רגע של שקט בתוך הרעש. קצת אור במקום שהכי צריך אותו

>> יערה שאוליאן היא זמרת ויוצרת שהפתיעה אותנו ב-2020 עם מיני-אלבום בפיוז'ן אלקטרוני-פרסי. היום (שלישי, 4.3) יוצא אל מחוזות הסטרימינג אלבום הבכורה שלה בהפקת תמיר מוסקט, "זהר", ואתם בהחלט צריכים לשמוע את זה (או לפחות את הסינגל החדש והבועט "איזו אהבה").

>> תעלומת רצח רדפה את אסף חנוכה. הוא הפך אותה לקומיקס // יוצרים כותבים
>> עדי גרוף: "לא חיכיתי שאבא יצא מהשבי. חיכיתי שהשבי יצא ממנו" // יוצרים כותבים

כל תהליך יצירה מתחיל מגרד. כזה שאתה לא מבין מאיפה הוא בא, אבל הוא שם. משהו בוער בפנים, מנסה לצאת, אבל עוד אין לו מילים, אין לו צורה. זה מתחיל בתחושה של חוסר שקט – משהו חסר, משהו צריך לקרות, אבל מה בדיוק? איך? מתי? אין מושג. ואז, פתאום, בום. זה נוחת.

באלבום הראשון שלי זה קרה כששמעתי אנסמבל של נשים פרסיות מנגנות מוזיקה קלאסית, וזה העיף לי את המוח. פתאום נפל לי האסימון – יש משהו בדם שלי, בקווים שמרכיבים אותי, שאני חייבת לחקור. אז הלכתי עם זה עד הסוף. אבל הפעם, עם זהר, היה לי ברור שאני כבר במקום אחר. השורשים הפרסיים שכבר פירקתי והרכבתי מחדש הפכו להיות חלק ממני, והפעם חיפשתי את השאלה הבאה.

הסתגרתי בחדר, הקלטתי סקיצות, הפשטתי את הסאונד, השארתי רק מה שהרגיש באמת שלי, אבל עדיין – המטבע לא נפל. ואז, באיזה רגע לגמרי מקרי, תוך כדי בישולים במטבח, התחלתי לשיר לעצמי בשקט – ופתאום זה היה זה. הבנתי שאני חייבת פרטנר למסע הזה, מישהו שיוכל לראות את הוויז'ן הזה איתי. ואז הגיע הקטע של "טוב, מקסימום יגיד לא", והרמתי טלפון לתמיר מוסקט. האחד והיחיד. והוא לא אמר לא. הוא ביקש שירים. שלחתי. והוא אהב אותם. במיוחד את ההוא מהמטבח.

התחלנו לעבוד על השיר הזה, ומשם הכול התחיל לזרום – שיר אחרי שיר, כל אחד יותר חשוף מקודמו, מינימליסטי ומדויק, כזה שלא מתחבא מאחורי כלום. פשוט אני. במשך שנתיים חייתי את הדבר הזה. כתבתי בלי הפסקה, בזמן שהחיים מסביב עושים לי בית ספר – מוות של אנשים קרובים, אהבה שמתנדנדת כמו מטוטלת, רגעי שמחה נקיים בתוך הכאוס, כשכל זה קורה בתקופה שבה שום דבר לא באמת יציב.

ככה נולד זהר. אלבום של יופי שצומח מתוך כאב, של דחף לחיות דווקא כשאתה מסתכל למוות בעיניים, של לתת לדברים לקרות כמו שהם – בלי לנסות לשלוט בהם בכוח.אני כל כך גאה באלבום הזה. ובי. על הדרך שעשיתי איתו. ואני רק מקווה שהוא יעשה לכם את מה שהוא עשה לי – רגע של שקט בתוך הרעש, קצת אור במקום שהכי צריך אותו.
יאללה, בשורות טובות.