקה עצם, והחבר הכי טוב שלו מייקל (רובין דה חזוס) ניסה להיות שחקן לפני שפרש לחיים נוחים בחברת פרסום, וג'ונתן חושב שאולי הגיע הזמן שגם הוא יוותר על החלום בעבור דירת יוקרה וביטוח בריאות. רק המחמאות שהעניק לו סטיבן סונדהיים (ברדלי וויטפורד) בסדנת כתיבה למחזות זמר, מפיחות רוח במפרשיו המתדלדלים. 

השירים בסרט טובים ויותר (דווקא השיר שלו אנחנו מחכים לאורך רוב המחזמר נשמע גנרי), ואם אתם אוהבים את "רנט" לא תרצו לפספס את "טיק, טיק… בום!". "תרפיה", שיר שחיבבתי במיוחד, מקושר גם לתובנה שבאה איתו. ויכוח טעון ומיוסר בין ג'ונתן לסוזן במציאות, נערך אל תוך דיאלוג קצבי וקליל על יחסים המושר על הבמה. הניגוד הטונלי השנון הזה מקבל טוויסט כואב כשסוזן מבינה שתוך כדי שהוא מדבר איתה ג'ונתן כבר חושב על איך להפוך את זה לשיר. 

מתוך "טיק, טיק… בום!" (צילום: יחסי ציבור)

וכך הסרט הקצבי הזה זורם בין רגעים של תקווה וייאוש, עצב והתעלות רוח (כן, איידס נוכח גם כאן), וכל כולו מחווה לרוח היצירה ולעבודה הקשה שנדרשת כדי להפוך אותה מרוח ליצירה. לצד שאר כישרונותיו מירנדה מתגלה כבמאי קולנוע מחונן, שמרים את המופע מהבמה למסך. הסרט גם ערוך נהדר (על ידי העורכים של "ברבור שחור" ו"שכונה על הגובה"). וגרפילד, כבר כתבתי זאת אבל הנה אני אומרת שוב, נותן הופעה מתוזמרת להפליא – חשופה מבחינה רגשית אך גם מלאת הומור עצמי. ואיזה יופי הוא שר. תנו לו אוסקר!

★★★★ 4 כוכבים
Tick, Tick… Boom! בימוי: לין-מנואל מירנדה. עם אנדרו גרפילד, ברדלי וויטפורד, ג'ודית לייט, ונסה הג'נס. ארה"ב 2021, 115 דק'