ישראל זורמת עם אייל גולן: אישה אחת בוכה מול מדינה נטולת מוסר

תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על משפט. משפטן אני לא, והדבר הכי קרוב שיש לי להשכלה משפטית זה צפייה בפרק האחרון של "סיינפלד". אתמול (ראשון), בראיון המיוחד שפרסם עמרי אסנהיים עם טאיסיה (טלי) זמולוצקי, המתלוננת בפרשת אייל גולן, היו לכאורה מספיק עדויות להתנהלות לקויה – לפעמים פושעת – של משטרת ישראל ושל רשויות החוק כלפי המתלוננות. אבל לא אני האיש שיגיד שההחלטה לסגור את התיק פעמיים היתה מוצדקת, או לא. את זה יגידו אחרים, אם יגידו.

>> "אולפן שישי" גאה להציג: ניצחון הטוקבקיסטים על העיתונות
>> "המדריך לעתיד ורוד": מה עושים כשנגמרת לנו התקווה?

אני רוצה לדבר על כל היתר. על זה שפרשת אייל גולן, כמו פרשת הקטינות בכדורגל הישראלי (שעירבה את עומר אצילי ודור מיכה), מוכיחה כמה בישראל הכל קם ונופל על המשפט. הרף היחיד שקיים הוא הרף הפלילי, ויש שם בינאריות מוחלטת – או שהורשעת ואז אתה אשם, או שלא הואשמת ולכן אתה צח כשלג. אין שום משמעות למוסר, להתנהגות ראויה או לא, לטעם טוב – כל הדברים האלה נזרקו הצידה מזמן. וכך, כמו שאצילי ומיכה חזרו להיות שחקנים בכירים בכדורגל שלנו, גם אייל גולן – אולי הוריד את הראש לכמה חודשים – אבל היום שוב ממלא נוקיות וקיסריות כמו פעם. מכה קלה בכנף בקושי, ולא יותר מזה.

אבל ברשותכם, קצת אחורה. אמש שודר בכאן 11 הפרק השלישי של "יהיה טוב", התוכנית התיעודית של עמרי אסנהיים ורוני קובן שנוסדה במהלך המלחמה וחזרה לעונה שנייה. היא פתחה עם הראיון ההישגי (והמרתק) עם תא"ל במילואים עופר וינטר, והמשיכה בעדות המצמררת של טאיסיה (טלי) – לשעבר ט' – האישה שאזרה אומץ והתלוננה בפרשת "משחקי חברה", במסגרתה נחשדו אייל גולן וסביבתו במעשים פליליים חמורים. התיק נסגר, נפתח מחדש ואז נסגר שוב – ואחרי כל זה, בפעם הראשונה היא היתה מוכנה לדבר. בלי הצללות, בלי טשטושים – בפנים גלויות ושם מלא.

 

בבקשה תחסכו את היללות על "תרבות ביטול". אם אייל גולן, אחרי כל מה שאנחנו יודעים עליו, חוזר בקלות לעמדת "מלך המוזיקה הים תיכונית" – לא מבטלים כאן אף אחד. להפך, אם אתה מספיק חזק, אכזרי, לא מתנצל ולא לוקח אחריות, בסופו של דבר הציבור יזרום איתך

 

"יהיה טוב" מגיעה משני אנשים שהם יוצאי מערכת התחקירים הטובה בישראל – והתוכנית הוותיקה בערוץ 2 על גלגוליו השונים – "עובדה". גם אסנהיים וגם קובן היו חלק מהפורמט המשתכלל של התוכנית המצליחה, שניהם היו בניה הרוחניים של אילנה דיין. וגם "יהיה טוב", במידה רבה, היא סוג של צורה מתפתחת ל"עובדה" – במבנה של סיפור מרכזי (לפעמים יותר מאחד), ראיונות מושקעים (כולל הטריק החביב על "עובדה" – צילומי אוויר של תל אביב לאילוסטרציה), ואפילו הדיון באולפן שאחרי הפרק, עם הכתבים, כדי לייצר עוד תוכנית שתבוא על הזנב. כולם דברים ש"עובדה" הביאה לעולם ו"יהיה טוב", בתאגיד, משכללת.

הראיון של אסנהיים עם זמולוצקי ועם נ' (המתלוננת השנייה, שנשארה בפנים מוצללות) היה מצוין – בעיקר כי הוא לא באמת לקח צד. הוא הביא את הגרסה של טאיסיה, אבל גם עימת אותה עם מה שבסופו של דבר הכשיל את התיק ברמה המשפטית – הסתירות בין העדות הראשונה ב-2013, לעדות השנייה ב-2021. הוא נתן לזמולוצקי לתת את התשובה (ובעיניי התשובה בהחלט הגיונית), אבל גם זה היה חשוב שיישאל. ועדיין, הוא הצליח להיות אמפתי למתלוננת, לאפשר לה סוף סוף להשמיע את קולה – ובעיקר להגיש כתב אישום סמוי. כזה שלא קשור לפרקליטות או למשטרה או לבתי המשפט, אלא לצופים שיושבים בבית.

כי האמת היא שאת המעשים של אייל גולן אסור להשאיר רק במגרש המשפטי. שם, בעולם הפלילי, צריך להוכיח מעל ספק סביר וצריך רף מאוד גבוה של הוכחות כדי להאשים מישהו, בוודאי להרשיע – וטוב שכך. אבל השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא לא משפטית בכלל – אלא ציבורית. האם אדם שעושה את המעשים המתוארים בכתבה צריך להיות גיבור? האם לא התעלמנו מהר מדי מהחשדות הקשים (חלקם היו ידועים לנו עוד לפני העדות המצמררת של זמולוצקי), דפדפנו ונתנו לאדם שהוא לכל הפחות מפוקפק מוסרית – לשלוט על הבלומפילדים והקיסריות של העולם?

אבל בישראל, כמו בישראל, אף אחד לא לוקח אחריות, אף אחד לא מתנצל וכולם שוכחים. ראינו את זה במקרים הרבה יותר גדולים (ומדממים) מפרשת אייל גולן. כדי שיום אחד נהיה חברה מתוקנת, גם זה יצטרך להשתנות. משהו בנו יצטרך להבין שהזירה המשפטית חשובה, אבל היא לא הכל בחיים. יש נורמה חברתית, יש טעם טוב ויש מוסר, ויש פשוט את הדברים שגורמים לכל בן אדם סביר להקיא, כמו ההתנהגות המכוערת של גולן, דני ביטון והחבורה המתועבת שסביבו. גם אם זה לא פלילי.

אה, ובבקשה תחסכו ממני את היללות על "תרבות ביטול". אם אייל גולן, אחרי כל מה שאנחנו יודעים עליו, ממשיך למלא אולמות ולחזור בקלות לעמדת "מלך המוזיקה הים תיכונית" – לא מבטלים כאן אף אחד. להפך, אם אתה מספיק חזק, אכזרי, לא מתנצל ולא לוקח אחריות, בסופו של דבר הציבור יזרום איתך. אייל גולן יודע את זה כיום טוב מכולם. הפרשה שלפני עשר שנים זעזעה את המדינה היא היום בקושי פסיק בעיניי הציבור הרחב, למרות הראיון המצוין של אסנהיים. זה לא קשור בהכרח לפאשלות המשפטיות (שהיו), או לסתירות בעדויות, או לעבודה הלקויה של המשטרה. זה קשור בעיקר לכך שאנחנו, כולנו נתנו למוזיקה של גולן לעוור את עיניינו בפני המציאות – והמשכנו הלאה.